שלום,
בעת שנהגתי ברכב בכביש עירוני מפותל, בשעת ערב, שבמהלכו ירד גשם לאחר תקופה ללא גשם, נהג ברכב שנסע בכיוון הנגדי ממולי, איבד שליטה, והרכב החליק במהירות לתוך הנתיב שלי, ופגע ברכב שלי חזיתית. הרכב בו נהגתי ניזוק קשות (ואף הורד מהכביש לאחר שהוגדר כ-Total loss).
הרכב בו נהגתי היה רכב חברה, שייך לחברת ליסינג, ואילו לרכב הפוגע, למיטב הבנתי, לא היה ביטוח נזקים צד ג', כך שכעת חברת הליסינג או חברת הביטוח שלה תובעת אישית את הנהג הפוגע לשלם את נזקי הרכב הנפגע (שלי). התביעה נידונית בבית משפט, ואני הוזמנתי מטעם התביעה לתת עדות לגבי השתלשלות האירוע, בהיותי הנהג ברכב הנפגע.
שאלתי: האם ע"פ הלכה מותר לי ללכת ולהעיד שם? קודם כל, מצד עצם הדיון בערכאות.
שנית, איני יודע האם בדיניהם דנים תביעה זו ע"פ דיני התורה, ואם לא, אזי אם אני מבין נכון, אני עשוי להיות שותף להוצאת ממון מהנהג הפוגע, שלא כדין. אולי ע"פ דין תורה הנהג שהחליק אמור להיות פטור, אף שדנים מסתמא מצד אדם המזיק, אולם ייתכן שיש מקום לדונו כאונס גמור? מצד שני, הרי על כל נהג מוטלת החובה להיזהר בכביש שלא להחליק, ובפרט לאחר מה שנקרא "גשם ראשון", ועובדה שרוב הנהגים אכן מצליחים להיזהר ולא להחליק, כך שאולי אין זה בגדר אונס?
ועוד (לגבי עצם הטענות בדיון), נמסר לי שהנהג שכאמור החליק וסטה לנתיב שלי, טוען שאני נסעתי במהירות גבוהה מן המותר, ולפיכך גם כשכבר ניסה "לברוח" ולפנות בחזרה לנתיב שלו, הזמן לא הספיק, ולפיכך אירעה ההתנגשות. על הצד שיש לחייבו מטעם אדם המזיק ואינו נידון כאנוס, האם יש ממש בטענתו זו ע"פ דין תורה, גם אם לא להטיל את חיוב הנזק עלי, אולם לפחות לפטור אותו?
תודה ויישר כח.
תשובה:
שלום רב,
נחלקו האחרונים בישראל שתובע את חברו בערכאות במקרה שהנתבע חייב בדינינו אם מותר להעיד אמת לטובת התובע דעת הרמ"א בתשובה נב וכן דעת היש"ש הובא ברעק"א שאסור ודעת שער משפט בריש סימן כו שמותר וכבר הסיגו עליו לכן אם הנתבע הוא ציית דינא יש להימנע מלהעיד ובפרט שבמקרה זה אפשר שיוציאו ממון שלא כדין ואז לכל השיטות אסור להעיד וחייבים לשלם לו על הפסדו ובמקרה שנהגת במהירות מופרזת בפשטות אפשר לדון שהוא כשניהם שלא ברשות והוזקו שפטורים כמבואר בסימן שעח ועי"ש בדרישה אבל אפשר שכל שנכנס לנתיב הנגדי נקרא שלא ברשות גם ביחס למי שנוהג במהירות יותר מן המותר וקשה לעמוד על הדבר.
