לתרומות לחץ כאן

אופן עשיית הפריעה והמציצה בברית מילה

שאלה:

אשמח אם הרב יענה לי לשאלות הבאות:
א. האם יש עניין להתחיל את פריעה המילה ביד ימין?
ב. האם הספרדים נוהגים לעשות את המציצה עם יין בפה, ומה המקור הכללי לזה?
ג. האם יש עניין לתת באצבע מסוימת את היין בפה של התינוק?

תשובה:

שלום וברכה

את שאלותיך המחכימות הפניתי לגאון רבי מרדכי אורי אנגלמן שליט"א מרבני העיר ראשון לציון וראש מוסדות אהבת ישראל בעיר, שמלבד היותו מוהל מפורסם ומומחה, גם עומד להוציא לאור ספר מקיף ומעמיק בעניני מילה, וכך השיב:

א.      יזהר המוהל שלא יתחוב שתי ציפרניו בתוך הנקב בבת אחת, רק יתפוס בידו השמאלית את האבר עד שיתן ציפורן הימנית תוך הנקב ויתפוס בו הקרום ההוא, ואח"כ יתפוס גם בציפורן השמאלית וימשכנו קצת אליו בשתי ידיו ויקרענה הנה והנה, דאם יתפוס בב' ציפורניו ביחד יש חשש טימטום הלב להרך הנימול ח"ו[1].

ב.      יש נוהגין שאחר המציצה מזלפין יין על המילה[2], ויש נוהגין ליקח בפיהם יין ולמצוץ הדם עם היין בפיהם[3], וכן גם מנהג בני ספרד הנוהגים ע"פ הסוד[4].

ג.        באמירת וָאֶעֱבוֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ טובל המוהל[5] את אצבעו[6] הימנית[7] ביין שבכוס, ונותן ממנו בפיו של התינוק[8] פעמיים[9] לפי שהברכה היא בשביל התינוק לכך מטעימים לו כוס של ברכה[10]. ובשעת נתינת היין בפי התינוק עושה המוהל באצבעותיו צורת אותיות שד"י[11]

[1] ס' "שרביט הזהב" והובא בס' "זוכר הברית" (סימן יב אות כא). ע"ש.

 

[2] והטעם משום שהיין עוצר את הדם וגם משום שהוא רפואה למכת המילה, וכן כתב היעב"ץ בספרו "מגדל עוז" (נחל ט רהט ב יאור ג אות ג), והוסיף שנוהגין שגומעין היין בפיהם ומזלפין. וראה בגליון מהרש"א (יו"ד סימן רס"ד) שהביא תשובת הדבר שמואל (סימן צח) שכ' דהמזלפין יין ואח"כ מוצצין טועים, דיש לעשות להיפך כדי להוציא תחילה העלול לצאת ואח"כ לעצור ע"י היין. אמנם יעויין להלן שמנהג זה יסודו בקודש כפי שמבואר כבר במהרי"ל ובשאר פוסקים.

[3] ס' זוכר הברית (סימן יא סעי' יח). ע"ש. [וכן מבואר במנהגי מהרי"ל, ובראשון לציון (לבעל האוה"ח הקדוש, יו"ד סי' רס"ה), ובאליה רבה סי' תרכ"א ס"ק ד', הובא שם במשנה ברורה ס"ק י"א]. אולם בס' "אות שלום" (סי' רס"ד ס"ק י"ג) תמה על מנהג זה כיון שהמציצה הוא להוציא הדם והיין הוא לעצור הדם שלא לצאת, וא"כ מי שלוקח יין לתוך פיו להמציצה הוי כתרתי דסתרי אהדדי. ע"ש. (איברא דהאות שלום נסמך בזה על תשובת הדבר שמואל הנ"ל, אך בכמה מקורות מבואר שלא כדבריו וכנ"ל. ועי' בספר ברית אליהו שהאריך בזה). וראה עוד בשו"ת "שבט הלוי" (ח"ח סימן צ) שכ' דהנוהגין לעשות המציצה פעמיים, לא יעשו כן בשבת, אם לא שחושב שמא לא עלתה לו בפעם הראשונה כהוגן דאז פשוט דמותר למצוץ פעם שניה. ע"ש.

[4] עי' ספר תורת הברית (פרק י, לח).

[5][5] בדברי הפוסקים לא נתבאר להדיא מי הנותן, ואדרבה משמע קצת שהמברך עצמו הוא הנותן. וכ"כ בס' כללי המילה לרבי גרשם ב"ר יעקב הגוזר: והמברך כשהוא אומר בדמיך חיי טובל אצבעו ביין ומטפטף מן הברכה בפי הילד לשם מצוה וחנוכה. ע"ש. אכן המנהג הוא בד"כ שהמוהל נותן. וכ"ה בס' קיצור דיני ברי"מ ופדה"ב, בתשובות הגר"ח קניבסקי שליט"א, אות ל"ב, שהמנהג שהמוהל נותן. ועי' בקונטרס בדמיך חיי, חלק השו"ת (סימן כג אות ג) שכתב שכשהאחד מל ואחד פרע מסתברא שהפורע הוא הנותן, עיי"ש. וראה עוד בס' דרכי חיים ושלום (מנהגי הגה"ק ממונקאטש אות תתקכ"ח הערה ג') שגם מדבריו נראה שכשהיה הוא המוהל היה נותן היין בפי התינוק אע"פ שלא היה המברך. ע"ש.

 

[6] פירוש התפילות והברכות להר"י בר יקר, והו"ד בס' הברית (סימן רס"ה אות נה), והטעם שעושין כן באצבע דייקא, משום שבה היו עושים זריקת הדם על המזבח, ואדם המל בנו כמקריב בנו. ע"ש. אולם בס' זוכר הברית (שם) כ' בשם זכור לאברהם הספרדי, דעושין כן בזרת ולא באצבע. ע"ש. ויש שנותנין היין עם הקמיצה.

 

פגימת הכוס ע"י נתינת האצבע בו

בס' פתח הדביר (דף קפד ע"ב) כ' דאין נתינת אצבע המוהל בכוס פוגמת הכוס, ועל כן אף אם המברך אינו נוהג לטעום מן היין עד אחר בקשת הרחמים, יכול להטעים ממנו לתינוק ושפיר דמי.

 

נקיון ידי המוהל בעת נתינת אצבעו בפי התינוק

יעויין בביאורינו לסימן רס"ד סעיף א', שם הרחבנו טובא בגדרי איסור דם האדם, המבוארים בסוגיית הש"ס בכתובות (ס ע"א), ושמהטעם הנ"ל יהיה המוהל זהיר לנקות ידיו כראוי אחר גמר המילה, דפעמים מצוי שבאמירת "בדמיך חיי" שבברכות המילה, כשנותן המוהל את אצבעו בפי התינוק, אצבעו מלוכלכת בדם המילה, ואין ראוי לעשות כן וכמבואר שם.

 

[7] ס' זוכר הברית (סימן כג אות טז). ע"ש.

 

[8] עי' בר"י בר יקר (רבו של הרמב"ן בביאור ברכות המילה) שכתב וז"ל: נותן לתינוק מן היין באצבעו השני על פיו, הנקרא אצבע, שבו היו עושים זריקת הדם, ואדם המל בנו כמקריבו לקרבן שהוא ביום השמיני, ומיום השמיני והלאה ירצה. רמז הוא על מה שאמר במדרש (במדבר רבה י"א, ג) איש חרבו על ירכו, משה מל, ואהרן פורע, ויהושע משקה, דומה שיהושע משקה המולים כוס של ברכה וכו'. לכך משקים אותם לאחר שמלו ופרעו, במקום שאומר "ואומר לך בדמיך חיי", שיהיה לו כוס של ברכה זו, סם של חיים, כמו בתורה. ומה שאומרים אותו שני פעמים, לרמוז כי זוכה על ידי המילה לב' עולמים. ע"כ. וכן הובא בסדור הראב"ן (מרבינו אליעזר ב"ר ממגאנצא מבעלי התוס') וז"ל: כשהוא אומר בדמיך חיי, טובל אצבעו ביין ומטיף טיפה אחת בפי הילד לשם מצוה, והיינו דאמר המברך צריך שיטעום, וכל שכן למי שמברכין עליו שיש לו להנות ממנו מכוס של ברכה, והטעמה זו לרמז עשויה. ע"ש. והובאו הדברים בדברי הטור (יו"ד סימן רס"ה) שכתב וז"ל: וכתב בעל העיטור: ומנהג ליתן יין בפי התינוק אחר ברכת היין, ואחר כורת הברית. ע"כ. ובב"י (שם) כתב עלה וז"ל: ואנו נוהגים שלא ליתן מן היין בפי התינוק, עד שמגיע לפסוק "ואומר לך בדמיך חיי", וכן כתב ה"כל בו" (מי' ע"ג). וטעם הדבר כתב הר"ר דוד אבודרהם על פי המדרש ["ויהושע משקה"]. ואז נותן מן היין באצבעו בפי התינוק. ע"כ.

 

[9] דהיינו בכל פעם שמזכיר את הפסוק "בדמיך חיי". וכמש"כ הש"ך (שם סק"ו) וז"ל: "ונותנין בכל פעם מהיין באצעו".

 

[10] דרכי משה (סימן רס"ה אות א), וכ"ה במג"א (סימן רסט סק"א). ע"ש. אולם באבודרהם (סדר מילה וברכותיה) כתב דהטעם בזה המנהג שנותנים היין בפי התינוק בעת המילה, משום דאמרינן במדרש (במדבר רבה יא, ו) עה"פ (שמות לב, כז) שימו איש חרבו על יריכו וגו', משה מל ואהרן פורע ויהושע משקה פי' לפי שכל אותם ארבעים שנה לא היו מולים במדבר מפני טורח הדרך ומפני שלא נשבה רוח צפונית ועכשיו שהיו עומדים ליהרג לא רצו משה ואהרן שיהרגו בלא מילה ובלא קבלת מצוה ולכך היה משה מל ואהרן פורע ויהושע משקה אותם עפר העגל שעשו, כמו שנאמר (שמות לב, כ) ויקח את העגל וישרוף באש ויטחון עד דק ויזר על פני המים וישק את בני ישראל, וארז"ל (ע"ז מד, א) שבדקן כסוטות ואותה השקאה היתה להם בשעת מילה ופריעה למות ולא לחיים. ואנו אומרים השקאה זו של שעת מילה והפריעה יהיו לחיים ולא כאותה של יהושע. ע"ש. וראה עוד בחידושי החת"ס (שבת קלה ע"א ד" ראה) שהביא כעין זה הטעם בשם ס' מגדל עוז להריעב"ץ, וכ' דזה צע"ג דהא מולים היו כל העם היוצאים ממצרים, דבשעת יציאתן מלו וכן כתב הרמב"ם (הל' איסורי ביאה ר"פ י"ג) וא"כ החוטאים בעגל שהיו בני עונשים כבר נימולו. וכ' ליישב בדוחק דאפשר דמה שמלו קודם מתן תורה אח"כ כשניתנה תורה ה"ל כגר שנתגייר כשהוא מהול והי' צריך הטפה מחדש. ע"ש. וראה עוד בס' סוד ה' (בס' שרביט הזהב) שכ' טעם נוסף לנתינת היין, דבזה מרמז שיזכה הילד ליין המשומר בענביו ע"י המילה. ע"ש.

 

[11] כמש"כ הב"י (שם) וז"ל: שמעתי שעושה צורת שדי באצבעותיו, בעת שנותן מן היין בפי התינוק. ע"כ. והו"ד בט"ז (שם סק"ו). [ועי' בדרישה שם סק"ג ובבאה"ג שם אות ו, שמדבריהם נראה שהבינו בדברי הב"י שהעתיק כן מדברי האבודרהם. אך בספרי האבודרהם שלפנינו ליתא לזה. וגם מדקדוק לשון הב"י נראה פשוט לכאורה שמעצמו כתב ששמע כן, וכ"נ גם מדברי הט"ז שם, יעוייש"ה]. ובחת"ס (יו"ד סימן שכז ד"ה קימוץ ידים) כתב, המוהלים מכוונים בשעה שאומרים בדמיך חיי, שמציירים אותיות שדי. ע"ש.

 

והנה גבי אופן עשית צורת "שדי" כתב היעב"ץ במגדל עוז (נחל העשירי יאור א אות ג) וז"ל: יש אומרים שעושה באצבעותיו צורת שדי. דהיינו, שלש האצבעות הרצופות, הם דמות שין והאצבע שנותן בפי הנימול, כופפו כמין דלת. והאגודל הוא בצורת יו"ד. ע"ש. וכן הביא בספר ברית אבות (סימן ז אות כט) בשם ספר חסדי אבות (פר' לך לך), וכ"כ גם בס' יד הקטנה.

 

ואילו בספר זכור לאברהם (ערך מילה) כתב שנותן מהיין באצבע זרת כדי שיהיה צורת שם שד"י באצבעותיו, דאצבע אמה וקמיצה כשזוקף אותם הוי צורת שי"ן והגודל כשכופף אותו נעשה דל"ת, וכשנותן יין בפי התינוק בזרת הוי יו"ד. ע"ש. וכ"כ בס' שלחן גבוה (סימן רס"ה סק"ג). וכ"כ בשמו בס' מכשירי מילה (פ"ה סל"ב). ובס' זכר דוד (מ"א פע"א). וכן הסכים לזה בספר ברית אבות (שם).

 

והנה כיון שנחלקו רבותינו באופן עשיית השם שד"י ע"י האצבעות, טוב לעשות בפעם הראשונה שאומרים את המילים "ואומר לך בדמיך חיי" כדיעה אחת, ופעם השניה כפי הדיעה האחרת. ועי' בספר משמרת שלום (קוידינוב, סי' י"ח אות ט'), שכך היה נוהג כדי לצאת ב' הסברות, והביא שכן כתב גם בספר כורת הברית. נוסף על כך, כדאי גם שהמוהל יצייר באצבעותיו בעת נתינת היין בתוך פי התינוק את האותיות שד"י. שכך נראה ממש"כ בס' דרך פקודיך (מ"ע ב' מילה, חלק הדיבור אות כו) "כשאומר בדמיך חיי ונותן היין בפי התינוק יעשה בפה התינוק צורת שד"י, (וכך הבין בדבריו גם בספר הברית סימן רס"ה אות נ"ד, עיי"ש). וכפה"נ שהוא מפרש כן במש"כ הב"י ששמע שעושה צורת שד"י באצבעותיו בעת שנותן מן היין בפי התינוק, שאין כוונתו שהוא מחזיק את אצבעותיו בצורה נראית כאותיות שד"י, אלא שמצייר באצבעותיו בתוך פי התינוק את צורת האותיות שד"י. ואע"פ שהוא פי' מחודש, ולא מצאנו לו חבר, אבל מ"מ בודאי מן הראוי לעשות גם כדבריו.

הצטרף לדיון

תגובה 1

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל