שאלה:
שלום לרבנים מה הדין אם לא מכר את החמץ אחר 6 שעות האם יש קולה בערב פסח ומה הדין אם זה הפסד מרובה ובכלל מה הגדרה של הפסד מרובה? תודה רבה!
תשובה:
שלום רב,
א. מי שלא מכר את חמצו עד השעה השישית חייבים לבער את החמץ נאסר בהנאה ולא ניתן למכור את זה. (בשאלות יותר ספצפיות ניתן לברר ולשאול שוב. יתכן שמועיל זיכוי שנעשה ע"י מישהו אחר – לדעת חלק מהפוסקים).
ב. אין שום קולא בכך שיש הפסד מרובה אם זה נאסר לגמרי. אבל שוב, בשאלות יותר ספציפיות צריכים לשאול באופן מדוייק כי יש קולות אחרות לדוגמא, כפי שהבאנו כאן.
מקורות:
בשולחן ערוך (סימן תמח, ה) פסק שמי שביטל ולא ביער את החמץ, ונשאר חמץ ברשותו, נאסר החמץ לאחר הפסח. חז”ל לא רצו שאנשים יסמכו על ביטול לבד, ולכן אסרו את החמץ שנשאר, למרות שלא עבר על איסור דאורייתא של בל יראה ובל ימצא (משום שביטל את החמץ).
אבל הביא המשנ”ב (סי’ תמח ס”ק כה) מחלוקת בעניין מי שבדק וביטל, אבל בכל זאת מצא חמץ: “ודע דכמה אחרונים (פר”ח וא”ר ונוב”י וחת”ס והגר”ז ומקור חיים ועוד) כתבו דאפילו בדק ג”כ כמנהגנו, ונמצא חמץ לאחר הפסח, ג”כ אסור בהנאה, דלא חילקו בדבר. ויש מן האחרונים שמקילים בבדק וביטל ונמצא אח”כ, דמאי הו”ל למעבד, הרי עשה הכל כדין (חק יעקב ומטה יהודה ומגן האלף ועוד), ודעתם דעכ”פ בהנאה אין לאסור, ובמקום הפסד מרובה יש לסמוך עליהן.
בביאור הלכה (ס”ג ד”ה אפילו) כתב המשנה ברורה שגם מי שביטל ולא בדק, אך היה אנוס על כך, יש להתיר בהנאה במקום הפסד מרובה. זהו המקרה שלנו, כשלא נעשה ביעור חמץ מתוך הנחה שהחמץ נמכר לגוי (הנחה צודקת, שכן חזקה על השליח שעשה שליחותו, ולכן בהחלט נחשב הדבר למצב של אונס), ובאמת החמץ לא נמכר. כיון שהבעלים היה אנוס, יש לסמוך על הביטול במקום הפסד מרובה, ולהתיר את החמץ בהנאה.
מדברי המשנ”ב מבואר שהיתר זה מוגבל להנאה, ולא לאכילה. וכן מבואר בחוק יעקב, שהתייחס למקרה דומה לשאלה באופן שחשב שמכר את החמץ ולאחר הפסח גילה שלא מכר, והתיר דווקא בהנאה, ועל זה כתב באליה רבה שיש לסמוך על כך במקום הפסד מרובה.
בנוסף, כדאי לבדוק שמא אולי בכל זאת נעשתה מכירה בדרך עקיפה. שטרות המכירה כוללים את החמץ שיש לאדם בכל מקום שהוא, ויש גם מי שעורך מכירות עבור אחרים (מדין זכין), ואם נערכה מכירה כזו יש כמובן להתיר את הכל.
הרבה מאד הצלחה!
ומה שהרב הראשי עושה מכירה כללית למה לא תופס לענין מי ששכח? ועוד מה הענין של מכירה זאתמה מטרתה? תודה רבה!
באופן עקרוני מכירה בלי מינוי שליחות לא מועילה, יש צד רחוק שמועיל ולכן הנהיג הגרצ"פ פרנק לעשות מכירה כזו, ואעפ"כ הוא עצמו הורה לזרוק חמץ שנמצא אחרי פסח שלא נמכר, ראה מקראי קודש חלק ג' בשמו.
אבל מזכים לאדם שלא בפניו למה לא תופס?
לדעת הרבה פוסקים זכייה לאדם אמרינן, זכייה מאדם לא אמרינן.
השאר תגובה