הקדמת וזירוז הלידה – דבר טוב או רע?

הרב שמואל ברוך גנוט
כ"ז טבת ה'תשע"ז

איתא בשבת (קנו, א) : “כתיב אפינקסיה דריב”ל: האי מאן דבחד בשבא – יהי גבר ולא חדא ביה… האי מאן דבתרי בשבא – יהי גבר רגזן. מאי טעמא, משום דאיפליגו ביה מיא. האי מאן דבתלתא בשבא, יהי גבר עתיר, וזנאי יהא. מאי טעמא – משום דאיברו ביה עשבים. האי מאן דבארבעה בשבא – יהי גבר חכים ונהיר” וכו’, עכ”ל הש”ס. (ובענין האם ואימתי יש מזל לישראל, נתבאר בהרחבה בס’ האיצטגנינות באספקלריה של תורה ח”א, להרה”ג רבי אליעזר הכהן פישר שליט”א, מדברי חז”ל והקדמונים, שיש מזל לישראל ורק ע”י זכות גדולה זוכים לשנות את המזל, עי”ש בארוכה רבתא ואכמ”ל).

למדנו מדברים אלו שמזל האדם נקבע לפי יום לידתו, וכפי שכתב ריב”ל בפנקסו שע”פ כל יום שנולד, כך יקבעו תכונותיו, מידותיו ואופיו.

והנה נאמר בנדה (טז, ב): “דרש רב חנינא בר פפא, אותו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו, שנאמר “והלילה אמר הורה גבר”, נוטל אותה טיפה ומעמידה לפני הקב”ה ואומר לפניו, רבש”ע טיפה זו מה תהא עליה, חכם או סכל, עשיר או עני, גבור או חלש”, עכ”ל הגמרא.

מדברי חז”ל אלו למדנו שמזל האדם נקבע לפי רגע ההריון, וא”כ יש לדעת לפי איזה זמן נקבע מזל האדם, האם לפי זמן ההריון או לפי זמן הלידה.

שטחתי שאלה זו קמיה מרן הגר”ח קניבסקי שליט”א, ותשובתו היתה: “זה וזה גורם”. הבה ונברר דבר זה לאשורו, בקצירת האומר.

הר”ן בדרשותיו כתב שהמזל נקבע לפי שני הזמנים גם יחד, ואלו דבריו: “ביארו שהחכמה והעושר תלוים במזל כפי רגע ההריון והלידה”, עכ”ל. רבנו בחיי בספרו כד הקמח: “ופתח דבריו לומר כי ממסלת הכוכבים והמזלות בימי הלידה ורגעי ההריון נותנין לנולד הרעות והטוב כדעות הוברי שמים המה”, עכ”ל.

האברבנאל מתייחס בדיוק לשאלה זו והוא מסביר את דברי הגמרא, שדנה האם מזל יום גורם או מזל שעה גורם, בשאלה האם שעת ההריון גורמת או שעת הלידה, וז”ל: “אבל הענין תלוי כפי שעת ההריון או הלידה… והסוגיא במסכת שבת תורה על זה בביאור, כי שם עשו הבדל אם מזל יום גורם ואם מזל שעה גורם, רוצה לומר אם תהיה השעה הראשונה כפי שעת ההריון או כפי שעת הלידה. ואין ספק שהיה דעת רבי חנינא שהיתה ההוראה כפי עת ההריון, ולכן אמר הוא עצמו בנדה פרק כל היד שהמלאך מביא הטיפה לפני הקב”ה וכו’, עכ”ל, עי”ש.

בעל ה’עקידה’ כתב שהרגע הקובע למזל הוא רגע ההריון, המשול ללילה, משום שבעצם מושג המזל ישנה שאלה עמוקה, שהיא “חשכה כחשכה של לילה אצל השכל האנושי”, כיצד יתכן שהמזל קובע את תכונות האדם ומהלכיו בעוד שהאדם נבחר, לכאורה, לקבוע בעצמו את דרכיו ואורחותיו, לפי כח הבחירה שלו.

לעומתו, כותב הרלב”ג בתחילת ספר איוב, ש”שכל מקרי האדם הם מוגבלים ומסודרים לפי מערכת הכוכבים בעת הלידה”, עכ”ל. המהרי”ט בדרשותיו מחדד את הדבר וכותב בנחרצות ששני רגעים קובעים את מזל האדם, רגע ההריון ורגע הלידה, וכן מצינו דעות לכאן ולכאן בדברי עוד קדמונים, ראו על כך בארוכה בס’ האיצטגנינות באספקלריה של תורה ח”ב (להרה”ג רבי אליעזר הכהן פישר שליט”א, שיצא לאור בס”ד בקרוב).

נדמה שפתרון הדבר נמצא בדברי הראב”ע ז”ל (שמות פ”ב) הכותב את הדברים הבאים: “רובי הנולדים הם סמוכים לתשעה חדשים. והיודע עת ההריון יכול לדעת עת הלידה. והיודע עת הלידה יכול לדעת עת ההריון, כי דבר מנוסה הוא לקדמונים. וחמשה פעמים נסיתיו גם אני, כי מקום מזל הלבנה ומעלתה ברגע ההריון, היא מעלת מזל הצומח ברגע הלידה. גם מעלה הצומחת רגע ההריון, שם תהיה הלבנה רגע המולד”, עכ”ל. וכ”כ הרשב”ץ ז”ל בספרו מגן אבות. ובדומה לכך כתב המהראנ”ח בדרשותיו.

נמצאנו למדים שזמן ההריון וזמן הלידה, שורש אחד להם, ואם כך, עולים הדברים יפה, כאשר שניהם יחד קובעים את מזל האדם, כאשר בעצם- אחד הם.

דברים אלו נכתבו במפורש בביאור הגר”א ז”ל לספר איוב. וז”ל הגר”א ז”ל: “והנה לפי שהוא כלל גדול בחכמת המזלות, שהמזל שהוא משמש בעת העיבור, אותו מזל עצמו משמש בעת הלידה, ורז”ל אמרו שאותו היום ט’ באב היה, נמצא היה העיבור י”ב חודש, ולכן קילל [איוב] מזל היום ומזל הלילה, והכל אחד”.

ואלו דבריו הנשגבים של הראב”ד ז”ל, בהקדמתו לספר יצירה: “באותו רגע שהאשה יולדת מלמטה, הנשמה נשלמת מלמעלה ומשתלחת מן המלכות אל בני אדם, אשר ביתם אל הנולד, ובעת שהנשמה משתלחת וכו’, משם תקבל כל העתידות לבוא עליו, ולפיכך ראוי לך להתבונן כי המוליד בשם, רצה לומר שכותב קיע למקשה ומולידה טרם זמן עיתה, פעמים שהורג שתי נפשות ופעמים שגורם לנולד ימים רעים וצרות משונות זו מזו והאלוקים דמו יבקש”.

ומסביר הראב”ד: “וביאור זה על דרך משל, נאמר כי עובר זה ראוי להיוולד ביום פלוני במילוי הלבנה… בא המשביע והולידו טרם שנתמלאת הלבנה ובהיותה מביט אליה משונאיה וממבטלי כוחה, הנה הילד ההוא שנולד בזמן ביטול כח חיותו ימים בימים מועטים ודמו מיד זה הפושע יבקש האלוקים, כי ביטל גזירת יוצר והמית את הנפש הזאת והולידו בלא זמנו וגורם לו ליקח ממון שאינו שלו ולישא אשה שאינו שלו, וכללו של דבר שינה עליו כל סדרי בראשית, ודי בזה לכל מבין”. הראב”ד מאריך בענין בדברי קבלה עמוקים ומסיים ש”אם תדע יום העיבור, תדע יום הלידה”, והמעיין בדבריו בהרחבה, יראה לנכון ששורש ומזל אחד להם, וכדברי רבותינו דלעיל.

אחר שראינו שישנה השפעה עצומה על כל מהלך חיי האדם, תכונותיו וענייניו, לפי המזל השולט בעולם ברגע לידתו, ואחר שראינו את דבריו הנחרצים של הראב”ד בענין, הזועק מרה על נתינת קמיע להקדמת זמן הלידה, מפני החשש שעי”כ ישתנה על מהות הנולד ועניינו, נבין שמן הראוי, כפי מידת האפשר, שלא לזרז את הלידה ולדאוג לכך בכל דרך שהרך הנולד יוולד בזמן שנקבע לו מראש מן השמים, בלי שנשתדל להקדים את שעת הלידה. וכן כתב הרוקח ז”ל (על קהלת ג, יא) וז”ל: “אין לעשות למקשה [ללדת] שתמהר לילד, פן תלד במזל רע”. והראוני שהאריך בזה בשו”ת אגר”מ (יו”ד ח”ב סי’ עד), וכן בשו”ת משנה הלכות (ח”ט סי’ קפד) מאריך למנוע, כפי האפשר מבחינה רפואית, את הקדמת וזירוז הלידה, עפ”ד המקובלים ועוד מהספה”ק, עי”ש.

ואחר ששמעתי מכמה ידידים שמו”ר מרן הגר”ח קניבסקי שליט”א מורה להשתדל שלא לזרז הלידה, נדברתי בזה עם ידידי, נאמנו ונכדו הרה”ג רבי אריה קניבסקי שליט”א, שאמר לי שבדרך כלל מורה מרן שליט”א שאם הרופאים אומרים לעשות זירוז, שיעשו, כיון שאין סכנה בזירוז הלידה בד”כ, אבל כמובן אין בזה תשובה על הכלל וכל מקרה לגופו. והוסיף רבי אריה שליט”א שבמקרים בודדים מתוך אלפים הורה מרן הגר”ח שלא לעשות זירוז ועל פי רוב הוא מכריע שכן יעשו.

ביקשתי מרבי אריה קניבסקי לשאול את רבנו שליט”א שלכאו’ מכל האמור לעיל מוכח שמן הראוי שלא להקדים את הלידה, והשיב מרן שליט”א שמורה כך משום חשש לפיקוח נפש, והסביר שכשהרופאים אומרים לעשות זירוז, יש בדרך כלל סיבה רפואית שבגללה אומרים לעשות כן, ולכן מורה לעשות. אבל בסתם בודאי שלא לזרז את הלידה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים