מבין מנהגי ישראל הידועים, המשחק בסביבון מהווה אחד המנהגים היותר מעניינים. הרבה טעמים ניתנו למנהג זה, למרות שמקורו אינו ברור. כמו כן, ישנן לא מעט הלכות הקשורות, בצורה כזו או אחרת, למשחק הסביבון.
במאמר הנוכחי נסקור את ההלכות והמנהגים הקשורים לסביבון. מהם הטעמים המרכזיים שניתנו למנהג זה? האם מותר לשחק בסביבון בשבת? האם יש בעיה של משחק סביבון בכסף 'אמיתי'? בשאלות אלו, ועוד, נעסוק בהמשך הדברים.
שורש המנהג
יש שכתבו כי שורש המנהג של משחק הסביבון הוא עוד מתקופת בית המקדש השני בימי החשמונאים.
כך נטען שעשו אבותינו בימים ההם בזמן הזה, כאשר גזרו היוונים 'להשכיחם תורתך' ולא לעסוק בתורה, היו מתאספים האבות והבנים ללמוד תורה במקומות מסתור. כשהיוונים הגיעו לבדוק האם לומדים הם תורה, היו האבות והבנים משחקים בסביבון, להראות לאויב שאינם עוסקים בדברי תורה. בכדי לפרסם את הנס, שבזכות משחקי הסביבון יכלו ללמוד תורה, הנהיגו לשחק בו בכל ימי החנוכה (הרב א. הירשוביץ, 'אוצר כל מנהגי ישורון' (או: 'מנהגי ישורון', 1890), סימן יט ס"ק ד בשם ידידו הרב ע. ז. קרלינשטין).
רעיון דומה מוזכר בספר 'שפע חיים' (ח"ב, סימן רפג), בו כותב האדמו"ר מצאנז זצ"ל שהמנהג דווקא בא למתוח ביקורת על מנהג אבותינו לקיים את המצוות בסתר ולא בגלוי: "אפשר ליתן טעם להמנהג לשחק בדרייד"ל, וכך היה נהוג אצל אבותיי הקדושים גם כן. ויש להסביר שבזמן היוונים אלו שלא היו במדרגה למסור את נפשם, שמרו את המצוות בסתר, וכשהיו מתאספים בשבת או לברית מילה וכדו' היו משחקים כדי להטעות את היוונים, ולזה משחקים היום להראות שלא זו הדרך, ועיקר ימי החנוכה מיוסדים להורות שחייבים להתחזק במצוות בכל המצבים בריש גלי ולא בהיחבא".
רעיונות אלו הוצעו אך לאחרונה, ואין לדעת מתי התחיל המנהג, שמוזכר לראשונה בדברי האחרונה בני המאה ה-18. בתוך הדברים יש לציין שהמשחק עצמו אינו יהודי במקורו, ואצל אומות העולם הוא נקרא 'טיטוטם' (teetotum) – משחק הימורים שמנצחים או מפסידים לפי אותיות שונות המופיעות לצדו של סביבון בן ארבע, שש, או אפילו שתים-עשרים צדדים.
מפרשים שונים הציעו סיבות נוספות לאימוץ משחק זה לתוך מנהגי חנוכה. לדעת ה'בני יששכר' (מאמר ב, אות כה), "מנהג אבותינו תורה בימי החנוכה משחקין הנערים בחתיכת עץ מרובעת ובד' קצותיו חקוקים אותיות ג' ש' נ' ה', דהנה גשנ"ה מרמז לד' כוחות שבאדם וכו' ג'ופני נ'פשי ש'כלי וכוח העליון הכולל ה'כל, וד' מלכויות רומי בבל יון מדי מנוגדים לכוחות אלו, ויתבטלו ע"י משי"ח שהוא בגימטרייא גשנ"ה".
הסבר פשוט יותר נאמר על-ידי ה'אבני נזר' (הובאו דבריו ב'פסקי תשובות', ח"ו, עמוד תסג). לדבריו, כיון שיש עניין שכל בני הבית ישתתפו בהדלקת הנרות, משום פרסום הנס (עי' בסוף סימן תרעב), הנהיגו לשחק ולהשתעשע בסביבון, כדי שהילדים לא יירדמו לפני הדלקת הנרות.
יהיה המקור והטעם מה שיהיה, ברור שמדובר במנהג נפוץ בקרב בני אשכנז. כפי שיבואר, גם גדולי הדורות הקפידו עליו, כעל כל מנהגי ישראל.
מנהג ישראל
למרות שמדובר לכאורה במשחק פשוט שאין בו ממש, אנו מוצאים שה'חתם סופר' נהג במנהג זה ושיחק באחד מלילות החנוכה בסביבון של כסף שהיה ברשותו ('אלף כתב', חלק א, אות שצו).
בביטאון 'עדות לישראל' (גליון יז, התש"ע, עמוד 1) מובא עוד שה'חתם סופר' היה שומר בכל יום מימות החנוכה את הסביבון בכיסו, ולעיתים היה מוציאו ומוסרו למקורביו, כדי שיגלגלו אותו לפרסום הנס. סביבון זה עבר בירושה לזרעו אחריו, והוא מצוי כיום אצל הרב שמחה בונים סופר, רב קהילת פרשבורג בשכונת גבעת שאול בירושלים (אך בספר 'אלף כתב' הנ"ל משמע שרק פעם אחת שיחק בסביבון, כדי "לקיים את המנהג").
כך רבים מבין גדולי ישראל האשכנזים נהגו להשתתף במשחק הסביבון, כמבואר בכמה ספרים (עי' 'ממנהגם של גדולי אשכנז', פרק ג, ס"ח; 'שיח שדך', פרשת כי תשא דף קסד). בספר 'פלא יועץ' (עמ' 90) כותב אף הוא שרבים מגדולי רבני אשכנז שיחקו בסביבון בחנוכה, לפרסום הנס.
בעיקר בחוגים חסידיים, לקחו את עניין הסביבון ברצינות-יתר, ורבים כתבו אודות הסוד שבמשחק זה. אין לנו עסק בנסתרות, ונסתפק בציון דברי רבי נתן מברסלב (ליקוטי הלכות, הלכות חנוכה, א, ב): "וזה בחינת השחוק שהיו נוהגים גם הקדמונים הצדיקים לשחוק בחנוכה במיני שחוק של היתר (אך שבעו"ה עכשיו באין לידי עבירה כי משחקין בשחוק של איסור) זה בחינת מה שמורידין עצמן לבחינת קטנות כדי לעלות אל המדרגה השנייה. בבחינת ירידה תכלית העליה כמובא כי בחנוכה עולין מדרגא לדרגא בבחינת מוסיף והולך".
משחק הסביבון
איך משחקים בסביבון?
כללי המשחק הנהוג נקבעו על-פי האותיות החקוקות על הסביבון, נ' ג' ה' ש' (כך בחו"ל, נגד המלים 'נס גדול היה שם', ואילו בארץ ישראל מחליפים את האות ש' באות פ' נגד המילה 'פה'). בקהילות ישראל נתנו באותיות אלו גם ראשי תיבות למילים נוספות בשפת האידיש, שכפי משמעותם כך מרוויח או מפסיד (אותן המילים נהגו אף בלועזית – G, H, N, S.
בתחילה מניחים קערה במרכז השולחן עם אגוזים, בוטנים וכדומה, ומחלקים את תכולתה בין כל משתתפי המשחק. כל משתתף מחזיר אגוז או בוטן אחד לתוך הקערה וכל אחד בתורו מסובב את הסביבון. כפי שהאות הנראית כלפי מעלה בשעה שהסביבון נופל, כך מקבל הוא מהקערה או מחזיר לקערה.
כאשר הסביבון נפל על האות ג', המרמז באידיש על המילה "גאנץ" (הכל), היה הזוכה מקבל את כל תוכן קערת הזכייה, שכללה כפתורים, אגוזים או כסף. אם הייתה עולה לו האות ה', שהיא תחילת המילה "האלב" (חצי), הוא היה זוכה בחצי מתכולת הקערה. כשהאות נ' הייתה עולה, היה "נישט" (כלום), והמסובב לא היה מקבל כלום. אם הייתה עולה האות ש', "שעטל" (לשים) באידים, היה עליו לשים בקערה אגוז או מטבע כסף.
בשל אופיו של המשחק, עולות שתי שאלות הלכתיות מרכזיות: המשחק בשבת, ושאלת ההימורים.
משחקים בשבת
באופן כללי נחלקו הפוסקים אם מותר לשחק במשחקים בשבת. יש אומרים שהואיל והשבת נועדה ללימוד תורה, אסור לבטל תורה כדי לשחק בשום משחק בשבת, ומטעם זה אמרו חז"ל (ירושלמי, תענית ד, ה) שנחרבה 'טור שמעון' בשל משחק הכדור ששחקו בו בשבת (עי' רוקח, אות נה, שכתב שהוא מפני ביטול תורה).
לפי זה, יש לאסור כל משחק בשבת, ובכלל זה אסור בשחמט, דמקה, שש-בש, ביליארד, ומשחקי כדור אפילו בבית או בחצר פרטית מרוצפת. כיוון שאסור לשחק בהם, כל המשחקים הללו הם מוקצה (ברכי יוסף, שלח, א; פתח הדביר ד).
אולם, רבים חולקים על הוראה זו, וסוברים שמצד הדין אין איסור לשחק בשבת, ובתנאי שאין משחקים על כסף (רמ"א שלח, ה; מאמר מרדכי; עי' ב'משנה ברורה' ס"ק כא). אכן, היו רבנים שנהגו לשחק שחמט בשבת (ב'ברכי יוסף' הנ"ל התקשה בכך, וכתב שאולי היו משחקים רק להעביר מעצמם 'מרה שחורה', ושוב חזרו לתלמודם).
המתירים את המשחק בשבת, מבארים שלמרות זאת אין לשחק בכדור, מפני חשש של 'אשוויי גומות' (עי' בביאור הגר"א שלכן נחרבה 'טול שמעון'). כיון שהכדור עלול להשוות גומות שבעפר, אסור לשחק בו בשבת (עי' משנה ברורה, שח, ס"ק קנח). מטעם זה פסק ה'שולחן ערוך' (שלח, ה) ש"אין שוחקים באגוזים, ולא בתפוחים וכיוצא בהן, משום אשווי גומות" (הרמ"א ביאר שעל-גבי השולחן יש להתיר, שכן אין בו חשש של השוואת גומות).
סביבון בשבת
בנוגע למשחק הסביבון, כתבו הפוסקים שיש להתירו בשבת (עי' בספר 'אור ישראל' על דיני חנוכה, פרק א, הערה 85, בשם הרב נתן קופשיץ; כך הביא גם בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל), ולא שייך בו הגזירה של חשש להשוואת גומות בקרקע. גם בספר 'חוט שני' (חנוכה, עמ' שד) כתב להתיר את משחק הסביבון בשבת, והוסיף שאין לחוש מדין מוקצה בכך שהמשק מיוחד להרווחת ממון.
כאמור, הרמ"א התיר משחקים בשבת, אך זאת בתנאי שאינו משחק כדי להרוויח: "אבל בשוחק כדי להרויח, אסור, אפי' שוחק בתם ובחסר, דהוי כמקח וממכר". אולם, בהקשר למשחק הסביבון ייתכן שגם באופן שמשחקים עבור בוטנים או שאר מאכלים וכדו', יש מקום להתיר את המשחק בשבת. הסיבה לכך היא שאם ההרווחה אינה 'אמיתית', אלא דרך משחק בלבד (כגון שבסוף המשחק מחזיקים את הכל לקופה הכללית, ואין כאן רווח באמת), אין בכך כל איסור.
כך אכן פסק הגרש"ז אוירבך זצ"ל ('שולחן שלמה' (שלח, ה); אולם בספר 'שמירת שבת כהלכתה' פרק טז, סעיף לב, כתב שטוב להימנע מכך).
הימורים של סביבון
האם מותר לשחק בסביבון "על כסף אמיתי" – כלומר, האם מותר לשחק משחק הימורים בסביבון? לכאורה, הלכה זו תהיה תלויה במה שנחלקו ה'שולחן ערוך' והרמ"א בדין ה"מחשק בקוביא".
המשנה (סנהדרין כד, ב) מחדשת שהמשחק בקוביא פסול לעדות. בסופה מסביר ר' יהודה שפסול המשחק בקוביא הוא רק כאשר אין לו אומנות אחרת, אבל אם יש לו אומנות אחרת אינו נפסל.
בגמרא מובאת מחלוקת רמי בר חמא ורב ששת בטעם הפסול של 'משחק בקוביא'. לדעת רמי בר חמא ההלכה מיוסדת על כך שזוהי 'אסמכתא', ו"אסמכתא לא קניא". הכוונה היא שמי שמהמר במשחק של קוביות אינו גומר בדעתו להיפרד מהכסף עליו הוא מהמר. בשעת ההימור, האדם בטוח בניצחונו, באופן שכאשר מפסיד, הוא נאלץ להיפרד מממונו נגד רצונו. בשל מצב זה, יש במעשה ההימור חשש של איסור גזל, ומטעם זה ה'משחק בקוביא' נפסל לעדות.
מנגד, רב ששת סובר שהפסול הוא משום שמי ש'משחק בקוביא' אינו עוסק ביישובו של עולם. לפי זה עולה שמי ש'משחק בקוביא' באורח חד-פעמי, ויש לו פרנסה אחרת, אינו נפסל לעדות, ואינו עובר על כל איסור. רק מי שאינו עוסק ביישוב של עולם, ומבלה את ימיו ולילותיו בהימורים, הוא זה שנפסל לעדות.
ב'שולחן ערוך' (חו"מ סימן רז, סעיף יג) נפסק: "וכן תנאים שמתנים בני אדם ביניהם, אע"פ שהם בעדים ובשטר: אם יהיה כך או אם תעשה כך, אתן לך מנה, או אקנה לך בית זה, ואם לא יהיה או לא תעשה לא אקנה ולא אתן לך, אע"פ שעשה או שהיה הדבר, לא קנה, שכל האומר: 'אם יהיה אם לא יהיה', לא גמר והקנה, שהרי דעתו עדיין סומכת שמא יהיה או שמא לא יהיה". לדעת ה'שולחן ערוך', נראה שיש איסור בכל הימור, שכן יש בדבר משום 'אסמכתא', ויש בכך חשש גזל או 'אבק גזל' (עי' סמ"ע, לד, ס"ק מ).
כך אמנם פסק בשו"ת יביע אומר (ח"ז, סימן ו) בנוגע לקניית כרטיס הגרלה: "מסקנא דדינא שהספרדים ועדות המזרח אסור להם להשתתף בקניית כרטיסי מפעל הפיס, וכל שכן כרטיסי ספורט למיניהם שמשחקים בשבת ומחללים שבת בפרהסיא, ונמצא שהוא מסייע ידי עוברי עבירה". לדבריו, לכאורה יש כמו כן לאסור משחק הסביבון במקום שמשחקים על כסף באמת (יש שחלקו בזה; לא נאריך כאן בנקודה זו).
מנגד, הרמ"א כתב לחלק בין אופנים שונים של אסמכתא, וביאר בסוף דבריו: "אבל אם אין בידו לגמרי [כלומר, תוצאת ההימור כלל אינו בידו של המהמר], ולא ביד אחרים, כגון המשחק בקוביא וכיוצא בו, שאינו יודע אם ינצח או לא – ואפילו הכי התנה – ודאי גמר ומקני מספק". לאור דבריו יש מקום להתיר קניית כרטיס הגרלה, וכמו כן להתיר את משחק הסביבון גם על כסף.
אופני היתר
יש מספר אופנים בהם אין חשש איסור של אסמכתא.
הרמ"א מסיים: "אבל כשמעות מוכנין על הדף, מותר לשחוק ואין בו אסמכתא, ודלא כיש חולקין ואוסרין לשחוק בכל ענין". לדבריו, במקום שכל המשתתפים שמים תורמים את כספם מראש לתוך קופה משותפת, באופן שהכסף כבר אינו שייך להם כלל, שוב אין חשש איסור. כך גם במקום שכל הכסף שייך לבעל הבית, ומחולק לנוכחים על ידו, אין חשש איסור בכך.
עוד דרך למחשק בהיתר הוצע על-ידי הרב משה שטרנבוך שליט"א, שכתב שבמקום שמשחקים למען תרומה לצדקה, שוב אין חשש של אסמכתא, שכן כיון שמדובר במצווה בוודאי גומרים המחשקים בדעתם לתת את הכסף בלב שלם (תשובות והנהגות, ח"ד, סימן שיא; עי' ברמ"א, סימן רז, סעיף יט). יש גם המקלים כשמשחקים בסכומים קטנים, שבוודאי אין חשש לקפידה עליהם.
למרות זאת, ראיתי כתוב ב'מנהגי מהרי"ץ הלוי' (מנהגי החנוכה) בשם הרב יוסף צבי הלוי דינר זצ"ל שבקהילות אשכנז נהגו לשחק דווקא באגוזים ושקדים ובשאר מיני מאכלים, אך לא במטבעות כסף, כדי שלא לתת לילדים הרכים טעם וחשק להרוויח כסף ולפתח תאווה לממון. ושוב הוסיף שגם באופן שבוודאי אין בדבר חשש הלכתי (כגון שכל הכסף שייך לבעל הבית), מכל מקום כיוון שהדבר דומה בצביונו ל'משחק בקוביא' ראוי להימנע מכך.
ברכת חנוכה שמח לכל קורא.
בס"ד
שלום רב
מה ההלכות של חג החנוכה ? מה המצוות ומה המנהגים ?
מלבד הדלקת הנרות ואכילת סופגניות ולביבות .
האם יש מנהג או מצווה לסובב סביבון גם למבוגר ? האם גם נשים חייבות בכך בחנוכה ?
אין מצוה לסובב סביבון. גם לאכול סופגניות זו לא מצוה! בקושי מנהג… ויש לשמור על הבריאות ולמעט… הדלקת הנרות היא המצוה היחידה.
השאר תגובה