שלום, איך בדיוק למדו הפוסקים שבעל העיטור מתיר לומר לגוי אפילו באיסורים דאוריתא? הרי שם בחלק ב דף מט, בעל העיטור מדבר ההקשר לגמרא ערובין סז: , ואמת לצורך קטן שרק נולד שדינו תמיד חולה שיש בו סכנה או אפילו למצות ישוב ארץ ישראל, אבל אלו מצוות שבזה כולם מסכימים שמותר לגוי (שבות), לעשות איסור דאוריתא לצורך חולה, ואם כן איפה בדיוק למדו לומר שבעל העיטור מתיר על כל האיסורים שמדאוריתא? אשמח אם הרב יראה לי איך למדו מדבריו
תשובה:
שלום רב
המקור הוא מדברי הר"ן בסו"פ רבי אליעזר דמילה הביא בשם העיטור שמותר לצוות לגוי להדליק נר לכבוד סעודת שבת, והובא ברמ"א בסי' רעו.