לתרומות מתנות לאביונים לחץ כאן

הסכם יששכר וזבולון: חוזה או צדקה?

 אנו לומדים על התהוותה של משפחת יעקב אבינו. מכאן ואילך, ספר בראשית מוקדש לסיפורים ולאינטראקציה של הדמויות השונות של משפחה זו, ובעיקר של שבטי ישראל.

במאמר שבוע זה נבקש להתמקד על שניים מבין השבטים, והיחס המיוחד שביניהם: יששכר וזבולון.

הקשר הייחודי בין יששכר לזבולון משתקף מתוך דברי חז"ל, כפי שמובא  ברש"י על פסוקי הברכות של יעקב אבינו. על דברי הפסוק (בראשית מט, יג), "זבולון לחוף ימים ישכון והוא לחוף אניות וירכתו על צידון", מבאר רש"י: "והוא יהיה מצוי תדיר על חוף אניות, במקום הנמל שאניות מביאות שם פרקמטיא, שהיה זבולון עוסק בפרקמטיא וממציא מזון לשבט יששכר (תנחומא), והם עוסקים בתורה".

שומה עלינו לעיין במהות ההסכם בין יששכר לזבולון, ובפרטי ההלכות הנוגעות אליו. נשתדל בס"ד לעמוד על גדריה ופרטיה של שותפות מיוחדת זו.

יששכר וזבולון: שותפות ולא תמיכה

על הפסוק בדברים (לג, יח), "שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך, מבאר רש"י: "זבולון ויששכר עשו שותפות: זבולון לחוף ימים ישכון, ויוצא לפרקמטיא בספינות, ומשתכר, ונותן לתוך פיו של יששכר, והם יושבים ועוסקים בתורה. לפיכך הקדים זבולון ליששכר, שתורתו של יששכר ע"י זבולון היתה". מדברי רש"י מבואר שאין כאן נתינת צדקה בלבד, או תמיכה בעניים הלומדים תורה, אלא גדר של שותפות ("עשו שותפות").

עניין שותפות זו מתבארת יותר מדברי המדרש בפרשת נשא (במדבר יג, יז): "זבולון ויששכר היו שניהם מתפרנסים ביחד, ושניהם נוטלים שכר תורה ביחד". כלומר, זבולון משתף את יששכר בפרנסתו, ויששכר, מצדו, משתף את יששכר בתורתו.

אחת הדוגמאות התלמודיות של שותפות זו, היא השותפות של שמעון ועזריה. מרוב רובם של התנאים והאמוראים מיוחסים על שם אביהם, המשנה מייחסת את שמעון על שם אחיו: "שמעון אחי עזריה" (זבחים ב, ב). רש"י מפרש את הסיבה לכך: "על שם שעזריה עסק בפרקמטיא, וסיפק צורכי שמעון אחיו בשעה שהיה עוסק בתורה, והתנו ביניהן שיהא חלק לעזריה בשכר תלמודו של שמעון… לפיכך נקרא על שמו, שלמד על ידו".

מבואר מדברי רש"י שיש צורך בעריכת תנאי מוקדם בין שמעון לעזריה: "התנו ביניהן שיהא חלק לעזריה בשכר תלמודו של שמעון". כיון שהותנה כך מראש (בגמרא סוטה כא, א מבואר שאין אפשרות להקנות את השכר למפרע, ועל כך נאמר "אם יתן איש כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו"), הרי שיששכר שותף בפרנסת זבולון, וזבולון שותף בפרנסת יששכר.

שיטת בעל ה"אגרות משה" בשותפות יששכר-זבולון

בשו"ת אגרות משה (יו"ד, ח"ד, סימן לז) האריך בגדר שותפות יששכר-זבולון, וטען כדבר ברור שזהו גדר של שותפות ממש, ואין לה כל קשר להלכות צדקה. בכך ביאר את מה שצריכים השנים להתנות ביניהם, ושאין צורך שיהא יששכר אדם עני , מכיוון ששותפות זו אינה מהלכות צדקה, אלא מדיני תלמוד תורה. כלומר, יכול זבולון להשתתף בשותפות עם יששכר, ובכך לזכות לחלק בתורתו. כפי שראינו, וכפי שנראה עוד בהמשך, שיטה זו היא שיטה רווחת, אך לא יחידה, בין הפוסקים.

יותר מכך, חידש ה"אגרות משה" שיטה ייחודית בהגדרת השותפות. לדעתו, הכוונה בשותפות זו היא לשותפות של מחצה ומחצה, כלומר, שחצי מפרנסת זבולון ילך ליששכר, וחצי משכרו של יששכר ילך לזבולון[1]. כפי שכותב ושונה שם, הרעיון של השותפות הוא שיששכר יוכל ללמוד תורה מתוך שלוות הנפש, בלי שיצטרך לדאוג כלל לפרנסתו, וזבולון יהיה שותף מלא בתורתו.

ה"אגרות משה" מפליג מאד בגודל מעלת הנכנס לשותפות זו. בגמרא מבואר שקיים חילוק בין מי שמהנה תלמידי חכמים מנכסיו, לבין מי שהוא בעצמו תלמיד חכם: "כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא… לעושה פרקמטיא לתלמיד חכם, ולמהנה תלמיד חכם מנכסיו, אבל תלמידי חכמים עצמן 'עין לא ראתה א-להים זולתך, יעשה למחכה לו".  לפי דברי ה"אגרות משה" שם, חילוק זה נאמר רק על מי שתורם מכספו לצורך פרנסת תלמידי חכמים.  מי שנכנס לשותפות יששכר וזבולון הגדרתו היא אחרת,  ודינו של זבולון כדינו של יששכר ממש, ואף עליו נאמר "עין לו ראתה א-להים זולתך".

חידושו של בעל ה"אגרות משה" לא נתקבל בין הפוסקים, והמנהג הרווח הוא לקיים שותפות יששכר וזבולון ללא הקפדה על חלוקה של "מחצה ומחצה", אולם יסוד דבריו (שישנה שותפות אמיתית בין השנים) נתקבל מכמה מקורות. כך גם נראה מדברי הרמ"א (יו"ד, סימן רמו, סעיף א, בשם רבינו ירוחם): "ויכול אדם להתנות עם חבירו שהוא יעסוק בתורה, והוא ימציא לו פרנסה ויחלוק עמו השכר".

שתי דעות בשותפות בשכר זבולון

 דעה נוספת ניתן לראות מתוך דבריו של רעק"א בגליון רעק"א על השו"ע (שם) אשר ציין לתשובת רבי האי גאון שהובאה בשו"ת מהר"ם אל אשקר (סימן קא).במבט ראשון נראה מדבריו שאינו מסכים לדעת ה"אגרות משה", וכפי שנראה מדברי הרמ"א הנ"ל.

רב האי גאון נשאל: אם אדם נתן לחברו זהוב על מנת שיקרא בתורה. האם זכות הקריאה עולה לנותן? ענה רב האי גאון שאין אדם יכול לזכות בזכויותיו של חברו, ואדם שהתענה תעניות ו"מכר" את הזכויות שעלו לו מכך "הוא שוטה וקרוב לקבל פורענות מלקבל שכר". מה שיש שכר גדול למי שמסייע בממון ללומדי התורה ומחזיק ידי העוסקים במצוות, "השכר שיש לו על פעולתו הוא", אך אין זה קניין של זכויות שכר חברו.

לכאורה דברי רב האי גאון ["שדבריו דברי קבלה", כמו שכתב המהר"ם אל אשקר בסוף דבריו] עומדים בניגוד למשמעות דברי חז"ל ופסק הרמ"א, שיש לזבולון חלק בשכר תורתו של יששכר, ואין זה רק שכר על פעולת התמיכה אלא שותפות מלאה בשכרו של יששכר.

בשו"ת ציץ אליעזר (חלק טו, סימן לה) עמד על סתירה זו, והביא את דברי הגאון מקאליש בספרו "אמרי בינה" שם מצא דרך ליישב את הסתירה בין רב האי גאון ושאר דברי חז"ל והפוסקים. לדבריו (עיי"ש שלמד כן מפי סופרים וספרים) השכר על פעולת מצווה מתחלקת לשני חלקים: א. "שכר סגולי", שמקבל העושה שפע אלקי וחיות רוחנית מעשיות המצוות; ב. "שכר גמולי", כלומר, עצם שכר המצווה שניתן כגמול על פועלת קיום המצווה. בכך ביקש ליישב את הסתירה, כי בנוגע ל"שכר סגולי" באמת אין מקום לשותפות, כדברי רב האי, ורק מי שעושה את המצווה יכול לקבל את שכרה, אבל בנוגע ל"שכר גמולי" באמת יכול יששכר להשתתף ולחלוק בשכרו של יששכר, כדברי הרמ"א.

בציץ אליעזר סיים את דבריו בשבחו את דברי ה"אמרי בינה", שהם "נחמדים מזהב ופז, ומתוקים מדבש ונופת צופים". אולם, מדברי ר' האי נראה יותר שאין אפשרות של שותפות בשכר מצווה כלל, ואין זבולון נוטל חלק משכרו של יששכר, אלא מקבל שכר על פעולתו.

ונראה שהרמ"א עצמו מזכיר בכך שתי דעות, כי לאחר שביאר השולחן ערוך (שם) את עיקר חובת תלמוד תורה, הוסיף לפסוק: "ומי שאי אפשר לו ללמוד, מפני שאינו יודע כלל ללמוד, או מפני הטרדות שיש לו, יספיק לאחרים הלומדים". וכתב הרמ"א (בשם הטור): "ותחשב לו כאילו לומד בעצמו". מיד לאחר מכן, הוסיף הרמ"א את הדברים הנ"ל (בשם ר' ירוחם) שיכול אדם להתנות על חלוקת השכר עם מי שלומד תורה. ולכאורה שתי דעות הן: דעת הטור שעצם תמיכת זבולון בתורת יששכר "תחשב לו כאילו לומד בעצמו", ודעת רבינו ירוחם שצריך אדם להתנות על כך.

אם שכרו של יששכר נגרע בשותפות עם זבולון

לאור הביאור הנ"ל, יש לברר נקודה חשובה במסגרת שותפות יששכר-זבולון, והיא: שכרו של יששכר עצמו. האם על-ידי השותפות נגרע שכרו של יששכר ממה שהיה אילו לא היה נכנס לשותפות, או שמא אינו מפסיד כלום?

בדברי האגרות משה הנ"ל מבואר שמפסיד יששכר את חצי השכר של תורת זבולון, כלומר, את חצי השכר של אותו חלק בתורה שאלמלא זבולון הוא לא היה יכול ללמוד. כמו שרווחי זבולון בעולם הזה מתחלקים בין השנים, כך רווחי יששכר (מאותו חלק בתורה) לעולם הבא מתחלקים בין השנים. על דרך זו מבואר בדברי הפלא יועץ (ערך חיזוק), שמשבח מאד עריכת הסכם יששכר וזבולון מצדו של זבולון, אך מגנה מאד את ההסכם מצדו של יששכר, ותמה איך יחליף תלמיד חכם את שכרו הנצחי לעולם הבא, בפרנסת עולם הזה.

יש להדגיש שגם לפי הדעה שמפסיד יששכר חלק משכרו על-ידי עריכת ההסכם, ה"פלא יועץ" הוא היחיד שמגנה את ההסכם מצדו של יששכר, ומדברי הרמ"א (וכך מדברי האגרות משה) משמע שאין בכך שום גנאי. בנוסף, נודע מדברי הגר"ח מוולאזין (כתר ראש, אות סד), שכתב לעניין שותפות יששכר וזבולון שאין ללומד תורה להיות עינו צרה מליתן חלק מתלמודו לאחר, כי נראה מכך שרצונו לקבל שכר לעצמו, ולמעט רצון בוראו מפני רצון עצמו[2]. ומזקנים אתבונן, שכתב החזון איש (אגרות, ח"א, אגרת מו) ש"אין ראוי לנהוג צרות עין שלא ליהנות מיששכר וזבולון", והחזון איש (שם, מז) אף ערך "הסכם" של יששכר-זבולון, כמענה לבקשתו של שואל[3]. רבי איסר זלמן מלצר אף הודיע בפתיחת אחד הכרכים של ספרו "אבן האזל" כי סיכם עם נדיב אחד לחלוק עמו בזכויות השכר של הספר, כזבולון עם יששכר וכשמעון ואחיו עזריה, והרי לך שלא ראו בכך כל גנאי.

ישנם כמה מגדולי הדורות ראו  את חלוקת השכר באופן שונה, והבינו שאין יששכר מפסיד מאומה משותפותו עם זבולון, אלא זה נהנה, וזה אינו חסר. כך מתבאר מדברי האור החיים הקדוש (שמות ל, יג), ומדברי  בעל ה"הפלאה" (כתובות, פתיחה אות מג). מאחר והשכר על לימודו של יששכר משתלם לזבולון מיד מלך מלכי המלכים, הרי שלא נגרע בכך חלקו של יששכר, וכל אחד מקבל שכר מושלם. והמשיל על כך בעל ה"הפלאה": "משל למי שמדליק נר מנר שאין מחסור לאורו, כן המחזיק בת"ח נוטל שכרו מאת השי"ת, ואינו נוגע ח"ו בחלקו של הת"ח".

וכן ביאר גם החיד"א (ראש דוד על פרשת קדושים, משפטים; מדבר קדמות), שמתחילה הקשה שמאחר ששכרה של אשתו של אדם בודאי לא גרע משכר בעלה (ע"ש על-פי דברי הגמרא סוטה כא, א, שנשים זוכות במה שהן מסייעות לבעליהן וממתינות להם עד שישובו מבית המדרש), אם כן הרי שחצי השכר נוטלת אשתו, והחצי השני יטול זבולון.נמצא שלא נשאר שום שכר ליששכר. אלא כתב, שבודאי אין שכרה של האישה גורע מחלקו של בעלה, ועל שכרו של זבולון כתב שהוא משתלם מבעל הגמולות, ועל כן אינו גורע משכרו של יששכר.

לאור מה שנתבאר לעיל, ייתכן שבכך נחלקו הראשונים. לדעת רבינו ירוחם, הרי שיש שותפות מלאה בין יששכר לבין זבולון, ואי-לכך ייתכן ששכרו של יששכר נגרע לטובת זבולון. אבל לדעת רב האי והטור, הרי שאין כאן שותפות בשכר, ובודאי שאין יששכר מפסיד משכרו, אלא כל אחד מקבל את שכרו השלם.

מי מהשניים חשוב יותר?

כתב רש"י בפירושו לברכת משה לשבטים, "לפיכך הקדים זבולון ליששכר, שתורתו של יששכר ע"י זבולון היתה". מכאן משמע שזבולון חשוב מיששכר. וכן, במה שנקרא שמעון על שם אחיו, "אחי עזריה", משמע שזבולון חשוב יותר מיששכר. וכבר ציינו שמפשטות דברי הגמרא משמע, שיששכר חשוב יותר, שעליו נאמר "עין לא ראתה אלוקים זולתך", אך לדעת האגרות משה אין הכוונה להחשיבו יותר מזבולון, אלא רק ממי שתומך בתורה שלא על דרך שותפות.

ועיין בשו"ת באר משה (וזאת הברכה), שכתב, שאם כי זבולון קודם ב"זמן", כי אם אין קמח אין תורה, אך יששכר קודם בחשיבות, וביאר: "ונפלא בזה להבין מה שאמרו (במדבר רבה ב, ז) יששכר מפה שלו צבוע שחור, זבולון מפה שלו לבנה – שהרי יששכר הוא עמוד התורה ולכן מפתו שחורה, רמז לאותיות התורה הנכתבות בדיו שחור, ואילו זבולון המסייע בידיו לעסוק בתורה הוא בבחינת הקלף הלבן, וכמובן שאם אין קלף אין כתב, וקדימת הקלף קודמת בזמן לכתב, ואילו חשיבות הכתב נעלית על חשיבות הקלף. היינו כאמור, שזבולון קודם בזמן ויששכר קודם בחשיבות".

חובת יששכר ללמוד

ובספר אילת השחר (פרשת וזאת הברכה) הביא מדברי החפץ חיים זצ"ל, שהיה אומר שמי שנתמך על-ידי תומכי תורה, ואינו לומד, הרי הוא גזלן, כי הנדיבים נותנים כסף על דעת שילמדו הלומדים. והוסיף באילת השחר, "ובזמנינו יתכן שהם יודעים שלא לומדים יום ולילה, אבל אם לא ילמדו כפי הרגילות יש חשש גזל."

גודל מעלתו של זבולון

נסיים במעשה נפלא שהובא בספר אסופת מערכות (הג"ר גולדוויכט זצ"ל, חנוכה), וזה לשונו:

וקבלה מסורה בידי מהכהן הגדול ה"חפץ חיים", שעובדה הווה ברבי חיים מוולוז'ין, שקרב את דעתו של נדבן פלוני לצרכי החומר של הישיבה, והבטיח לו בתמורה כי לאחר אריכות ימיו ילמד לעילוי נשמתו.

לאחר פטירת הנדבן, לא אחר הגר"ח לשלם נדרו, והחל להעמיק עיונו במשניות טהרות. במהלך העיון נתקשה בהבנת הדברים, ומקץ עמל ויגיעה אחזתו שינה.

בשנתו נתגלה לפניו הנדבן הנפטר, ופירש לו על אתר את דברי המשנה בפירוש ישר ומרווח, עד שנתיישבה דעתו של רבי חיים.

כשהקיץ משנתו, השתומם כחדא שעה, ואמר כהאי לישנא: "שנדיבי עמים יהיו למדנים ידעתי, אבל שילמדו מהר כל כך לא ידעתי".

ויה"ר שנזכה לאורה של תורה, אם מצדו של יששכר, ואם מצדו של זבולון.



[1] והעיר בכך בספר אילת השחר (פרשת וזאת הברכה) מלשון רש"י "ונותן לתוך פיו של יששכר", משמע שנותן לו רק כדי פרנסתו, דהיינו מה שצריך להכניס לפיו, ולא יותר.

[2] וראה היטב בדברי הציץ אליעזר הנ"ל, מה שכתב בעניין זה ע"פ מסורות שונות במעשה שהיה עם הגר"ח מוואלאזין.

[3] אבל בספר אילת השחר (פרשת וזאת הברכה) כתב שהיה דעת החזון איש שאין ששכרו של יששכר נגרע בשל השותפות עם זבולון, וכדעה שנביא בסמוך.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *