נזקי פורים: פטור גורף?

הרב יהושע פפר
י"ד אדר ה'תשע"ז

 

פן של פורים והלכותיו שאינו נדון לעתים קרובות הוא השאלה של נזקים הגרמים בחג הפורים במכלכם של חגיגות – מתוך שכרון או שלא.

כולנו חווינו את נזקי הפורים בצורה כזו או אחרת. אלו יכולים להיות מקרים קלאסיים של חבורת בחורים הרוקדים סביב שולחן, ומתוך השמחה נופלת כוס ונשברת; ואלו יכולים להיות מקרים מורכבים יותר של קרבות-משחק המסתיימים בנזק פיזי לגוף או לרכוש.

מרביתם של מקרים אלה אינם באים לפני בית הדין – אך יש כאלה שכן מגיעים, וגם אלה שלא מגיעים לשם שווים עיון התייחסות הלכתית.

מהי אפוא ההלכה ביחס לאירועי נזקים של חג הפורים? מתי חל פטור על גרימת נזקים, מה טעמו, ומהן ההשלכות של הטעם לנסיבות נזק שונות? מה הדין בנוגע לנזקי גוף? האם היקף הנזק משפיע על התוצאה, והאם כוונת המזיק משנה את המשוואה?

בשאלות אלו, ועוד, נדון בהמשך הדברים.

נזקי דו-קרב

בסוף המשנה במסכת סוכה (ד, ז) מסופר על סיום מעמד “מצוות ערבה”: “מיד תינוקות שומטין את לולביהן ואוכלין אתרוגיהן”.

רש”י מפרש: “מיד תינוקות שומטין את לולביהן – הגדולים שומטין את לולבי הקטנים מידם בשביעי”. רש”י ממשיך להסביר שאין בכך משום גזל: “ואין בדבר לא משום גזל, ולא משום דרכי שלום, שכך נהגו מחמת שמחה” (שם מה, א). כלומר, לפי שיטת רש”י אנו מוצאים פטור מחבות נזיקית מפני ש”כך נהגו מחמת שמחה”.

הכוונה היא שכיון שכך נהגו מחמת שמחה, נכלל בנוהג הנחה של ויתור על חבות הנזיקית. כל הצדדים לשמחה מקבלים על עצמם את הסיכון לנזק ברמה מסוימת, ואין אפוא חיוב תשלומים על נזק זה.

ואולם, רש”י מביא פירוש נוסף, שממנו לא ניתן ללמוד על היתר “גזל” שכזה: “ויש מפרשים ‘מיד תינוקות’, כלומר, מיד אחר סיום מצות לולב התינוקות שומטין את לולביהן. כלומר, מניחים אותם כמו ‘שומטו ומניחו בקרן זוית’ והולכין ואוכלין אתרוגיהן”. לפי פירוש זה, הגדולים כלל לא חטפו את האתרוגים מיד הקטנים, ואין כאן עניין גזל כלל.

התוספות מביאים את שני הפירושים – את הראשון בשם רש”י ואת השני כדעת עצמם. מתוך דברי התוספות נראה שהם נוטים לפירוש השני, וכך גם עולה מתוך דברי הרא”ש (שם, פרק ד, סימן ד). להלן יבואר פסיקת ההלכה במחלוקת זו.

רכיבה על סוסים ושמחת פורים

לאחר שהביאו את דברי רש”י, מוסיפים התוספות שיש ללמוד מכאן דין נוסף לגבי היזק בשעת שמחה: “ויש ללמוד מכאן לאותן בחורים שרוכבים בסוסים לקראת חתן, ונלחמים זה עם זה, וקורעין בגדו של חבירו או מקלקל לו סוסו – שהן פטורין, שכך נהגו מחמת שמחת חתן”.

בדברי התוספות יש הרחבה של הפטור גם לשמחה אחרת – שמחת חתן וכלה. בשל הריקוד והשמחה של המצווה מתבטלים דיני המזיק (במצב של בדיעבד), והמזיק בזמן זה יהיה פטור. דין זה מובא במרדכי (סוכה תשמב-תשמג), וכך הובא בדרכי משה (חושן משפט שעח).

מכאן נובע פטור מחבות נזיקית אף ביחס לשמחת פורים, שאף היא שמחה של מצווה. בשו”ת תרומת הדשן (סימן קי) הביא בשם ר’ טוביה בשם ריב”א את ההיתר: “שמעתי… שכל מאכל שלוקחים הבחורים זה מזה אפילו שלא ברשות משום שמחת פורים משעת קריאת המגילה עד לילה סעודת פורים שהם שני לילות ויום אחד, אין בהם משום גניבה ולא משום גזילה ואין להזמינו לבית דין ואין חוששין עליו ובלבד שלא יעשו שלא כהוגן על פי שבעה טובי העיר”.

על דרך דברי המשנה בסוכה, לדעת ה’תרומת הדשן’ יש היתר “לגנוב” מאכלים בפורים, מחמת שמחת היום. הבית יוסף (סימן תרצה) מביא את דבריו, אך סייג אותם לזמנו בלבד, שאז מנהג שמחה זה היה נוהג. “בזמננו”, אין לדעת הבית יוסף היתר מיוחד לפורים, אלא דינו כשאר ימות השנה.

אולם, הרמ”א בדרכי משה (ס”ק ה) העיר על סייג זה של הבית יוסף וכתב: “וכן נוהגין”, ואף בהגהות על השולחן ערוך הביא הלכה זו בשם “יש אומרים”. מכאן שיש מקום לפטור נזיקי בנזקים הנגרמים מתוך שמחת הפורים – אך בוודאי שאין די בכך להתיר חטיפת מזון לכתחילה, שיש בזה ספק איסור גזל.

נזקי גוף ונזקי רכוש

האם הפטור מחבות נזיקית תחול גם על נזקי גוף? התשובה לשאלה זו תהיה תלויה בטעם הפטור.

במקרים האמורים, ברור שהפטור אינו רק פטור בדיעבד מתשלום, אלא היתר לכתחילה לעשות את המעשה, או להיכנס לאווירה שעלולה לגרום לנזק. דהיינו, בפורים אין איסור על מעשה של “חטיפה” מתוך שמחת היום (בזמן שכך היה המנהג), וכן מותר לקיים דו-קרב וכדומה מחמת שמחת חתן וכלה, ואין בכך כל איסור למרות האפשרות של נזק.

נראה מכאן שהנוהג אינו גורר עמו אך מחילה על החבות מצד הניזק בדיעבד, אלא נחשב הדבר כאילו לא היה כל עבירה מצד המזיק, וכאילו הוא נעשה ברשותו של הניזק. כן מבואר ב’כפות תמרים’ (סוכה, שם), וחידש לאור זאת כי אין אפוא מקום לפטור במקום שאירע נזק גופני.

הסיבה לכך היא שמזיק שהזיק לאחר שהניזק הורה לו “קרע כסותי והיפטר” פטור מחבות נזיקית, ואילו ביחס לנזקי גוף אין הדבר כן: המזיק לעולם חייב בתשלומי נזיקין (עי’ חושן משפט תכא, יב).

מנגד, בשו”ת הרמ”א (סימן רי) משמע שהמנהג של פטור חל אפילו על נזקי גוף, ולכן בספר כפות תמרים הנ”ל מסיים את הדיון בצ”ע – אך גם ב’ערוך השולחן’ (תרצה, י) כתב שהפטור אינו נאמר ביחס לנזקי גוף.

נימוק אחר לפרש את הפטור של חבות נזיקית הוא על דרך דברי הגמרא (ב”ק לב, א), לפיהם התירו חכמים לרוץ בערב שבת, למרות הסיכון לגרימת נזקין, מפני הצורך של הכנות לכבוד שבת. מפאת הסיכון שבדבר, אסור לרוץ ברשות הרבים בימות החול, ואילו בערב שבת התירו חכמים את הריצה. ממילא, אם הזיק תוך כדי ריצה בערב שבת, פטור מחבות נזיקית.

במקרה של ריצה בערב שבת פטרו חכמים את המזיק: חכמים תיקנו פטור כדי לאפשר לאנשים לרוץ ולהזדרז בהכנות לשבת. על אותה הדרך, ניתן לפרש את הפטור בנסיבות של מצווה של שמחה על אותה הדרך: חכמים תיקנו את הפטור מחמת המצווה.

נזקי פורים

הרמ”א, כפי שנזכר לעיל, פוסק (או”ח תרצה, ב) כי אדם המזיק את חברו מתוך שמחת הפורים פטור מתשלומים. ואולם, לפי הנאמר לעיל פטור זה יחול רק במקום שמדובר בנזק שהינו צפוי בנסיבות של שמחת פורים, דהיינו נזק שנגרם מתוך המנהג והמצווה של שמחת הפורים. בניסות אלו, המזיק פטור הן מכל איסור והן מחובת תשלומים.

דוגמה לכך היא מקרה שבו אדם דורך בטעות על נעלו של חברו תוך כדי ריקודים של שמחת פורים. בנסיבות אלו, כאשר מדובר במעשה נהוג ומקובל של שמחת פורים, המזיק יהיה פטור מחבות נזיקית. כמו כן, במקום שמדובר בריקוד סביב שולחן, ובטעות אחד הרוקדים מפיל בקבוק שמתנפץ על הרצפה, אין עליו חובת תשלומים, כי הנזק נמצא “בגבולות הנוהג”.

ואולם, פטור זה נוהג רק במסגרת של שמחת פורים, ולא ביחס לאדם שסתם משתכר, מתנהל בחוסר אחריות וגורם לנזקים. באופן זה, לא יהיה כל פטור מחמת סגולת היום. יש להדגיש שאמנם מי שהגיע ל”שכרותו של לוט” פטור מן המצוות (עי’ עירובין סה, א), אך אינו פטור בכך מאחריות נזיקית, כפי שמדגיש ב’ים של שלמה’ (ב”ק ג, ג).

לדבריו, הלכה זו פשוטה בתכלית, והוא אף מדגיש שגם בפורים אין מקום לפטור על כך, כיון שאין מצווה “להשתגע” מתוך שמחה ושכרות. כדבריו פסק בשו”ת הב”ח (ישנות, סימן סב).

נזק משמעותי: מקרה הרכב

במקרה שהגיע בפני בית הדין של המכון (ביה”ד “נתיבות חיים”), נטען שאדם צעיר, שככל הנראה היה במצב של שכרות, גרם נזק משמעותי לרכב. ייתכן שאותו צעיר קיווה לזכות בתרומה לצדקה כלשהי, אך בסופו של יום, מעשיו רק זיכו אותו לזימון בפני בית הדין.

המקרה כלל מספר שיקולים, כולל השאלה של איך בדיוק נגרם הנזק. ואולם, בשאלה של חבות נזיקית לא הייתה כל שאלה: ברור שעקרונית, חל חובה על תשלום הנזק. הסיבה לכך היא שהפטור מאחריות נזיקית אינו חל על נזקים משמעותיים, שאינם נכללים ב”מנהג” של שמחת הפורים.

הלכה זו נפסקה במשנה ברורה (תרצה, יב, בשם הב”ח): הפטור אינו חל על נזקים משמעותיים, והוא מצומצם לנזקים קטנים בלבד שהם צפויים במסגרת שמחת היום.

נזקים כיום ושאלת הכוונה

לדעת ה’ערוך השולחן’ (שם), המנהג של פטור מחבות נזיקית אינו נוהג כיום, כי שמחת החג כיום אינה כבימי קדם, כך שלא ניתן ללמוד על “מחילה” על נזקים מתוך מנהג השמחה. הלכה זו משקפת את דברי הבית יוסף המובאים לעיל לעניין מנהג חטיפת מאכלים, שאינו נוהג היום: ברור שהשינוי במנהג גורר אחריו שינוי בהלכה.

לא ברור שהמנהג בבתי הדין הוא כהוראת הערוך השולחן, ועניין זה דורש ביאור נוסף. כאמור לעיל, רוב רובם של מקרי נזק אינם מגיעים לבית הדין, ועדיין צריך עיון בכך.

נקודה חשובה נוספת היא שחלות הפטור תלויה בהעדר כוונה להזיק מצדו של המזיק, כפי שעולם בפירוש מדברי תרומת הדשן הנ”ל (כן עולה מדברי המשנה ברורה, שם). אין כל מנהג הפוטר מזיק שגורם נזקים בכוונה תחילה (אם כי יהיה קושי ראייתי להוכיח את כוונת המזיק בשעת גרימת הנזק).

כן, אדם המודע לטבעו האישי, לפיו כאשר הוא משתכר הוא עלול להזיק, חייב לנקוט באמצעי זהירות ולוודא שהוא לא יגיע לידי נזק (עי’ ים של שלמה, שם).

אפילו לפי ההנחה שחל פטור על חבות נזיקית, מן הראוי שמי שגורם נזק יציע תשלום לניזק – הן מתוך עשיית הישר והטוב, והן מצד אפשרות של חיוב על-פי הלכה.

כתמי פורים

מה הדין כאשר אדם מפיל על חברו מאכל או משקה בכינוס ציבורי, וגורם בכך ל”נזק” של כתמים והוצאות של ניקוי יבש? בתוך אולם דחוס, כאשר כל אחד מנסה להגיע לשולחן המזון (או כדי לפגוש חבר), נזקי כתמים הינם כמעט מובנים מאליהם: האם יש חבות נזיקית על כך?

על-פי האמור לעיל, ייתכן שנזקים אלו נכללים ב”מנהג”, כיון שהם כמעט בלתי נמנעים, כך שהמזיק יהיה פטור מתשלום. מנגד, גם כאן לכאורה הדבר יהיה תלוי בנסיבות הספציפיות של כל מקרה לגופו. כמובן שבכל מקרה יש להתייעץ עם סמכות הלכתית.

 

מאחלים לכל קורא פורים שמח, ללא נזקים!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים