שלום רב,
רצית לדעת בבקשה,
האם העולה לתורה מברך את ברכת התורה צריך לומר ברוך הוא וברוך שמו?
היות וראיתי מחלוקת בעניין זה.
והבנתי שזה מנהג מרוקו,
והעונה, שהוא לא מעדת המרוקאים וענה ברוך הוא וברוך שמו עבר על איסור או שיש על מי לסמוך.
אפשר מקורות בבקשה.\
תשובה:
שלום רב
אין לומר ברוך הוא וברוך שמו, שהרי לדעת הרבה פוסקים הוא הפסק גמור בברכה! בקרב יהודי מרוקו היה מנהג שהשומעים היוצאים בברכתו [כמו בקידוש וכדומה] אומרים ברוך הוא וברוך שמו [המברך עצמו גם למנהגם לא היה אומר], וידוע כמה התריע הגר"ע יוסף זצ"ל כנגד מנהג זה, שהרי הם צריכים לצאת בברכה זו והפסק גמור הוא לגביהם. לכן גם יהודי מרוקו, בכל ברכה שצריכים לצאת ידי חובה לא יאמרו ברוך הוא וברוך שמו, שלא להכנס בחשש זה.
מקורות:
ראה מגן אברהם סי' קכד, וראה יביע אומר ח"א סי' ה, ח"ב סי' לב, ח"ד סי' כג ועוד מקומות רבים בספריו, וראה שם שהאריך בזה בראיות.
תודה על תשובותך.
אבל זה שעולה לתורה צריך לצאת ידי חובה ולא כל הקהל. או שבברכות אלו כל הקהל צריך לצאת ידי חובה.
ומה יעשה אדם שמתפלל אצל מרוקאים ונמשך אחר הציבור לפעמים להגיד ברוך הוא וברוך שמו.
ומה המקור של המרוקאים למנהג זה יש מקורות למנהג זה?
בעלייה לתורה לציבור מותר לומר ברוך הוא וברוך שמו אבל לא לעולה לתורה. גם בחזרת הש"ץ מותר, במקומות שאסור לדבר או שהוא עצמו יוצא ידי חובה אסור לענות. אין מקור למנהג זה, הוא מנהג של טעות.
זה מה שנוהגים המרוקאים להגיד ברוך הוא וברוך שמו כשמישהו עולה לתורה.
אז המנהג נכון. לפי מה שאתה אומר.
אבל אין שום בעיה בזה שהעולה לתורה אומר ברוך אתה ה' עושה הפסק קל כדי ישענו ברוך הוא וברוך שמו ואז ממשיך עם הברכה. אין בעיה לעשות הפסקה. במילה ה'?
אין בעיה, רק שלא יאמר בעצמו.
חבל שמי שלא יודע עוד אומר לאחרים שכביכול הוא יודע, כל היודע ספר בענין מנהג זה יראה שנושא זה רחב עד למאוד וגדולים ועצומים האריכו שכך מנהג הספרדים היה, ראה בספרי מו"ר רבי עובדיה יוסף זצ"ל שמביא הדעות שסוברים כן כגון מרן החיד"א רבי חיים פלאג'י ועוד רבים וטובים ובעיקר שהב"ד פה זה בירושלים ורבה של ירושלים הרב משאש זצ"ל הביא להמשיך במנהג זה עיין בספריו הנפלאים שמש ומגן ועוד.. והרב עובדיה זצ"ל מביא שצריך להחמיר מחשש להפסק אך גם הוא מביא שהעיקר שמי שענה ואמר יצא ידי חובתו שנית וראה להרב מרדכי אליהו זצ"ל בשו"ת מאמר מרדכי שלוש דיעות בזה והביא בשם הבבא סאלי זיע"א שחייב לענות בכל מקום ובכל זמן וראה הרחבה בספר הנחמד ונעים דברי שלום ואמת להרב טולדינו שליט"א שהרחיב בזה בטוב טעם ודעת והיה מן הראוי להרחיב יותר אך באתי רק להאיר.
היינו יותר נהנים מהתגובה אם היתה מנוסחת יותר נחמד…
עניית ב"ה וב"ש אינה הפסק, כשם שעניית אמן אינה הפסק (וידוע מה נאמר על העונה אמן אחר ברכתו). סוברים כך רבים וטובים. הרב אלעד פורטל ריכז בספר אחד עשרות שיטות הסוברים כן. ובעיקר, מדוייק כך מלשון השו"ע, שכתב על *כל* ברכה שאדם שומע *בכל* מקום יענה ב"ה וב"ש.
במנהג זה נהגו גדולי עולם עד לימינו אנו, ולכן הייתי מציע למחוק את הניסוח "מנהג טעות". ואמנם הגר"ע יוסף התריע נגד זה, אבל לאידך גיסא יש גדולים שחיזקו את המנהג ונהגו בעצמם כך, ואין לאף אחד מונופול על התורה. בפרט שהרב המשיב קורא ליהודי מרוקו לשנות את מנהגם, בניגוד לדעת רבותיהם, וכן לא יעשה.
הבבא סאלי (שאמנם הוא מפורסם כמקובל ופועל ישועות, אך היה גאון עצום בפשט) לא היה ממשיך בקידוש לפני שכל הסובבים (ביניהם בחורים מישיבת הנגב הסמוכה) היו עונים ברוך הוא וברוך שמו. וזו רק דוגמא קטנה. לחלק מהפוסקים זו *חובה* לענות ב"ה וב"ש.
אוי לנו שכך עלתה בימינו!
קמים רבנים המוחקים מסורות קדומות ומוציאים לעז על הראשונים. הדברים עתיקים וכל יודע ספר מכיר מהו תוקפו וכוחו של מנהג, ובפרט מנהג שמבוסס על הפוסקים, ראשונים ואחרונים, כמנהג עניית ברוך הוא וברוך שמו. ועל זה אנו בוכים, על ביזוי קודשי ישראל ומסורותיהם, על ביזוי אבותינו ואמותינו שהפכו אותם כביכול לבורים ועמי הארצות ח"ו, ורק הדור הזה נהיה חכם יותר מכולם, בן קם באביו, כלה בחמותה. כופים את ההלכה בכח ואומרים רק אני צודק, והאמת נעדרת. לו חכמו ישכילו שהאמת היא ש"אלו ואלו דברי אלהים חיים", וצריך לכבד את כל המסורות. אלא מה, נהיה דבר חדש בימינו, הרבנים החדשים בוחרים להציג רק את הצד שלהם באור יקרות, ואילו את הצד שכנגדם מציגים בביטול ובזלזול גמור. הם חושבים שבכך הם מרימים את קרנה של תורה, אלא שלצופה מן הצד נראה בבירור שהם מרימים רק את קרן גרונם וגאוותם. לצערנו משיבי ההלכה החדשים לא למדו את זה מבטן אימם, אלא דוקא מרבותיהם שכבר שנים על גבי שנים מזלזלים בכל מי שלא פוסק כמותם. וע"י כך הורידו את התורה לעפר, והפכו אותה לתחרות ידיעות במקום לתורת חיים שמעדנת את נפשו של האדם. הרי ידוע שעל פי ההלכה הצרופה מדור לדור, מי שאומר מנהג אבותי בידיי הוא זה שידו על העליונה, ואפילו אם הוא נשען על פוסק אחד, ואילו דוקא זה שבא לשנות מנהגים קדומים ולפסוק על פי שיטה חדשה שהגה ברעיוניו הוא זה שצריך להביא ערב לערביו.
אך זה היא נחמתנו, נחמה פורתא, שברוך השם אשר לא עזב חסדו מרבותינו, וצעירי הצאן פוקחים עיניהם ושבים למסורת אבותיהם. אני מקווה שיחזרו גם לענווה שכל כך אפיינה את רבני מרוקו של הדור הקודם, שכיבדו זה את זה בהלכה, וכל כך חסרה בימינו. ורק אז יבוא לציון גואל.
אין כלום אחר המנהג וכדברי הרמב"ם בהלכות שמיטה ויובל (פרק י' הלכה ו'), עמוד ההוראה בכל הדורות ואשר על בסיס ספרו "היד החזקה" מיוסד השולחן ערוך למרן מהר"י קארו זיע"א, "שהקבלה והמעשה עמודים גדולים בהוראה ובהן ראוי להתלות". כך קיבלנו מאבותינו יוצאי ארצות האמ"ת (א-לג'יריה, מ-רוקו, ת-ונס וכן לוב) ועל פי קבלות אלה נעשה ובהן נתלה *גם בארץ ישראל*, שכידוע לכל בר בי רב דחד יומא שמעולם לא היה ולא נברא בה מנהג אחיד ולא כאותם המטעים את הציבור וזורים חול בעיניו בטענה שישנו דבר הנקרא "מנהג ארץ ישראל/ירושלים" ורק לפיו יש לנהוג בא"י, הבל יפצה פיהם בעיוות תיאור המציאות ההיסטורית וההלכתית, וכפי שמוכח בכל ספרי הפוסקים לאורך הדורות. ליוצאי צפון אפריקה יש לענות בהוב"ש בכל הברכות כולן, לברך על ההלל בכל ראש חודש וימי הפסח וכו' להמשיך להחזיק בכל המנהגים. המנהג המעוגן בהלכה, בדברי חז"ל, גאונים או ראשונים – הוא העיקר, כל השאר פטפוטים בעלמא. אם יש מאות חסידויות אצל אחינו האשכנזים משום שכל אחת מחזיקה במנהגיה, אף אצל הספרדים יהיו עדות המזרח ולצידם הספרדיים יוצאי צפו"א, וכל אחד יחזיק במנהגיו. הגיעה השעה להחזיר עטרה אמיתית ליושנה. ויפה לרבנים המשיבים פה באתר אם יורו לשואלים לברר מנהג אבותיהם ולפיו לנהוג ולא לשבש ולבלבל עמך ישראל התמימים, במתכוון או שלא במתכוון, דלאו כולי עלמא דינא גמירי. או לכל הפחות להציג את הדעות השונות והבוחר יבחר.
הנושא כאן אינו אם מנהגי מרוקו בטלים או לא, אלא שמנהג זה אכן בעייתי מאוד, כיון שזה הפסק בברכה!
אני ממש לא מבין, מדובר כאן במנהג עתיק יומין, שגדולי רבני מרוקו אישרוהו וחיזקוהו, וכך משמע בפשטות מלשון השולחן ערוך. כיצד הרב המשיב מסוגל לכתוב כזה דבר, "מנהג זה בעייתי"? וכי זה המנהג היחיד שנחלקו בו?
הייתי מציע לרב המשיב שליט"א לתקן את התשובה, בה נכתב לשון מזעזע "מנהג של טעות", וכן את תשובתו זאת האחרונה (בתגובות), שיש בה גם הוצאת לעז על מאות אלפי יהודים יראים ושלמים מעדת מרוקו שנהגו כך מאות בשנים, וגם זלזול גדול בכל אותם הפוסקים שחיזקו את המנהג.
ולתקן ולכתוב בתשובה שזהו ענין שבמחלוקת, לדעת הגר"ע יוסף אסור לענות ב"ה וב"ש בברכות שיוצאים בהן ידי חובה, ולדעת הגר"ש משאש ועוד רבים מרבני מרוקו, *חובה* היא לענות, וכל אחד יעשה כמנהגו.
אך חלילה להכניס ראשו בין ההרים ולנקוט עמדה בדבר כזה, נגד גדולי עולם.
ולענין הפסק, פשוט שאין כאן הפסק, כמו שאין הפסק באמירת "אמן" בין הברכה לטעימה, למרות ששומע כעונה.
אינו דומה עניית אמן שהיא ענין הברכה עצמה וגדול העונה אמן יותר מהמברך וכו', זו בעצם חזרה על הברכה, משא"כ ב"ה וב"ש שזה לא קשור כלל לברכה ולא נדרש מצד הברכה ואין צד שיש חיוב לומר, זה מנהג לכבד שם ה' כששומעים אותו, ולכן אכן מנהג זה תמוה מסברא, אף כי אתה צודק שיש שהתירו לומר.
"אמן" קשור לברכה בדיוק כמו ב"ה וב"ש. אין זה ענין אחר, אלא ענין הברכה עצמה, כנפסק בשו"ע שהשומע ברכה צריך לענות ב"ה וב"ש.
ואמנם גדול העונה יותר מהמברך אבל כאשר יוצא ידי חובה, אם תאמר שהוא כמו המברך ממש, הרי המברך אינו עונה אמן על ברכתו, והעונה אמן הרי זה מגונה. אלא מאי, מוכרח לומר שאינו כהמברך בעצמו, וכמו שעונה אמן כך עונה ב"ה וב"ש.
עכ"פ בספרו של הרב אלעד פורטל צוטטו עשרות פוסקים שנהגו לענות ב"ה וב"ש או שהתירו לענות, גדול פוסקי מרוקו הגר"ש משאש אמר שחובה היא, והבבא סאלי (שמלבד היותו צדיק מפורסם, גם היה רב ואב"ד במרוקו וידיו רב לו בנגלה) ואבותיו הקדושים כולם הקפידו על עניית ב"ה וב"ש, ובקידוש היו סמוכים על שולחנו בחורים מישיבת הנגב הקרובה אליו, והיה עוצר את הברכה ורומז להם בקול שיענו! ולא היה ממשיך לולא היו עונים.
ואני מצפה מהרב המשיב שליט"א שיתקן את התשובה בראש העמוד וימחק את המילים הנוראות שזה "מנהג של טעות" כי גדול כח המנהג ובפרט שנסמך על גדולי הדור. ונהרא ופשטיה.
כבר האריכו האחרונים שהעונה אמן כמוציא מפיו, בשונה משומע כעונה, שאמנם יוצא ידי חובה אבל אינו במעלה כמוציא מפיו, ויש בזה כמה נפק"מ לדינא ונלמד מדין שבועה "ואמרה האשה אמן אמן", ודיבר בזה האור שמח בהל' ברכות. עכ"פ את המילים שהזכרת מחקתי, אף כי פשיטא גודל ההבדל בין שני הנדונים.
במחילה מכבוד הרב המשיב שליט"א, צריך לתקן שגדולי רבני מרוקו אישרו וחיזקו את המנהג. אי אפשר לנקוט עמדה כל כך חד צדדית לטובת הרב עובדיה, בויכוח הלכתי שנחלקו בו גדולי הדור. בפרט במנהג שכיום עדיין נוהגים בו עשרות אלפים יראים ושלמים.
הנושא אינו רק דעת הרב עובדיה, זו דעה שמקובלת באופן חוצה מגזרים, למעט העדויות שהזכרת וכיון שאין כל חובה הלכתית לומר ב"ה וב"ש [הגר"א כידוע הקפיד שלא לומר גם בחזרת הש"ץ] הבאתי זאת כך.
שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן קכד סעיף ב
בכל מקום ששומע ברכה ומתכוין לצאת ידי חובתו בשמיעתו כגון קידוש והבדלה וברכת הפירות והמצות לא יענה ברוך הוא וברוך שמו שהרי שומע כעונה ואסור להפסיק באמצע הברכה ואפשר שאפילו בדיעבד לא יצא ידי חובתו כיון שמפסיק בין ה' למלכות בדבר שאינו מתיקון חכמים הרי זה משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות וצריך להזהיר לרבים שנכשלים בזה):
אמנם בס' מעשה רקח ברכות פרק א הלכה יא מבואר שאינו נחשב הפסק.
אינני מבין איך אפשר להגיד להפסיק את מנהגי אבותינו כאשר גדולי הרבנים מצפון אפריקה (גם תוניסאים היו אומרים) היו אומרים "ברוך הוא וברוך שמו" והיו מקפידים בזה. ברור שצריך להמשיך את מנהג אבותינו ולהמשיך להגיד "ברוך הוא וברוך שמו".
קראתי את התגובות ורציתי להוסיף
יש כלל שכל שבח לבורא עולם לא נקרא הפסק מקדשים בליל שבת ואומרים בורא פרי הגפן ולא שותים ממשיכים בברכה. וכן מוצאי שבת מברכים באמצע וממשיכים ולא נקרא הפסק .אביר יעקב עליו השלום כותב שמי שלא עונה ברוך הוא וברוך שמו אין לו תשובה
תשובה אותיות תשמור ברוך הוב"ש ועוד שובה עד ה' שובה ברוך הוב"ש עד שאתה שומע ה' ועוד ויברכו שם כבודך על "כל ברכה" ותהילה כי שם ה אקרא הבו גודל הבן איש חי עליו השלום כותב שצריך שולחן ערוך כותב שבכל מקום עונה לא חילק ועד רבה אנחנו שומעים שם של צדיק אנחנו ממהרים להגיד זכר צדיק וקדוש לברכה אז להבדיל שם השם לא נהלל ונשבח ונפאר ובכל אופן כל אחד ינהג לפי מסורת אבותיו ולא נכנס אחד בשני אלה נכבד כל אחד את מנהג השני והשלום אהבו
השאר תגובה