גילוח בספירת העומר

הרב יהושע פפר
כ"א ניסן ה'תשע"ז

ימי ספירת העומר, שבעיצומם אנו נמצאים, אינם ימי אבלות במהותם. ההיפך הוא הנכון: לפי דעת הרמב”ן (פרשת אמור), ימי ספירת העומר הם מעין חול המועד, המחברים בין חג הפסח לחג השבועות.

עם זאת, נוהגים בהם כמה מנהגי אבלות על תלמידי ר”ע שנפטרו בימים אלו, כפי שנפרט בהמשך הדברים.

מהמנהגים הבולטים בתקופת הספירה הוא איסור על תספורת. במאמר הנוכחי נתמקד באיסור זה, ובפרט בשאלה אקטואלית ושכיחה: האם גילוח נכלל באיסור על תספורת? בכלל שאלה זו השאלה אם מותר להתגלח לכבוד שבת (עבור מי שרגיל להתגלח מידי שבוע או מידי יום), והאם מותר להתגלח כאשר הדבר נוגע להפסד פרנסה.

נעסוק בשאלות אלו בהמשך הדברים.

איסור תספורת בספירה

בין המקורות הראשוניים של מנהגי אבלות של ספירת העומר, אנו מוצאים אזכור מסוים של איסור נישואין.

הר”יגיאת כותב אפוא כי “מנהג בכל ישראל שלא לישא בין פסח לעצרת, ומשום אבילות הוא, ולא משום איסור הוא… וכן הורו הגאונים”.

אולם, כבר בטור (אורח חיים סימן תצג) מובא שיש הנוהגים אף שלא להסתפר בין פסח לעצרת (הבית יוסף כותב שמקור הדין בדרשת יום ראשון של פסח להרי”ןשועיב). כך מובא בספר “אבודרהם” (עמ’ 245) בשם בעל המאור.

השאלה היא הגדרת “תספורת” – האם גילוח בכלל או שלא?

האיסור לאבלים

לעניין אבלות אנו מוצאים לכאורה תשובה ברורה לשאלה זו. כך שנינו במסכת שמחות (ז, יא): “לתספורת כיצד? אסור בנטילת שיער: אחד ראשו ואחד שפמו ואחד זקנו ואחד כל שיער שבו”.

כן מבואר אף בדברי הרמב”ם (הלכות אבל ה,ב):”ומנין שהאבל אסור בתספורת? שהרי הזהיר בני אהרון ‘ראשיכם  אל תפרעו’ – מכלל שכל המתאבל אסור לספר שערו אלא מגדל פרע. וכשם שאסור לגלח שיער ראשו, כך אסור לגלח שיער זקנו וכל שיער שיש בו“.

ואולם, חשוב לציין שיש דרגות שונות של אבלות: שבעה, שלושים יום, וי”ב חודש.

מנהגי ספירת העומר מקבילים לכאורה לרמה האחרונה – י”ב חודש. יש איסור על נישואין, של משתה היין, ושל תספורת, כולם מנהגים של שנת האבל. במשך אותה שנת האבל, אסור לאדם להסתפר ולהתגלח, אבל רק “עד שיגערו בו חבריו”. לאחר שיגערו בו חבריו (ששערו פרוע במידה יתרה), מותר להסתפר ולהתגלח (מועד קטן כב, ב; רמב”ם, הלכות אבל ו, ג).

ואולם, נקודה זו לכאורה לא תועיל ביחס לספירת העומר. הסיבה לכך היא שאמנם אדם שרגיל להתגלח מידי יום ראוי ל”גערה” לאחר כמה ימים, בתקופת העומר גידול הזמן אינו מהווה סיבה לכך, שכן בתקופה זו גידול הזקן הוא דבר שבשגרה.

כיון שלא סביר שחברים “יגערו” בו בתקופת העומר, אין כאן לכאורה סיבה מוצדקת להיתר.

גילוח השפם לצורך אכילה

דנו הראשונים אם מותר לאבל לקצץ את שפמו כדי להקל על אכילה. לדעת הרמב”ם הדבר מותר אפילו בשבעת ימי האבל, ואילו לדעת הראב”ד הדבר אסור כל שלושים יום. כלומר, לדעת הרמב”ן קיצוץ השפם לצורך אכילה אינו סותר את מנהגי האבלות, ואילו לדעת הראב”ד המעשה כן כלול בנוהג האבל.

שיטה אמצעית מוצגת על-ידי הרי”ץגיאות. לדעתו, קיצוץ השפם מותר בתוך השלושים, אך אסור בשבעה. כך גם נפסק בשולחן ערוך (יו”ד שצ, א), והדעה מעלה שאלה פשוטה: כיון שאיסור תספורת וגילוח חל כל שלושים יום, כולל קיצוץ השפם, למה שיהיה הבדל בהקשר הזה בין תוך שלושים יום לתוך השבעה?

נראה שההבדל הוא בין מעשה של התייפות ועונג, שנאסר כל שלושים יום, לבין מעשה שבא למנוע צער ואי-נוחות, שנאסר רק בשבעה ולא כל שלושים.

מכאן שאסור לקצץ את השפם כל שבעה, גם כדי להקל על האכילה, מפני שתוך שבעה גם מעשים שלצורך נוחות אסורים. מנגד, לאחר תום השבעה, שוב מותר לקצץ את השפם כדי להקל על האכילה, כיון שתוך שלושים אין איסור על מעשים שכוונתם למניעת צער.

גילוח בעומר

לפי הדין האמור, יש מקום לומר שאדם הרגיל להתגלח כיום, שאינו רואה את מעשה הגילוח כעידון והתייפות, אלא מרגיש כיעור אם אינו מתגלח למשך כמה ימים (בניגוד לגילוח המוזכר בגמרא ובראשונים, שהוא מעין תספורת של מועדים מזדמנים).

לפי הרי”ץגיאות, ייתכן שיש אפוא מקום להתיר גילוח בימי הספירה לפחות אחת למספר ימים, שכן כאמור איסורי האבלות בספירת העומר אינם ברמת איסורי האבלות בשבעה. כך נאמר על-ידי הרב אהרן ליכטנשטיין.

ואולם, מתוך הוראות גדולי הפוסקים נראה ברור שלא קיבלו היתר זה.

למשל, הרב משה פיינשטיין (או”ח ד, קב) פוסק (ביחס לשלשת השבועות, וכן הדין אף ביחס לספירת העומר) כי המנהג להימנע מגילוח אינו תקף במקום שהדבר יביא לידי הפסד ממון. מובן מתוך דבריו שבמקום שאין חשש להפסד פרנסה, אין היתר לגילוח.

כפי שהרב פיינשטיין מבאר במקום אחר (חו”מ א, צג), ההיתר האמור (של הפסד פרנסה) רלוונטי רק במקום שיש חשש אמתי להפסד. במקום שהימנעות מגילוח יגרום רק אי-נוחות או בושה, אין היתר לדבר. על דרך זה נאמר על-ידי הרב שלמה זלמן אויערבך: מותר להתגלח לצרכי פרנסה, אך לא למטרות אחרות.

יתרה-מזו, ב”קונטרס לקנות חכמה” הובא בשם הגרי”ש אלישיב שכיום אסור להתגלח אפילו לצרכי פרנסה, כיון שהימנעות מלהתגלח אינה “מוזרה”. ואולם, ברור שהדבר תלוי במקום וסביבה, ובמקום שיש חשש לפרנסתו המנהג הוא להקל בגילוח לאור דברי הפוסקים האמורים.

גילוח לכבוד שבת

האם יש מקום להקל בגילוח לכבוד שבת?

הרמ”א (או”ח תקנא, ג) מתיר כיבוס (בתשעת הימים) לצרכי שבת במקום שאין לאדם מה ללבוש. על כך שואל המגן אברהם (שם) שאם כן למה נאסרה תספורת לכבוד שבת, והוא מבאר שהחילוק הוא כי אין אדם מסתפר כל שבוע לכבוד שבת, ואילו כל אדם צריך בגדים נקיים לשבת. מכאן שחכמים התירו את הכיבוס, אך לא את התספורת.

דברי המגן אברהם מובאים על-ידי כל הפוסקים (וכן במשנה ברורה, שם ס”ק לב).

מכאן, ניתן לטעון (עי’ שו”ת חת”ס, יו”ד שמח) כי בזמנינו, איסור תספורת יחול על תספורת ממש, ולא על גילוח. הסיבה לכך היא שרבים רגילים להתגלח כל יום, ולכל הפחות פעם בכמה ימים, וכן לכבוד שבת. כיון שכן, יש לדחות גילוח לכיבוס, ולא לתספורת, ולהתירו לכבוד שבת. ייתכן שמכאן המקור למקלים להתגלח לכבוד שבת בימי העומר (עי’ שערים המצוינים בהצלה קכב, ה; עי’ ביאור הלכה תקנא, ג).

ואולם, ברב הקהילות אין היתר זה נהוג, ומחמירים ביחס לגילוח בשלשת השבועות ובספירת העומר, אפילו לכבוד שבת (עי’ שמירת שבת כהלכתה, מב, נב).

מנגד, אין לגעור במקלים בעניין זה, כיון שיש להם על מה לסמוך.

לפי מהלך זה היה מקום להתיר אף לאבל להתגלח תוך שלושים, כמו שראינו לגבי שפם המעכב את האכילה. ברור שלא נהוג כך[1], אך בכל הנוגע לאבילות י”ב חודש (וכך גם לגבי ספירת העומר), הקלה יותר – יש מקום לסמוך על ההיתר הנ”ל[2].

גילוח לכבוד שבת

עד כה עסקנו בהיתר להתגלח מצד עצמו, אך אם באנו לדון בגילוח לכבוד שבת, יש יסודות נוספים להתיר ואולי אף לחייב גילוח למי שמתגלח באורח שוטף, שהרי חיוב שבת כולל רחיצת כל גופו ולבישת מלבושים, ונראה שאף גילוח, לפחות בזמן הזה, כלול בחיוב זה.

לגבי התנגשות איסור גילוח עם החיוב בכבוד שבת, שנינו:

“אנשי משמר ואנשי מעמד אסורין מלספר ומלכבס, ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת”.          (תענית טו ע”ב)

אמנם, ניתן לומר שדין אנשי מעמד הוא שונה כיוון שאין איסורם מדין אבילות, אלא כדי שלא ייכנסו למשמרתן כשהן מנוולים (שם יז ע”א). אך גדולה מזו שנינו:

“שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה – אסור מלספר ומלכבס, ובחמישי – מותרין מפני כבוד השבת”.                      (תענית כו ע”ב)

ובפירוש המיוחס לרש”י כתב שם:

“אם חל תשעה באב בערב שבת, מותרין מלכבס בחמישי”.

ואם כן, ראינו במפורש שהתירו מנהגי אבילות משום כיבוד השבת. התוספות מרחיבים היתר זה אף יותר מכך:

“אבל היכאדחל תשעה באב בחמישי בשבת, מותר לכבס ולספר מחצות ואילך מפני כבוד השבת”.                             (שם ל ע”א ד”ה ‘ותרוויהולקולא’)

כלומר, למרות שאפשר לכבס ולספר למחרת, “אין להמתין עד ערב שבת, מפני טורח השבת”[3]. אפילו אם לא נקבל היתר זה של התוספות במלוא היקפו, ברור שיש כאן מקור שנוכל להסתמך עליו לגבי ימי ספירת העומר, בהם איסור האבלות הוא הרבה יותר קל[4].

סיכום:

נראה שיש מקום להתיר להתגלח בספירת העומר:

א. משום שמגיע למצב של גערה.[5]

ב. משום שאין חיוב לנהוג מנהגי אבלות.

אף אם נאסור להתגלח בימות החול בספירה, מכל מקום נראה פשוט שיש להתיר, ואולי אף לחייב להתגלח לכבוד השבת, כפי שמצינו בשבוע שחל בו תשעה באב.


[1] אם כי ידוע לי על מקרה שבו התיר הגאון רבי משה סאלאוויציק זצ”ל לעורך-דין שהוצרך לכך מפני פרנסתו, להתגלח אף תוך שלושים, אם כי אין נימוקיו ידועים לי.

[2]יש, כמובן, לחלק בין בני-תורה השוהים בישיבה, לבין אנשי עסקים וכדומה.

[3]הבית יוסף נדהם מהיתר זה, וכתב שוודאי תלמיד טועה כתב את הדברים, אך פסיקה זו מופיעה אף בתוספות הרא”ש שם, וקשה, אם כן, לקבל את השערתו.

[4]אמנם באור זרוע כתב שההיתר הוא רק בכיבוס וכבוד השבת, ואילו תספורת – אסורה, אך המגן אברהם באר שהסיבה לאיסור היא משום שדרך העולם לכבס כל שבוע, ואין דרך העולם לספר כל שבוע, ואם כן, בגילוח, שדרך העולם לגלח כל שבוע, נראה שאף לאור זרוע יש להתיר מפני כבוד השבת.

[5]או משום שאיסור גילוח קיים באבלות שבעה ולכל היותר באבלות שלשים.העורך.

18 תגובות

  • מאת אליהו:

    שלום לרבנים רציתי רק להבין הרי הסברא לאסור מהרמבם לעיל מדמים את זה בתוך שנה כאן באבלות על תלמידי רבי עקיבא היא אחרי שנה אז מה הסברא לאסור להיסתפר ולהיתגלח בכלל ועוד למה אני מחויב באבלות הזו הרי הם לא דודים שלי ולא הורים שלי?תודה רבה!

  • מאת רבני בית ההוראה:

    חכמים גזרו עלינו דיני אבלות מסוימים, בלי קשר לקירבה המשפחתית. האבלות על תלמידי רבי עקיבא אינה סתם עליהם כאנשים, אלא כמאמר הגמרא “והיה העולם שמם”, שים לב שכל המשניות שיש לנו הן מאותם חמישה תלמידים שנותרו לרבי עקיבא ותלמידיהם אחריהם! כמה ריבוי תורה היה לנו אם היו נותרים שאר רבבות תלמידיו?! על זה היה דווה ליבנו.

  • מאת דוב לוי:

    שו”ת רדב”ז (ח”ב סימן תרפז) כתב:
    “אנא עבידנא עובדא בנפשאי ואני מסתפר כל חדש ניסן ור”ח אייר וכן נהגו רוב העולם, והטעם כיון שהם אסורים בהספד ובתענית – אין אבילות זה שהוא תלוי במנהג נוהג בהם, וכן כתבו בשם התוספות. ומה שכתוב בבית יוסף שמנהג זה הוא בטעות אינו נכון כלל, דאפילו לדידן שאין אנו נוהגין איסור התספורת אלא עד ל”ג לעומר, מ”מ ר”ח אינו בכלל האיסור, כיון שהוא אסור בהספד ובתענית, שהרי עיקר איסור התספורת אינו מן הדין אלא ממנהג, ואתי מנהג ומבטל מנהג בטעמא כל דהו.
    תו איכא טעמא, דאיכא צער בגידול השיער למי שרגיל להסתפר, ולא עדיף האי מנהגא ממצות עשה של סוכה דקי”ל מצטער פטור, ובל”ג יום רבי טפי והאדם מצטער, ובר מן דין אני ראיתי כמה קהלות שלא נהגו מנהג זה כלל ומסתפרים בכל שבוע כפי מנהגם לכבוד השבת”,

  • מאת רבני בית ההוראה:

    אינו להלכה, ראה משנה ברורה תצג.

  • מאת צביקה:

    אם אמנם כה חשובה האבלות לדורות על תלמידי ר”ע, כיצד זה שאיש לא העלה עניין מנהגי אבלות אלו, אלא מעל 700 אח”כ?

  • מאת רבני בית ההוראה:

    אינני יודע מתי התחיל המנהג, אבל הוא בודאי כבר יותר מאלף שנה, כמבואר בבית יוסף בסי’ תצג.

  • מאת צפריר:

    אולי כדאי להביא גם את דעת שולחן ערוך האריז”ל שאסר אבלות בעומר והטעים שמה שאין מסתפרים ונישאין וכו’ משום שמידת הדין מתוחה, ולפי”ז לשון תספורת שייך בשיער הראש ולא הפנים ודומה לנזיר. ומה שהביא שער הכוונות שהאריז”ל לא היה מסתפר עד עצרת, משמע שלא היה מסתפר גם בל”ג בעומר, אבל הביא שם מעשה נורא באחד שאמר תחנון בל”ג בעומר, משמע שגם לפי שער הכוונות העניין לא להסתפר לא היה מצד אבלות (דאל”כ ודאי היה מסתפר בל”ג בעומר), ואף הוא מזכיר את עניין הנזיר.

    ונראה שכן היא דעת השו”ע כי כלל לא הזכיר אבילות בדיני ספירת העומר, רק אמר “מפני שבאותו זמן מתו”, היינו שמידת הדין מתוחה. ומה שאמר “נוהגים שלא להסתפר” לפי פשוטו הכוונה לשיער הראש בלבד, כי במקומות אחרים (כגון בדיני חוה”מ) היכן ששייך גילוח נקט לשון “גילוח” מפורשות.

    כמו כן לא הבנתי מה שהרב ענה לשואל הראשון “חכמים גזרו” וכו’, הרי כל הראשונים מזכירים את העניין כמנהג ולא כגזירה, דומני שלא ידוע לנו דין כזה בגמרא, וכן אינו מוזכר ברמב”ם, בכל קהילה יש מנהגים אחרים עם שורשים שונים בראשונים, ואינו נראה דומה לגזירה. השואל לכאורה מעלה טענה חזקה, שהרי אם רבי עקיבא לא גזר אבלות על תלמידיו וכן כל התנאים והאמוראים, מדוע נגזור אנו? אולי אם הם לא היו מתים לא היינו זוכים לתורתם של רשב”י ורבי מאיר וכל חבריהם? לא יותר פשוט לומר שמנהג ישראל דין הוא וכל אחד יאחז במנהג אבותיו?

  • מאת רבני בית ההוראה:

    לא ידוע לי מדברי האר”י שאין אבלות בספירת העומר, אלא שלדעתו הנושא של התספורת אינו נוגע לאבלות, או על כל פנים יש לו סיבה נוספת, והיא משום מידת הדין. אבל מה שנהגו שלא לישא אשה בימים אלו לכל הדעות הוא בגלל האבלות. אינני מכיר קהילה אחת בעם ישראל שאינה נוהגת אבלות בספירת העומר. מבחינתי מנהג אבלות זה שקיים כבר מימי הגאונים הוא דין לכל דבר וענין.

  • מאת משה:

    שלום רב, מותר אם כן לקצץ במקצת את השפם כדי שלא יפריע לאכילה? או כדי שלא יציק?

  • מאת רבני בית ההוראה:

    אם זה מפריע לאכילה מותר.

  • מאת צפריר:

    תודה לרב, וסליחה שאני נודניק, וגם סליחה מראש אם השאלות שלי לא ראויות, אבל אני מרגיש חובה לברר את זה. לגבי מה שהרב כתב “אינני מכיר קהילה אחת בעם ישראל שאינה נוהגת אבלות בספירת העומר”, אז זהו שאצל התימנים אין אבלות. אז אשאל אחרת: א. האם מישהו מהראשונים שמזכיר אבלות מציין שהטעם הוא אבלות על מותם של תלמידי רבי עקיבא? ו- ב. האם מישהו מהראשונים שאוסר גילוח, נותן טעם של אבלות? תודה רבה ושוב סליחה.

  • מאת רבני בית ההוראה:

    כך מפורש בתשובות הגאונים שערי תשובה סי’ רעח, הבי יוסף מביא אותו בקיצור, אבל אם תעיין בפנים תראה בהרחבה שהטעם הוא האבלות על תלמידי רבי עקיבא, כך שלא מדובר רק בראשונים אלא בגאונים. אלא שדבריו שם אמורים לגבי נישואין.
    לגבי גילוח המקור כמובא בבית יוסף מדרשו רבי יהושע שועיב, ואף שבתחילת דבריו שם הביא טעם אחר למנהג זה, לאחר שתמה על מנהג העולם המגלחים לאחר ל”ג בעומר ביאר שלדעת המנהג הוא האבלות על תלמידי רבי עקיבא וכו’.

  • מאת משה:

    איך מסתדר הדין שלסנדק ואבי הבן התירו להתגלח בעומר, האם אבל סנדק מותר בגילוח? אם לא, אז רואים לכאורה שזה לא ממש דמיון דיור ביו עומר לאבלות.

  • מאת רבני בית ההוראה:

    אכן מנהגי אבלות של ספירת העומר דינם קל יותר מאבלות ממש, גם בין ספירת העומר לימי בין המצרים מוצאים הבדלים.

  • מאת משה:

    אז אולי אפשר לצרף את זה גם לקולא להתגלח (ובפרט בערב שבת)
    כמובן אני לא מדבר הלכה למעשה אלא רק בבירור הסוגיה.

  • מאת רבני בית ההוראה:

    אין כל קולא להתגלח בערב שבת, זה חסר בסיס.

  • מאת דרור:

    האם ‘גערה’ אינה רק בתספורת הראשונה לאחר 30?

  • מאת רבני בית ההוראה:

    גערה היא רק בתספורת ראשונה, אינני יודע למה כוונתך?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים