הרב אברהם קמחי
ביחס לחלק הרביעי. (על המאמר המובא כאן)
לכאורה הר"ן בסוגיא כתב מפורש את סיבת ההיתר של משפחה שנטמעה: "ופשיטא לן שאין בין העוה"ז לימות המשיח לעניין מצוות כלום וכי היכי דחזינן דאליהו לא יגלה משפחות המטומעים אע"פ שכולן יהיו גלויות לפניו אף אנו אין עלינו לגלותן ולא רשאין בכך". כלומר לומדים מאליהו לזמן הזה. אומנם נראה שאף שהמקור לאליהו הוא המשנה בעדויות (ח', ז'), המובאת בגמרא מ"מ מדברי אביי (אף אנן נמי תנינא…) עולה שדברי ר' יצחק מהפס' במלאכי הם הם דברי המשנה. ובהגהות והערות בטור סק"ג שטוען שהטור חלק על הר"ן וסבר שאין ללמוד מאליהו לזמן הזה וטעם ההיתר מבוסס על כך שספק ממזר מותר מהתורה, וכפי ההסבר השני המובא במאמר. מה דעת הרב?
תשובה:
שלום רב,
תשובה: שלום רב
אנסה לעשות קצת סדר בדברים. בגמרא הביאו שם רבי יהושע בן לוי כסף מטהר ממזרים שנאמר וישב מצרף ומטהר כסף מאי מגישי מנחה בצדקה א״ר יצחק צדקה עשה הקב״ה עם ישראל שמשפחה שנטמעה נטמעה ע״כ. אלא שעדיין הלכה זו של משפחה שנטמעה שניתן להעלים עין מממזר או לפחות מספק ממזר צריכה ביאור, מנין לנו זאת?
ובטעם הדין האחרונים חלוקים כפי שהובא במאמר הנ"ל. דעת המקנה בסוגיה בקידושין שם שמשפחה שנטמעה אסור לגלותה משום הכלל הידוע של ביטול ברוב, וזה מקור הדין. מאידך דעת הגרא״ז וכן נראה שהוא דעת הב״ש בסי׳ ב׳ סק״ט, שהלכה זו נלמדה מדין ספק ממזר שמותר מן התורה ורק מדרבנן החמירו משום מעלה ביוחסין, ואם נתערב בתוך המשפחה הניחו אותו בעיקר דין תורה שהוא מותר. וכך גם היא דעת המהרי"ט (יו"ד סי' א') ולפי שיטות אלו הפסול של וישב מצרף ומטהר כסף מגישי מנחה בצדקה הינו רק אסמכתא בעלמא.
ראה עוד בספר בני ישראל (שיצא לאור ע"י הרבנות הראשית אודות קהילת בני ישראל מהודו) שם הובא מאמר בנושא ע"י הגאון רב שמואל רוזובסקי, שדין משפחה שנטמעה הוא דין מיוחד שנלמד מהפסוק מגישי מנחה בצדקה (ר״ל ואין מקור אחר חוץ מזה), וזאת צדקתו שעשה הקב״ה לישראל משפחה שנטמעה נטמעה. וכך גם דעת האגרות משה אה״ע ח״ד סי׳ ט׳ במסקנתו.
אמנם מ״ש הר״ן שם שאין בין עולם הזה לימות המשיח לענין מצות כלום, כוונתו ליישב מה שהקשה לו דמנין לנו הלכה זו של משפחה שנטמעה גם בזמן הזה הרי הפסוק עוסק רק לעתיד לבא. ועל כך תירץ שאין בין העוה״ז לימות המשיח לענין מצות כלום.
