שאלה:
בס"ד, שאול מאמריקה
, אבקש לדעת מהו החילוק בשבת בין "רמיזה בלשון ציווי" לגוי לבין "רמיזה בלשון סיפורים" , לדוגמא אם אומר לגוי "ממש הייתי רוצה שיהיה אור בחדר". או שאומר "אני חייב את הרכב מתוקן ליום ראשון ", או שאומר קשה מאוד לתפקד כשאין אור" וכו…
מה החילוק שנאמר לגבי רמיזה, מתי זה נחשב רמיזה בלשון ציווי, ומתי זה נחשב רמיזה בלשון סיפור.
תודה מראש
לדוגמא אם אומר לו אני אצטרך את הרכב לנסיעה דחופה בצאת השבת,
או שאומר קשה לי לקרוא בחושך. מה מבדיל את האמירה הראשונה
תשובה:
שלום רב.
ראשית יש להקדים שההיתר של אמירה לגוי בשבת ברמז שלא בלשון ציווי הוא רק בדברים שיש בהם הנאה שלילית ולא חיובית, וכגון אם אור מפריע לישון מותר לומר לגוי רמז שלא בלשון ציווי כדי שיכבה את האור אפילו שזה מלאכה דאורייתא, אך אם יש חושך אסור לומר לגוי אפילו ברמז להדליק את האור כיון שיש איסור נוסף ליהנות מהמלאכות שהגוי עושה בשבת.
תוכל לראות כאן עוד פרטים רבים לדין זה וכאן תראה שאלות נוספות בענין אמירה לנכרי.
לשון ציווי, הוא למשל מדוע לא הדלקת בשבוע שעבר את האור? כלומר התייחסות לעצם הבקשה מהגוי או הציווי לגוי שידליק, סיפור על עצמו כמו האור מפריע לי אינו לשון ציווי.
