לתרומות לחץ כאן

חציית כביש בשבת – לפני עיור

שאלה:

שלום רב ,
רציתי לשאול בנוגע להכשלת יהודי אחר בעבירה . יש בינינו (במשפחה ) חילוקי דעות בעניין חציית כביש בשבת כשרכב מתקרב האם חייב לנסות לחצות את הכביש באופן שלא יכשיל את הנהג ?
כמו"כ בנוגע לכיבוד בעבודה אם מבקשים ממני שוקולד לאחר ארוחת צהריים האם אני צריכה לברר עם המבקש אם הוא בשרי?, או שבעצם זה בעיה שלו. ואם נתתי האם יש לי עבירה?
בברכה,

תשובה:

שלום רב

אין להציע דבר מאכל לאדם שאינו מברך עליו, זה חמור יותר מהשאלה שהזכרת, שבזה מדובר בעצם על ספק באיסור דרבנן.

כמו כן יש להמנע מלגרום לנהג לעצור בשבת [בעבר יש שאמרו שכל זה הוא בכלל הלעיטהו לרשע וימות, אולם כיום שרובם תינוקות שנשבו, חבל להכשיל].

מקורות:

ברמ”א (או”ח קסג, ב) פסק שאין לתת מזון לאדם (יהודי) שלא יברך עליו, ואם עשה כן עבר על איסור “לפני עור”. הלכה זו נוגעת במיוחד כיום בהקשר של הצעת מאכל או משקה ליהודי חילוני, כגון חייל, פועל, שותף, וכדומה, במקום שהלה לא היה משיג את האוכל בלאו הכי (גם אם אפשר לקנות כוס תה בקפטריה, סביר להניח שאלמלא ההצעה הלה לא היה שותה כוס תה). האם יש בכך איסור מפני “לפני עור לא תתן מכשול”?

ב’מגן אברהם’ (קסג, ב) כתב שאפילו במקום שלאחר יש גישה עצמאית לאותו מאכל, עדיין יש אפשרות של איסור “מסייע”. בשו”ת ‘בנין ציון’ (סימן טו; ועי’ ‘מחצית השקל’) ביאר שה’מגן אברהם’ לא פסק כן כדבר חלוט מפני שייתכן שלא נאמר איסור ‘מסייע’ אלא בשעת העבירה ממש, ולא קודם לעבירה (אולם, יש לציין שבספר ‘יד מלאכי’ (שסא) ובביאור הגר”א (יו”ד קנא, ח) מבואר שאיסור מסייע נאמר אפילו קודם לעבירה).

על-פי אותה הבחנה, התיר הנצי”ב (שו”ת ‘משיב דבר’ ח”ב, סימן לא-לב) לקצב יהודי למכור מאכלים לא-כשרים ליהודים חילוניים. הסיבה לכך היא כיון שהם יכולים להשיג את אותם מאכלים אצל מוכרים אחרים (כך שאין איסור “לפני עור”) ומפני שהמכירה מתבצעת קודם למעשה העבירה (כך שאין איסור “מסייע”). הנצי”ב כמו כן מתיר לרב לסדר קידושין עבור זוג שלא יקפיד על טהרת המשפחה, שכן הזוג יעבור על האיסורים גם בלי שיסדר להם קידושין, ואין בו איסור “מסייע” כי ההשתתפות של הרב אינה בשעת העבירה.

לפני עור בהצעת משקה

כאמור, במקרים רבים לא יהיה ליהודי החילוני גישה אחרת למאכל ולמשקה שמציעים לו, ועולה אפוא השאלה של איסור “לפני עור” בהצעת המאכל.

בעניין זה אנו מוצאים חידוש גדול שכתב הרב שלמה זלמן אוירבך זצ”ל (שו”ת ‘מנחת שלמה’, ח”א, סימן לה). לדבריו, מותר לתת ליהודי שאינו שומר מצוות (אך מכבד את הדת) לאכול ולשתות למרות הידיעה שהוא לא יברך ברכות, משום שמצב הפוך (כשלא יציע לו משהו משתות) יגרום לאותו יהודי שנאה לתורה ולדתיים, ובכך יכשיל אותו באיסור חמור של לא תשנא את אחיך ובשנאת הדת בכלל.

וזה לשונו שם: “הרי זה דומה למי שקוטע אצבע מרגלו של חברו בכדי להציל אותו בכך מקטיעת כל היד שלו, דפשוט הוא דאינו קרוי מזיק אלא מתקן, ומצוה הוא דקעביד ולא עברה, כך גם כאן אינו חשוב כמכשיל אלא אדרבה במעשהו זה הוא מציל אותו מעון חמור של שנאת תורה ולומדיה, ולכן נראה דלפי הצורך שפיר רשאי לכבד אותו במאכל ומשתה, וצריך לעשות כן אע”פ שזה בקום ועשה”.

על-פי דעת רבנו תם (שכותב שבמקום שאין הכשלה וודאית ניתן להתיר איסור “לפני עור” מפני “דרכי שלום”) כותב ה’חזון איש’ (שביעית יב, ט) שבמקום שיש צד של ספק בדבר יש להתנהג עם חילונים באותם “דרכי שלום”, ולהציל אותם מעבירות חמורות יותר (על דרך דברי ה’מנחת שלמה’ הנ”ל) של “לא תשנא את אחיך” וכדומה. מתוך דבריו משמע שאין להתיר הצעת מאכל ומשקה ליהודים חילוניים אלא במקום שאין וודאות שלא יברכו, אבל במקום שבוודאי לא יברכו, אין להתיר זאת. אך בספר ‘פאר הדור’ (ח”ג, עמ’ 195) כתב שנשאל החזו”א אם מותר לכבד אורח במאכל אם ידוע שלא ייטול את ידיו ולא יברך, והשיב שהדבר מותר משום שאם לא יברך על המאכל יעבור רק על איסור מדרבנן, אך אם לא יגישו לו מאכל ייפגע ויעבור על איסור “לא תשנא את אחיך בלבבך” – והיינו כדברי ה’מנחת שלמה’ ממש.

בנוגע להזמנת יהודי חילוני לשבת, כתב בשו”ת ‘אגרות משה’ (או”ח סימן צט) שאין להזמין יהודי לשבת במקום שינהג ברכב כדי להגיע לסעודה, ואין להתיר את הדבר אלא במקום שיש אפשרות ריאלית שהלה ילך ברגל ללא חילול שבת. לפרטים נוספים בנוגע לשאלה זו, ולדעות שונות שנאמרו בה, עיין כאן.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל