אני נוסע בחו״ל בד׳ ימים אחרונים של חנוכה – האים אני צריך להדליק במלון ? ומה לגבי אשתי שנשארת עם ילדי בבית ?
תשובה:
שלום רב
בס' פסקי תשובות כתב בשם המהרש"ם ח"ד סי' קמו, שאדם שנמצא במלון, כיון שהוא משלם על הארוחות והלינה אין דינו כאכסנאי וחייב להדליק בברכה, והסתמך בכך על הוראתו של הג"ר יעקב בלוי בספרו חובת הדר, וראה עוד במקורות משא ומתן שהיה בענין זה בכתובים בין הגר"ש רבינוביץ שליט"א בעל פסקי תשובות, לגרא"ח שטרנבוך שליט"א, שניהם מרבני מרכז בית ההוראה ווינרעב שע"י אוצר הפוסקים ירושלים. [ברור שבני ביתך חייבים להדליק בברכה].
מקורות:
הג"ר אליהו שטרנבוך, מרבני בית ההוראה הנ"ל כתב כך:
בשו"ת מהרש"ם (ח"ד סי' קמ"ו) נשאל במי שנוסע בבאהן [מסילת הברזל] האם מותר להדליק נ"ח, והשיב דאין הדבר מבואר אבל הלא שילם בעד כל הלילה הוי כשכר לו בית דירה לאכול ולישן שם וחייב בנ"ח, ומ"ש רש"י ביושב בספינה, י"ל שהי' אז ספינות פתוחות בלא קירוי והרוח מנשב ולא הי' בגדר בית כלל. ואף דהבאהן אינו עומד במקום א', לא נמצא בשום מקום שיהי' צריך בית קבוע למה שמצותו בשביל פרסומי ניסא. והנה המהרש"ם לא הזכיר דבאמת יוצא בהדלקת אשתו, מכמה טעמים, חדא דהוא גמ' מפורשת והלכה פסוקה, ולא הי' צריך להזכיר גמ' מפורשת להשואל שהי' רב בלייפציג, ויתכן שהשואל כתב בשאלתו שאשתו לא הדליקה בבית, ועוד דהא כתב הרמ"א דמותר להחמיר על עצמו, ויתכן שהשואל רצה להחמיר, ועוד דכתב בשו"ע (ס"ג) דאם הוא במקום שאין בו ישראל מדליק בברכות, אעפ"י שמדליקין עליו בתוך ביתו, ומבאר הרמ"א כי חייב לראות הנרות. וא"כ כיון שנוסע במסילת הברזל ואינו רואה נרות חייב להדליק, ולכן שאל אם מותר להדליק כיון דאינו בית.
ובספר חובת הדר (נ"ח פ"ב ס"ט) כתב דאורחים בבית מלון צריכים להדליק. ובהערות (סקל"ט) מבאר דאע"ג לכאורה דינם כאכסנאי [ ורק צריכים להשתתף בפריטי] נראה שאין דין אכסנאי אלא כשנמצא יחד עם בעל הבית בביתו, אבל בבית מלון שבדרך כלל אין בעה"ב דר שם, לא מסתבר שיהא טפל ונגרר אחר בעה"ב, אח"כ כתב דאפילו מדליקין עליו בביתו חייב להדליק בבית מלון, ואפי' כשבעה"ב דר שם ומדליק שם אינו יכול להשתתף, דמשמע מהמהרש"ם שאם דר שם בשכר נעשה שם ביתו, ולכן הנוסע במסלת הברזל מדליק כיון ששכר לכל הלילה וע"כ המהרש"ם מיירי במי שמדליקין עליו בביתו דאל"כ חייב להדליק מדין חובת הגוף, וכיון שפסק המהרש"ם דמדליק מוכח דאם שכר דירה לא נפטר בהדלקת אשתו. [ומה שלמד מזה החובת הדר דאין לו דין אכסנאי גם כלפי השתתפות, דאם ע"י השכירות נעשה ביתו דאינו יוצא בהדלקת אשתו, ה"נ אינו יכול להשתתף דהוי כשני בעה"ב, ונחלקו הפוסקים אם שני בעה"ב יוצאים בשיתוף עי' פמ"ג (א"א סי' תרעז סק"ח) שמביא מתלוקת הלבוש והפר"ח ועי' בה"ל] עוד כתב דלולי דברי המהרש"ם נראה שאינו תלוי אם משלם שכר,אלא אפי' אינו משלם שכר אם בעה"ב דר שם, נפטר בהדלקת בעה"ב,אבל כשאין שם בעה"ב שמדליק מוטל עליו חובת הבית. והיינו הקולא דאכסנאי הוא רק אם יש שם בעה"ב, ולכן אם בעל המלון דר שם ואוכלים ביחד אתו ומדליק יתכן שכל האורחים יש להם דין אכסנאי.והיוצא לפי דבריו דלדעת מהרש"ם מי ששוכר אין לו דין אכסנאי, וצריך להדליק בעצמו, ולדעת החובת הדר גם אם אינו משלם הוי ביתו וכל דין אכסנאי בין לענין שיוצא בהדלקת ביתו ובין לענין שסגי בהשתתפות זה רק אם יש שם בעה"ב, אבל אם דר שם לבד הוי ביתו ואין לו דין אכסנאי.
ומע"כ ידידי הגאון בעל הספר הנפלא "פסקי תשובות" שליט"א קבע כן בספרו וכתב דאין לאורח דין אכסנאי אא"כ נתקיימו בו שני תנאים: א. שמתאכסן בבית האחר בלא תשלום [וציין מקור מהמהרש"ם הנ"ל] ב.שבעה"ב ששם מתאכסן האורח נמצא שם ומדליק נרות חנוכה.[וציין מקור חובת הדר הנ"ל] ולפי"ז העלה כמה פסקי הלכות א. המתארח בבית מלון נעשה חדרו כקנוי לו ודינו כבעה"ב ומדליק שם בברכה, אף אם אשתו מדלקת נר חנוכה בביתו. ב. המתאכסן בבית הכנסת אורחים ואין בעה"ב נמצא שם עם האורחים אעפ"י שאין משלמין שכר חייבים להדליק בעצמן אעפ"י שמדליקין עליהם בביתם, כיון שאין בעה"ב עמהם, נעשה שם ביתם. ג. הנמצא בבית הוריו או בבית חבירו והם אינם נמצאים בבית ולא ידליקו מדליק שם בברכה אעפ"י שאשתו מדלקת עליו. ד.חולה המאושפז בביה"ח וכן נשים הנמצאות בבית החלמה חייבים בהלקת נרות אעפ"י שהבעל מדליק בביתו.
ולענ"ד כל זה אינו נכון להלכה. ומה שהוכיח מדברי מהרש"ם ששוכר אין לו דין אכסנאי מלבד שחידוש כזה הי' צריך להיות מפורש בפוסקים ,והו"ל למהרש"ם לפרש כן בהדיא, אבל בלא"ה ברור לענ"ד שהמהרש"ם בכלל לא נכנס בשאלה זו אלא רק אם אפשר להדליק במסילת הברזל, וכפי שהארכתי לעיל. ובכלל, איך אפשר לומר בדעת המהרש"ם שכיון ששכר הוי ביתו, וכי יתכן שמי שנוסע במסלת הברזל לילה אחת זה ביתו וזה מפקיע ביתו הקבוע אתמהה.
והנה מה שנקט הגאון בעל חובת הדר בפשיטות דאין צריך בית בכלל, ולכן אם אין מדליקין בביתו ממילא צריך להדליק מדין חובת הגוף, הנה מפורש בתוס' דצריך בית שכ' בסוכה (מו.) דלכן תיקנו ברכת הרואה דוקא בנר חנוכה משום שיש בני אדם שאינם יכולים לקיים המצוה בגלל שאין להם בית. ואפי' להצד דאינו חובת בית אבל עכ"פ צריך בית להדליק. אבל אפי' אם נימא כדבריו דא"צ בית ויש גם ראי' לזה מדברי הרמב"ם (הל' ברכות) ועוד, אבל אכתי אין ראיה לחידוש זה דשפיר י"ל כמש"כ או שרצה להחמיר או שזה מקום שאין בו נרות.
ומה שהק' על המהרש"ם דלמה צריך לשכור וכי מי שדר בבית הפקר אינו ביתו, לפמש"כ ל"ק דהא בא לחדש דגם אם נוסע יש לזה דין בית לענין פרסומי ניסא, ולזה כתב דדוקא אם שכר המקום דאל"כ לא הוי בכלל בית דהא נמצא שם רק לצורך נסיעה ולכן כ' ששוכר המקום. ואמנם מי שגר בבית הפקר בודאי חייב להדליק כי שם ביתו ואינו תלוי אם משלם או לא, אבל כיון שנוסע בדרך סובר המהרש"ם דרק אם שכר המקום יש לזה דין בית.
ומש"כ דאם בעה"ב לא נמצא עמם ביחד אפי' אינם משלמים נעשה ביתם כיון דאין שם בעל הבית וצריכים להדליק בברכה. זה מיוסד על הסברא דזה נהיה ביתו , אבל לפי"ד שהמהרש"ם בכלל לא נתכוין לזה שפיר יש לו דין אכסנאי שיוצא בהדלקת אשתו. ואמנם מסתבר מש"כ דאם בעה"ב לא נמצא שם אינו יכול להשתתף אתו , אבל בודאי יוצא בהדלקת ביתו וכמשנ"ת.
.ולסיכום, אם נמצא בבית מלון או ל"ע בביה"ח ואשתו מדלקת בביתו אינו יכול להדליק בברכה רק אם מקדים, ויולדת בביה"ח או בבית החלמה מותרת להדליק, אבל המנהג שיוצאת בהדלקת הבית.
ואם אינו מדליק בביתו כגון שמתאכסן אצל אביו או חמיו נחלקו פוסקי דורנו דדעת מרנן הגרשז"א והגריש"א זצ"ל דאינה נגררת אחריו ודעת מרנן השבט הלוי זצ"ל ויבדלח"ט הגרא"ל שטיינמן שליט"א דאשה נטפלת לבעלה בכל מקום, ולענ"ד דאם גם תגור שם לאחר שיוצאת מביה"ח או מבית החלמה, נמצא דבעצם עברו לגור שם וזהו ביתם ומתקיים בזה נר איש וביתו..
ולענין ברכת שעשה נסים ושהחיינו כשרואה, הרי מבואר בשו"ע (סי' תרעז ס"ג) דאם מדליקין עליו בתוך ביתו אינו מברך, והגם שדעת המרדכי שמברך ןכן כתב המהרש"ל ,הכריעו המג"א (סק"א) והט"ז (סק"ד) דספק ברכות להקל וכן פסק המ"ב ואם אפשר תשמע הברכות מאחר שמדליק שם.
השיב על כך הגר"ש רבינוביץ שליט"א בעל הפסקי תשובות, אף הוא מחברי בית ההוראה הנ"ל:
בענין מה שהאריך ידידי הגרא"ח שטערנבוך שליט"א לחלוק על הגאון האדיר בעל 'חובת הדר' זצ"ל, וס"ל דאין חוב להדליק נר חנוכה אא"כ יש לו בית, ולכן למד באופן אחר דברי המהרש"ם, ומכח זה השיג על מש"כ בספר פסקי תשובות.
לכאורה אינו נכון, אלא אף מי שאין לו בית כלל חייב להדליק נ"ח, עי' פס"ת תרע"ז אות ג' בשם ציץ אליעזר ואז נדברו שהוכיחו כן מדברי ראשונים, וכמ"ש הר"ן להדיא (שבת כג.), ומה שהוכיח מדברי התוס' אינו ראי', דאפשר שמיירי דכיון שאין לו בית אין לו מציאות להדליק כיון דיכבנו הרוח ודו"ק ואכמ"ל.
וכיון שנפל היסוד נפל הבנין, ולכן ודאי כמו שהבין בעל חובת הדר דמי ששכר לו חדר במלון או בבית החלמה חייב מדינא להדליק שם נ"ח בברכה (או להשתתף בפריטי עכ"פ) אע"פ שמדליקין עליו בביתו.
באעה"ח שמחה בן ציון אייזיק רבינוביץ.
