האם חולה שאין בו סכנה מותר לו לאכול דבר שאסור רק מדרבנן לצורך רפואתו? כלומר, האם מכח ההיתר של שלא כדרך אכילה נוכל להקיש על כל דבר שאסור רק מדרבנן. לכן נתיר לו לאכול בשר עוף בחלב למשל לרפואתו.
במידה ואסור, האם יש מקום להקל כשיש בדבר תרי דרבנן? כגון כשהעוף אינו מבושל עם החלב, אלא רק לצידו או מרוח עליו.
תודה רבה
תשובה:
שלום רב
בענין זה יש חילוק בין הנאה לאכילה, איסורי הנאה דרבנן כמו חמץ שעבר עליו הפסח או כלאי הכרם בחו"ל שאיסור ההנאה הוא רק מדרבנן, מותר להשתמש בהם לצורך חולה שאין בו סכנה, אך לא לאוכלם, ולפי שלענין איסור אכילה דינם כדאורייתא, ראה ר"ן פסחים פב וע"ז פב, וראה בדבריו שם שיש שאסרו אפילו בהנאה, אלא שהלכה כדעה ראשונה, ראה רמ"א יו"ד קנה ג. לענין בישולי נכרי התירו, ראה שו"ע או"ח סי' שכח סעי' יט, כיון שהאיסור אינו בגופו של דבר אלא מחמת היום ומטעמים נוספים. כמו כן התירו איסורים שהם משום מראית העין, ראה ים של שלמה חולין פ"ח סי' קב.