שאלה א':
בנין בר שמונה דיירים שהוצרך לזפת גג משותף, ודייר האחד הוא בעל דין קשה שאי אפשר להוציא ממנו חלקו. ואין מי שיטפל בו ע"י משפט דבר שלוקח ממון וזמן וטרחה מרובה. והשכן העליון שהוא הניזוק מהגג הדולף מבקש להטיל חלק המסרב על כולם, ושאר השכנים מוכנים לשלם חלקם ולא יותר והניזוק ישלים חלק החסר.
הדין עם מי?
תשובה:
אין הועד חייב לטפל בזה על ידי משפט וכדו', כיון שאין שווה הזמן והטרחה לעסוק בשכן האלים שאין רוצה לשלם, וחלק הסרבן הוי כהיזק שנפל על כלל הדיירים, שכלם נושאים בנטל זה כי התיקון מוטל על כולם, וכמבואר בנתיה"מ קעח ג שכל השותפים משועבדים בדבר שצריך לתקנו [וכפי שנתבאר בספר ועד הבית פרק ג' שאלה ב' עיין שם בהערות].
שאלה ב':
מה הדין בהנ"ל כשאין השכנים רוצים לשלם חלק הסרבן, והעליון המטפל בזה רוצה לבקש מאיש האיטום קבלה על סכום גבוה יותר באופן שיתאים הסכום לחלוקה של שבעה על כל התשלום, ובכך יכוסה כל ההוצאה ע"י השבעה,
תשובה:
כיון שנתבאר בשאלה הקודמת שהחיוב מוטל על כולם אין איסור בתכסיס שעושה השכן לקבל את שלו,
ואף שיש כאן לכאורה מדבר שקר תרחק, מצינו כזה בסמ"ע סימן שס"ט ס"ק י' שמותר לשקר למי שרוצה ליטול את שלו שלא כדין וז"ל שם דנראה דבמקום שהמוכסין מאמינים להסוחרים במה שאומרים לפניהן שאין להן סחורה אלא כך וכך, אזי מותר לשנות להגיד לפניהן באופן שלא יפסידו, דהיינו דרך משל אם יש להן מ' אמות בגד, ומן הדין אין להם ליתן מהם מכס אלא ל' גדולים, וכשידוע [ל]המוכסן שיש מ' אמות יכריחו ליתן לו מהן מ' גדולים, מותר להן לשנות ולומר להמוכס שאין להן אלא ל' אמות ולא יתנו לו אלא ל' גדולים, וכל כיוצא בזה, ומשו"ה נמי דקדק המחבר וכתב ז"ל, אסור להבריח ממנו דבר הקצוב כו', הא המותר מותר להבריח".
ועיין עוד בספר משנת המשפט ריש סימן ע"ה בענין דבר שקר להציל שלו, ובספר ברכת אליהו קונטרס שלם בענין זה. ומ"מ כאן זה יותר קל כי זה לא בב"ד, ואכ"מ להאריך..
הרבנים המשיבים הרה"ג ר' אברהם דרברמדיקר שליטא , הרה"ג ר' גבריאל לוברבום שליטא ,הרב שלמה פרץ
