זמני היום והלילה במקומות שהשמש זורחת כל הזמן

שאלה:

ערב טוב
כבוד הרב
רצית לדעת אך אני יכול לקרוא ערבית, כאשר במדינה שאני גר בחודשי הקיץ יש שמש מסביב לשעון.

תשובה:

שלום רב!

ראשית יש להקדים ולומר, שכל דברינו דלהלן אמורים לענין מקומות שמספר חודשים בשנה אין בהם שקיעה וזריחה כלל. ישנם מקומות בהם מבחינה הלכתית קיימת שקיעה וזריחה לזמן קצר מאוד, ובאלו הכל מודים שהיממות נמדדות כמו בכל מקום אחר. לפי מה שהתברר לי, בעיר פטרבורג בחודשים מאי יוני בזמן מסויים השמש שוקעת ויש אור מועט כעין דמדומים למשך זמן של כמחצית השעה, וכאן השאלה סבוכה יותר, שכן יש לדקדק היטב ולהגדיר האם דמדומים כעין אלו נחשבים יום או לילה מבחינה הלכתית.

ועתה לגוף הענין: שאלה זו נידונה רבות בספרי הפוסקים, ונאמרו בכך כמה דעות: יש סוברים, שיום הוא תמיד 24 שעות, ואין מתחשבים כלל במצב האסטרונומי. לדעתם, יש למנות את השעות מאז השקיעה או הזריחה האחרונה, ולפי מנין זה לקבוע את מנין הימים. ויש סוברים, שאמנם זמן היממה באותם מקומות הוא 24 שעות, אולם חיוב היום והלילה לא יקבע מזמן השקיעה האחרונה [שכן דבר זה לא מעשי כל כך לאדם שלא נכח במקום באותו הזמן], אלא לפי השקיעה האחרונה שעברה על אותו אדם בהיותו במקומו הקודם [ולפי זה, שני שכנים יחגגו את השבתות והמועדים בזמנים שונים!]. אחרים סוברים, שאכן במקומות אלו בחורף יחשב הכל כלילה אחד, ואילו בקיץ יחשב הכל כיום אחד, לדעתם, השבת תזדמן שם לעיתים רחוקות וכו’.

להלכה הכריע הגאון רבי משה שטרנבוך שליט”א שזמן היממה הוא לעולם 24 שעות, ועל זמן חילופי היום והלילה באותם מקומות לדעתו, ראה במקורות.

הנקודה “הבעיתית” יותר, הוא נוסח התפילה “מעביר יום ומביא לילה” המתייחס במישרין לשינוי המורגשים לכל אדם, אך גם לענין זה הכריעו הפוסקים להתפלל כפי הנוסח המקובל בכל העולם.

מקורות:

המור וקציעה (או”ח סי’ שמד) פסק שמשך זמן היממה הוא תמיד 24 שעות שוות, בלא להתחשב כלל במשך הזמן האסטרונומי. בדומה לכך כתב בס’ נחמד ונעים (תלמיד הרמ”א ומהר”ל מפראג, סי’ קמה), לדעתו, לא יתכן שיהיו בני אותם מקומות פטורים משבת ושאר מצוות היום או הלילה זמן רב בכל שנה. וכדבריהם נראה בשו”ת הרדב”ז ח”א סי’ עו.

לעומתם בס’ משל הקדמוני (להר”י בן סחולא דף נט ע”א) סובר שהכל נקבע לפי המצב האסטרונומי, ולדעתו במקומות אלו היום מתחלף בשקיעת השמש ובריחתה בלא להתחשב כלל למשך הזמן החולף בין שקיעה אחת לחברתה.

התפארת ישראל (ברכות סוף פ”א) מחדש, שגם בקטבים הצפוני והדרומי יש מסלול קבוע של יום ולילה האורך 24 שעות, אלא שהדבר אינו ניכר לעין הרואה משום שהשמש מגולה או מכוסה בכל שעות מסלולה. לדעתו, אף שהמשל הקדמוני צודק בטענותיו אין בכך סתירה לקביעתו ההלכתית של המור וקציעה. אלא שלדעתו, זמני היום והלילה לא נקבעים לפי השקיעה האחרונה באותו מקום, אלא אצל כל אדם יקבע הזמן על פי השקיעה או הזריחה האחרונה שעברו עליו במקומו הקודם. וראה שו”ת מנחת אלעזר ח”ד סי’ מב שהאריך לחלוק על שיטה זו.

להלכה הכריע הגאון רבי משה שטרנבוך כהבנתו של התפארת ישראל שיש יממה אסטרונומית הלכתית גם באותם מקומות, ולפיכך, תחילת היום לדעתו הוא בשעה שהשמש מתקרבת לאותו ממקום מהנקודה הרחוקה ביותר אליה הגיעה במסלולה זה, והלילה מתחיל בשעה שהשמש מתרחקת מן הנקודה הקרובה ביותר.

לגבי נוסח התפילה ציינתי להכרעתו של התפארת ישראל שם, אף שיש לדון ולומר שהכרעתו זו מבוססת על כך שבלאו הכי כל אדם קובע את זמניו וימיו על פי המצב האסטרונומי שבארץ ממנו בא, ושם אכן מורגש שינוי בין יום ללילה. אף על פי כן הסברא נותנת שלענין נוסח התפילה לא חילקו חכמים בתקנתם.