שלום כבוד הרב,
ברצוני לדעת אם אני עוברת לשון הרע בזה שאני מדברת על חמתי, היא באה ממשפחה שהאבא חזר בתשובה כשהיא היתה בגיל 20 בערך ? לפעמים היא עושה דברים שממש מכעיסים אותי…
מה לגביי גיסי ואישתו שכביכול שניהם הגיעו ממשפחה חילונית?? אישתו כמה פעמים שדיברתי איתה לגביי לבוש צנוע היא לא תמיד מכבדת, וגיסי לפעמים מדבר דברי זלזול ברבנים בזה שהוא קורא לרב גדול בחור נחמד ושם את כולם באותו מעמד, והשפה שלהם שפת רחוב…
יוצא לי הרבה לדבר עליהם בגלל דברים שלפעמים נוגע בי בדרך ההתנהגות שלהם.. גיסי הוא בחור טוב בכללי ובעלי כועס עלי שאין לי הכרת הטוב בזה שאני מדבר עליו ועל אישתו מאחורי גבו. ועל אמא שלו…
האם בזה שאני מדברת או מגנה אנשים מהמשפחה שהם חילונים אני עוברת על איסור או עבירה?
תשובה:
שלום רב
ודאי שאין טעם לדבר לשון הרע על אנשים, וכי אנחנו מושלמים?? במיוחד שהדבר מפריע לבעלך! יש לעשות כל מה שאפשר תמיד כדי לשמח אחד את השני ולנהל בית שמח של אהבה ואחווה שלום ורעות.
בהצלחה רבה וכל הברכות.
מקורות:
מותר לדבר לשה”ר על מחלל שבת בפרהסיא וכן על כל מי שיצא מכלל “עמיתך” ואין מידת חסידות להימנע מזה.
כל זה אמור במי שגידלו אותו על פי התורה והוא ר”ל פרק עול מצוות, אבל מי שגדל עם חינוך חילוני נחלקו הפוסקים האם דינו כמומר או נחשב אנוס ודינו כישראל.
הח”ח בכמה מקומות הדגיש שמי שיצא מכלל עמיתך אין עליו איסור לשה”ר ואדרבה מצוה לגנותו, (הל’ לשה”ר כלל ח’ סעיף ה’, בסוף כלל ט’ הלכות רכילות).
ולענין מחללי שבת בזמנינו בארץ ישראל [דאילו הגדלים בחו”ל במקומות נידחים שמעולם לא שמע על יהדות ויהודים נראה שדינם כשוגגים] נחלקו הפוסקים בזה דהרבה סוברים דדינם כמומרים, אבל החזו”א (יו”ד סי’ א’ סק”ו) כתב דאין להכריע כך באופן כללי וצריך לדון על כל אחד בפרט, עי’ בספר בינה ודעת (הל’ מחללי שבת בזמנינו) במבוא ובפכ”ו שהאריך בזה.
