שאלה:
שלום לכבוד הרב,
יש לי 3 שאלות על מאמר הגמרא שהכול לטובה.
1)ידוע מה שגדולי המוסר והגמרא עצמה בברכות אומרת ש"כול דעביד רחמנא לטב עביד" (ברכות ס:),
וא"כ למה אנו מבקשים מהבורא יתברך בקשות?איפה הביטחון שלנו?
הרי אם הכול לטובתנו אז אנו צריכים לקבל ולשמוח בכול זאת שהדברים לא נראים לעינינו טובים,מפני שהבורא יתברך יודע יותר טוב מאיתנו מה טוב לנו אז למה שנבקש בקשות?
אם לדוגמה אדם חולה שבוע בביתו כמובן שזה לטובתו מפני שהשם ראה שאם הוא היה ממשיך בשבוע הזה ללכת לעבודה הוא היה עובר תאונת דרכים ח"ו שהייתה פוצעת אותו קשה,האם אדם חכם יבקש מהשם שיתן לו לחזור לעבודה?בוודאי שלא!
כך גם אנחנו צריכים ליכאורה לא לבקש וליבטוח בו יתברך ולקבל את הייסורים באהבה ולדעת שהכול לטובתנו!
2)הגמרא בתחילת מסכת ברכות דף (ה:) מביאה מקרה שלרב הונא החמיצו 400 חביות,
וחכמים אמרו לו שימשמש במעשיו לבדוק למה אותה רעה באה אליו והוא טען להם וכי אני חושד בעינכם?
הם ענו לו וכי חשוד הקב"ה שלא עושה רעה לאדם אם זה לא מגיע לו?! ולבסוף באמת מצאו שהוא חטא בתשלום הסריס שלו, וברגע שחזר בתשובה לא רק שהחביות נהרסו לו אלא הוא יצא ברווח מכך שבשוק החומץ עלה במחירו יותר מהיין(וכן הגמרא אמרה לאחר מכן מפורש שאם באה לאדם רעה יפשפש במעשיו).
אם כן מהגמרא לכאורה משמע שרעה שבאה לאדם היא אינה טובה,
שאם היא היתה טובה אז רב הונא לא היה צריך למשמש במעשיו,
שהרי זה שהחמיצו לו החביות זה טוב!
אלא רואים מדברי חכמים שאמרו לרב הונא למשמש במעשיו בגלל שבאה לו רעה שרעה שבאה לאדם היא רעה לאדם.
מצד שני הגמרא בהמשך המסכת (דף ס:) אומרת שכול דעביד רחמנא לטב עביד,
והביאה גם מקרה שר' עקיבא נסה לישון בעיר אחת ואף אחד לא נתן לו מקום ללון אז הוא הלך לישון בשדה, היה בבעלותו רק חמור תרנגול ונר, והנר נכבה, והחמור והתרנגול נטרפו, ועל הכול אמר שהכול לטובה, וכך באמת היה מפני שלקחו בשבי את כול העיר שבה רצה ללון ואם היה לו נר דולק היו רואים אותו והתרנגול היה יכול לעשות קולות ומזה היו שובים את ר' עקיבא בשבי.
אם כן מהגמרא הזאת רואים שהרעות הבאות לאדם הם טובות שהרי הרעות שהיו לר' עקיבא הם כלל לא היו רעות הם היו הטבה מאת הקב"ה שעל ידיהם הוא ניצל משבי(שאם היה לר' עקיבא את הנר דולק או את התרנגול השודדים היו באים לשבות אותו!)אם כן הדברים לכאורה סותרים מצד אחד (מדף ה:) רואים שמציאות רעה שבאה לאדם היא רעה,
מצד שני (מדף ס:) רואים שמציאות שנראת רעה היא אינה כלל רעה אלא היא טובה!
3)ועוד איני מבין, המשנה אומרת "שמברכים הטוב והמטיב אע"פ שירא שמא יבוא לו רעה ממנו
וכן מברך על הרעה ברוך דיין האמת אף על פי שיבוא לו טובה ממנו"(העתקתי את הלשון מדיברי השו"ע)
והרמב"ם מסביר (בפירוש המשניות(ומובא במשנה ברורה על השו"ע שפסק את המשנה))
"כי אין לנו להסתכל בעתיד שאפשר שלא יהיה כן",
אם כן מפה רואים יסוד שלא מסתכלים על העתיד כאשר באה מציאות לאדם.
ומצד שני הגמרא (בדף ס:)שכול מה שהשם עושה זה לטובה,
והביאה דוגמא מר' עקיבא (כמו שהזכרתי) שאמר שהכול לטובה למרות שבאו לו כמה רעות, ובאמת היה הכול לטובה אבל הטובה באה בעתיד כמו שהגמרא מסבירה שאם לא היה נכבה הנר היה תופסים אותו בשבי אם כן משמע שכן מסתכלים על העתיד כאשר באה מציאות לאדם.
אם כן הדברים לכאורה סותרים,
מצד אחד הרמב"ם אומר שכאשר באה לאדם מציאות לא להתחיל לפרש אותה על פי העתיד,
לעומת זאת ר' עקיבא פירש את המציאות שלו כטובה על פי העתיד משמע שכן מסתכלים על העתיד.
תודה מראש על הזמן של הרב.
תשובה:
שלום רב
למעשה כל שאלותיך סובבות סביב נקודה אחת שאינה נהירה דיה ואסביר: כאשר אנחנו אומרים שכל מה שה' עושה הוא לטובה זה לא תמיד כמו המעשה ברבי עקיבא שנעשתה לו טובה גשמית. אלא שגם כאשר באה צרה אמיתית לאדם זה לטובתו, אם כדי לעורר אותו לתשובה או לכפר על חטאיו או כדי לעורר אותו לתפילה שיש בה חיזוק לאמונה וכו'. ולכן אדם שבאה לו צרה ראשית יתפלל לה' יתברך, יש הרבה טובות שבאות רק על ידי תפילה כדי שאדם יתחזק באמונה בה', לאחר מכן ימשמש במעשיו, אולי בא לו הדבר ככפרה על חטא, ואם יחזור בתשובה שוב לא יהיה זקוק לאותו העונש. הברכה של הטוב והמיטיב היא הטבה גשמית נגלית לעין, ומכאן דברי הרמב"ם שהזכרת בסוף דבריך.
לסיכום, כאשר אב נותן עונש חינוכי לבנו ודאי שרק טובת הבן לנגד עיניו, ואם לא היה בנו לא היהמעניש אותו וכו'.
יום נעים.
