שמן זית להדלקת נר חנוכה

הרב יהושע פפר
כ"ד כסלו ה'תשע"ז

עיקר הנס של חג החנוכה, כפי שהוא מופיע בתלמוד, הוא עניין פח השמן שנמצא בטהרה לאחר שטימאו היוונים את ההיכל. למרות גדלו הקטן, דלק פח השמן לשמונה ימים – ומכאן לתקנת חכמים של שמונת ימי חנוכה (שבת כא, ב).

כפי שנראה להלן, המעורבות הספציפית של שמן זית – שבו הדליקו את מנורת המקדש – הביא כמה מפוסקי ההלכה והמפרשים להעדיף שמן זית להדלקת מנורת החנוכה. במאמר זה נדון בהעדפה זו, יחד עם דינים ועקרונות נוספים הנוגעים להדלקת נרות חנוכה.

מהן הטעמים שנאמרו ביחס להדלקה בשמן זית? האם מותר להדליק בנרות שעווה, גם ברובד של לכתחילה? האם על שמן להיות ראוי לאכילה? בשאלות אלו, ועוד, נדון בהמשך הדברים.

עדיפות שמן זית: אור צלול

פוסקים רבים, ראשונים וגם אחרונים, מזכירים את העדיפות של זמן זית על-פני שאר אמצעי הדלקה (עי’ רוקח רכו; משנה ברורה תרעג, ד; ערוך השולחן תרעג, א). הלכה עקרונית זו נפסקה כבר בדברי הרמ”א (שם, סעיף א). ואולם, שני טעמים נאמרו להעדפה זו, ויש לבררם.

הסיבה המפורשת בגמרא (שבת כג, א) להעדפת שמן זית, כפי שמובא בשם רבי יהושע בן לוי, היא מפני צלילות האור: “אריב”ל כל השמנים כולן יפין לנר, ושמן זית מן המובחר. אמר אביי: מריש הוה מהדר מר אמשחא דשומשמי – אמר האי משך נהוריה טפי (רש”י: אינו ממהר לכלות כשמן זית), כיון דשמע לה להא דריב”ל מהדר המישחא דזיתא – אמר האי צליל נהוריה טפי” (רש”י: צלול ומואר).

דברי חכמים אינם מזכירים בפירוש הדלקת נר חנוכה, וניתן להבינם כהוראה כללית או כהוראה ספציפית ביחס לנרות שבת (עי’ בית יוסף, אורח חיים רסד). אולם בדברי התוספות מבואר שהכוונה דווקא לנרות חנוכה (שכן לעניין נרות שבת פשיטא שיש להעדיף שמן זית), וכך מובא בבית יוסף (תרעג) בשם הרוקח.

נראה לכאורה שכך הטעם אף בדברי הרמ”א ש”זמן זית מן המובחר”, וכמה פוסקים כתבו שמסיבה זו נאמרה ההעדפה של שמן זית (עי’ לבוש ב; בן איש חי, וישב א, יב; חיי אדם קנד, ח; קיצור שולחן ערוך קלט, ד – וכן אחרים). כך הגר”א והפרי חשד הזכירו את המקור לפסק הרמ”א בדברי הגמרא הנ”ל.

שמן זית מעין הנס

בין המקורות שהוזכרו בדברי הרמ”א (בסוגריים – ייתכן שאין המקור מדברי הרמ”א עצמו) הוא הכל בו (חנוכה מד). בדברי הכל בו מבואר טעם נוסף להעדפת שמן זית, שכתב: “יש מדליקים בנרות שעווה… אמנם המצוה המובחרת בשמן זית, לפי שבו היה הנס”.

לדברי הכל בו, מבואר כי גם אם אורם של נרות שעווה אינו פחות צלול מזה של שמן זית, עדיין יש להעדיף שמן זית, זאת מפני שהנס אירע עם שמן זית.

כך גם עולה מתוך דברי הרמ”א עצמו. בשולחן ערוך (תרעג, א) נפסקה ההלכה שכל השמנים כשרים להדלקת נר חנוכה, וכפי שפסק גם הרמב”ם (הלכות חנוכה פרק ד, הלכה ו): “כל השמנים וכל הפתילות כשרות לנר חנוכה”. לכך הוסיף הרמ”א: “ומיהו שמן זית מצוה מן המובחר. ואם אין שמן זית מצוי, מצוה בשמנים שאורן זך ונקי. ונוהגין במדינות אלו להדליק בנרות של שעוה, כי אורן צלול כמו שמן”.

מבואר בדברי הרמ”א שיש שתי מעלות להדלקה בשמן זית. מעלה אחת היא צלילות האור. ואולם, ניתן להשיג מעלה זו על-ידי הדלקה בשעווה – ועדיין יש עדיפות בשמן זית, לכאורה מפני שאירע בו הנס. כך עולה אף מדברי הרמ”א בדרכי משה (שם).

יש לציין את עיקר הדין שכל השמנים כשרים לנר חנוכה. לעניין חנוכה מקיימים את המצווה גם אם הנר נכבה לאחר ההדלקה, כך שגם שמנים בעלי איכות נמוכה יותר כשרים – ובתנאי שיש אפשרות שהאור יימשך למשך כחצי שעה (עי’ חיי אדם קנד, ח; קיצור שולחן ערוך קלט, ד; משנה ברורה תשע”ג, א; הליכות שלמה ב, טו, א, הערה א).

להדליק בנרות שעווה

לדעת המאירי (שבת כא), אמרת רבי יהושע בן לוי הנ”ל כוללת שתי נקודות שונות. הנקודה האחת היא עדיפותו הכללי של שמן לשעווה: יש להעדיף הדלקה בשמן על פני שעווה, מפני שנס חנוכה אירע בשמן. הנקודה השנייה היא שמתוך כל השמנים, יש להעדיף שמן זית, מפני שאורו צלול.

לפי פירושו עולה כי מקיימים “זכר לנס” מיוחד בהדלקת נרות חנוכה על-ידי ההדלקה בשמן – שמן כלשהו, ולאו דווקא שמן זית – שכן הנס אירע בשמן. כך עולה גם מדברי המשנה ברורה (ס”ק ד), שמזכיר את המצווה להעדיף שמן על פני שעווה, בלי להזכיר שמן זית.

ישנם פוסקי הלכה שהלכו צעד אחד קדימה, וכתבו שהוראת הגמרא להכשיר את כל השמנים להדלקה נאמרה רק ביחס לשמנים, ולא לשעווה, שפסולה להדלקה. כיון שנס חנוכה אירע בשמן, אין להכשיר אלא שמנים, ואילו המדליק בשעווה לא יצא ידי חובתו (עי’ שער הציון ס”ק ד).

כך היא דעת המהר”ל מפראג (בספרו נר מצווה, עמ’ כד), הן מפני שהנס נעשה בשמן, והן מפני שלדעתו נרות של שעווה או חלב אינם נקראים “נר” לעניין הדלקה, אלא “אבוקה”, ולכן פסולים הם להדלקת נר חנוכה (לדעת המהר”ל ההבדל בין נר לבין אבוקה הוא שבנר אין האור שולט בכל השמן, אלא בראש הפתילה בלבד, ואילו באבוקה האור והלהב שולטים בכל השמן, כפי שהוא בנר של שעווה שכורכים את השעווה סביב הפתילה).

ואולם, דעה זו דעת יחיד היא, ורובם המכריע של הפוסקים סובר כי מותר להדליק בנר שעווה, כפי שהעיד הרמ”א שכך נהגו, וכן העיד באליה רבה (ס”ק ב) שהמנהג במקומו היה להדליק בנר שעווה. בערוך השלחן (סעיף ו) כתב בזה כי “ראיתי מי שכתב דנר שעוה דומה לאבוקה, ואין מברכין עליו נר חנוכה, ואיני יודע איזה אבוקה יש בזה אם לא כששתים קלועים ביחד”.

נמצא אפוא שמותר להדליק בנר שעווה, אלא שאין זו העדיפות הראשונה (עי’ גם ברכי יוסף תרעג, ד; משנה ברורה ד). כשמדליקים בנרות שעווה יש להעדיף נרות ארוכים, מפני כבוד הנרות (מגן אברהם תרעב, ג; חיי אדם קנד, כא; משנה ברורה תרעב, ו).

בערוך השולחן (סעיף א) העיר שכאשר אדם נמצא רחוק מביתו, מותר לכתחילה להדליק בנרות שעווה, ורבים הסכימו כי לילידים ניתן ליטול נרות שעווה לכתחילה (עי’ שו”ת שבט הקהתי ח”ו, סימן רמו, א; תשובות והנהגות ח”ג, סימן ריט, י; דולה ומשקה עמ’ רלח).

שמן הראוי לאכילה

 בקובץ מבקשי תורה על חנוכה הביא בשם הרב יוסיף שלום אלישיב זצ”ל שיש להעדיף שמן זית הראוי למאכל על-פני שמן זית למאור, וזאת כדי להידמות כמה שיותר לשמן זית של מנורת המקדש. כך נאמר בשם הרב משה שטרנבוך שליט”א, שיש להעדיף זמן זית זך ביותר, כדי להידמות להדלקת המקדש.

ואולם, כפי שהבאנו לעיל, יש שכתבו שכל הדמיון למקדש מתקיים בהעדפת הדלקה בשמן על-פני הדלקה בשעווה, ולפי זה העדפת שמן זית על-פני שמנים אחרים אינו מפני הדמיון לנס, אלא מפני צלילות האור בלבד. לפי זה, בוודאי שאין צורך ועניין להעדיף שמן הראוי למאכל.

גם לפי הפוסקים שהעדיפו שמן זית מפני הדמיון לשמן המנוכה (כגון החיי אדם קנד, ח), לא מצאנו שיזכירו הפוסקים העדפה של קירבה לשמן זית של המקדש (הטיפה ראשונה של כל זית), ומשמע מדבריהם שכל שמן זית מקיים את מעלת השמן.

יש להעיר כי גם שמן זית למאור ראוי, במידה מסוימת, למאכל – וגם כי גם שמן זית זך ביותר אינו דומה לשמן של המקדש (ובעצם פסו להדלקת המקדש – עי’ ברמב”ם, הלכות איסורי מזבח ז, י) – כך שקצת קשה להדר בדימוי לשמן של מקדש. ייתכן שמטעמים אלו כתבו כמה פוסקים (כגון הרב שמואל ואזנר שליט”א והרב אשר וייס שליט”א) שאין צורך להדר בהידור זה, וניתן להסתפק בשמן זית למאור, כנהוג.

שימוש בשמן של שמיטה

יש פוסקים שכתבו שיש להימנע משימוש בשמן שיש בו קדושת שביעית. הסיבה לכך היא שיבול שיש בו קדושת שביעית מיוחדת לאכילה והנאה – ולא לשריפה. כיון שאסור ליהנות מנרות חנוכה, הרי שאין לדרך זו להשתמש בשמן של שמיטה לצורך הדלקת הנרות (עי’ פסחים נב, ב; שו”ת שבט הלוי ח”א, סימן קפד).

ואולם, אחרים הקלו בעניין זה, שכן לדעתם הדלקת נרות חנוכה אינה נחשבת “שריפה”, כיון שיש הנאה ברורה מתוך נרות חנוכה של פרסום הנס על-ידי אור הנרות.

כפי שמותר להשתמש בפירות של שמיטה לצורך פרסום עסק פרטי, כך לדעות אלו מותר להשתמש בשמן של שמיטה לשם פרסום הנס (עי’ שו”ת מנחת שלמה, ח”א, סימן מב; ח”ג, סימן קכב).

אכילת סופגניות

עוד מנהג חנוכה המתייחס לשמן הוא הכנת ואכילת סופגניות. גם מנהג זה מזכיר את נס חנוכה, שאירע בשמן (עי’ מנהג ישראל תורה תרע; נטעי גבריאל נא, יב, הערה יג).

לעניין זה, למרבית המזל, לא מצאנו העדפה לשמן זית!

איחולי חנוכה שמח לכל קורא.

4 תגובות

  • מאת מייטל:

    בסד
    שלום רב
    בעצם, מן הכתוב עולה כי אין עדיפות לשמן זית לאכילה על פני שמן זית למאור בלבד ?
    או שמי שמדליק בשמן זית הראוי לאכילה מהדר יותר ?
    מי שרוצה להדר לפי כל השיטות צריך להדליק בשמן למאור או לאכילה ?
    אשמח לקבל תשובה מפורטת.

  • מאת רבני בית ההוראה:

    אינני מבין מה לא מפורט בתשובה שכתבתי??? הרב אלישיב נהג להדר בכך, אך לא מצאנו הידור זה בספרים, מי שרוצה להד כדבריו תבוא עליו הברכה.

  • מאת מייטל:

    בסד
    רוב החסידים מדליקים בשמן זית לאכילה ? והליטאים ?

  • מאת רבני בית ההוראה:

    הרוב מדליקים בשמן למאור.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים