בס"ד
ידוע ששבועה על מצוה אם לקיימה או לא לקיימה היא שבועת שווא, דרוש מקור
אבל מה לגבי נדרים , אם נדר שלא לקיים מצוה (בין מהתורה ובין מדרבנן , ואם יש חילוק ?) האם הנדר תופס או לא?
ומה הדין נדר לקיים מצוה כגון להניח תפילין, הרי שהוא כבר מושבע, על זה שבועות כז. והאם נאמר שכשם שהוא מושבע להניח תפילין מהר סיני כך גם הוא נדר, ואין נדר חל על נדר ?
תשובה:
שלום רב
ההבדל בין נדר לשבועה, הוא ששבועה חלה על הגברא, ומשום כך היא אינה מועילה לבטל את המצוה או לקיימה כיון שהוא כבר משובע ועומד מהר סיני, לעומת זאת נדר חל על החפץ, כך שביטול המצוה הוא בגרמא, וכגון שאוסר על עצמו מצה או לולב וכו', ולכן זה יכול לחול גם בדבר מצוה. ראה למשל שו"ע סי' תקפו סעי' ה.
ז״א שאם לדוגמא אדם נודר שלא להניח תפילין ( כל תפילין בין שלו בין של אחרים) הוא אוסר את התפילין עליו ולכן הוא חייב לעשות התרת נדרים והנדר כן תופס? ואם כן האם הרב יכול לתת לי עוד מקורות בעיניין מלבד המקור שנתן, תודה רבה
המילה נודר אינה משנה, השאלה באיזה אופן אמר, אם אמר אני נודר שלא אניח תפילין זה נחשב שבועה והיא לא חלה, כיון שהחיל את האיסור עליו, אבל אם אמר תפילין אלו אסורות עלי, זה הוא נדר. אין טעם לתת בזה מקורות החילוק הזה הוא כל מסכת נדרים.
אולי עוד שאלה אחת, לפי מה שהרב הסביר אם אדם אומר בלשון נדר , נניח – כל סוגי התפילין אסורים עלי לשימוש, האם אפשר לומר שדינו של אותו אדם שבעצם עד שיעשה התרת נדרים שהוא פטור מלהניח? זאת אומרת שהנדר הופך אותו להיות אנוס שלא יכול לקיים את המצוה עד שימצא מי שיתיר והוא פטור מדין אנוס? או שנאמר שהמצוות עשה (או מצות לא תעשה ) יותר חזקה מהנדר?
ראה משנה ברורה שם שמצוות לאו להנות ניתנו, ולכן אם אין אפשרות כלל לקיים את המצוה נוקטים שהיא לא סותרת את הנדר, כיון שאין בזה הנאה אישית לאדם.
השאר תגובה