שלום הרב!
לעיתים הנני ניתקל בהלכות שבת במושג "טירחה בשבת" אך לא זכיתי להבין מה ההגדרה של זה. מתי חוששים ומתי לא? ומה מקורו?
תשובה:
שלום רב
יש סוגים שונים של איסורי דרבנן בשבת, יש שאסרום כסייג שלא יבוא לידי חילול שבת, ויש שאסרו כדי שלא יהיה נראה כמעשה של חול, ויש שאסרו משום מראית העין, ויש כדי שלא תהיה השבת קלה בעיניו [אמירה לגוי], ויש אסרו משום טירחה. למעשה אין לנו הגדרה של קושי או טירחה שאסורה, ואם אדם ירצה ללכת לבקר את חברו במרחק של שעתיים הליכה הוא רשאי לעשות זאת [ובלבד שלא יצא חוץ לתחום] אלא שיש פעולות מסוימות שנאסרו משום טירחה כאשר אין בכך צורך שבת, כמו בסי' תקג סעי' א, או כמו בהוספת מים באגרטל ראה סי' שלו א, או פינוי אוצר של תבואה ראה סי' שלג א – ג. הבסיס של האיסור הוא טירחה לצורך חול.
לכאורה טרחה זה עניין סוביקטיבי? היינו פעולות מסויימות יהיו לאחד כטורח ולשני בקלות.
לכן אמרתי שלא הטורח עצמו אסור, ולכן מותר ללכת ברגל למקום רחוק, אלא אסרו מלאכה לצורך חול, וזה כן דבר קבוע שנוהג בכולם.
השאר תגובה