לתרומות לחץ כאן

מעמדה של ילדה שנולדה בפונדקאות אצל גויה

האם זה אפשרי להשתתף ולהגיד ברכה של קריאת שם לילדה שיש ספק ביהדותה הם עושים את המסיבה במסעדה כשרה נולדה בפריון מלאכותי הזרע והביציות יהודי אבל האשה שנשאה את העובר אינה יהודיה

תשובה:

שלום רב

אין כל בעיה להשתתף במסיבה, אף שהילדה צריכה גיור מספק.

מקורות:

הוראת הגרי"ש אלישיב והגרש"ז אויערבך (הובאו דבריהם בס' נשמת אברהם אבהע"ז סי' א). וטעמם בזה, לפי שספק יש בדבר אחר מי מתייחס עובר זה, האם אחר בעלת הביצית או אחר האם המולידה, ויש להחמיר בזה בכל גווני.

יש שרצו ללמוד מדברי בעל שו"ת אבן יקרה (ח"ג סי' כט), שלענין קביעת היחס נחשב הולד כבנה של האם המולידה. דיעויין שם שדן, באשה שכרתו ממנה את כלי ההולדה והשתילום באשה עקרה, אחר מי מתייחס הולד. ומסקנתו שם, שהכל הולך אחר האם המולידה, שאחר שנקלטו כלי ההולדה במעיה כגופה הם נחשבים.

אלא שיש לפקפק האם ניתן לדמות נידון דידן לאמור בתשובת האבן יקרה, שכן דבריו אמורים באשה שכרתו הימנה את כל האיבר והשתילוהו בגופה של השניה, כך שכל פעולת העיבור נעשתה בגופה של השניה כדרך כל הארץ, משא"כ כאן שנטלו ממנה ביצית שהופרתה חוץ לגופה, והשתילוה אחר ההפריה בגוף האם המולידה, דאפשר שלא נחשב הדבר כחלק מגופה.

בשו"ת צור יעקב (אבד"ק פראבוזנא, סימן כח), דן אף הוא בשאלה הנידונית בשו"ת אבן יקרה, ויעויי"ש שהביא סייעתא לדבריו, מתרגום יונתן בן עוזיאל עה"ת (בראשית ל – כא), עה"פ "ואחר ילדה בת", שכתב וז"ל: "ושמיע מן קדם ה' צלותא דלאה ואיתחלפו עובריא במעיהון והוה יהב יוסף במעהא דרחל ודינא במעהא דלאה", עכ"ל. ומבואר מדבריו, שלא נתהפך הולד עצמו במעי לאה מזכר לנקבה, אלא שעיבורו של יוסף היה במעי לאה, ובאופן ניסי ניטל משם וניתן במעי רחל, ואעפ"כ היה יוסף מתייחס אחר אמו המולידה – רחל (וראה מש"כ בזה המהרש"א בנדה לא ע"א), וראיה מוכחת היא שקביעת היחס היא לפי האם המולידה ולא לפי בעלת הביצית. ראיה זו תהא אמת גם בנידון דידן. וראה מש"כ בזה עוד בספר נשמת אברהם (ח"ד אבהע"ז סי' ב ס"ק ב).

יש שצידדו להקל בכל זה לומר שגם אם בעלת הביצית אינה יהודיה א"צ גרות, וזאת ע"פ סוגית הגמ' בבכורות (כא ע"ב): "אמר רב חסדא: יצירת הולד באשה ארבעים יום", דפירש רש"י: "דהמפלת אור ליום הארבעים צריכה לישב ימי טומאה וטהרה, בציר מהכי מיא בעלמא הוא". ומבואר, שדין עובר לכל דיני התורה חל עליו רק מארבעים יום ואילך, וקודם לכן "מיא בעלמא הוא" ולא חשיב עובר. עיין בזה בהרחבה להלן פרק ז.

עפ"ז נקטו, שהולד אינו מתייחס אחר האם בעלת הביצית, שכן ביצית זו נלקחה ממנה עוד קודם הפרייתה – קודם אותם מ' יום, ולא מסתבר שיהיה דין יחס וקורבה בדבר המכונה בפי חז"ל "מיא בעלמא".

אמנם, עיקר סברא זו תמיהא לי, שהרי הלכה פשוטה היא שהבן מתייחס אחר אביו, וזאת על אף שכל שייכותו אליו היא רק מכח הביאה שהיתה קודם אותם ארבעים יום, וע"כ שלענין היחס אין חסרון בדבר, וכל שיצירתו ולידתו מחמתו היא שפיר מתייחס אחריו, וא"כ ה"ה די"ל כן לגבי יחוסו אחר אמו.

וצ"ל, דחלוק בזה כח האב שאינו צריך פעולה נוספת, ומשום כך יחוסו נקבע לגביו גם בעת שאינו אלא מיא בעלמא, לכח האם שמלבד עצם ההפריה יש לה לגדלו ברחמה כל ימי העיבור, ולכך אמרו שגידולו המחשיבו כולד בעל חיות עיקרי יותר מעצם ההפריה שאינה אלא כ"מיא בעלמא". כעין סברא זו כתב בס' בית האוצר למהר"י ענגיל (ח"א כלל ד), עיי"ש שדן אם יחוסו אחר אביו הוא מעת הביאה או משעה שנקלט הזרע.

סברא נוספת י"ל בזה, דכיון שמעשה ההפריה לא נעשה תוך גוף האשה אלא במעשה ידיו של רופא, אין הבן מתייחס אחר בעל הביצית ולא אחר אביו, דיחס האבהות אינו נקבע ע"י הקשר הגנטי לבד, אלא צריך שיהיה להם חלק בעצם מעשה התהוותו (עיין שו"ת תשובות והנהגות ח"ה סי' שיז).

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל