כל המסתכל בארבעה דברים, ראוי לו כאילו לא בא לעולם, מה למעלה, מה למטה, מה לפנים, ומה לאחור.
וכל שלא חס על כבוד קונו, ראוי לו שלא בא לעולם.
רציתי לשאול מה הפירוש של המשנה הזאת ?
והאם יש איסור כלשהו לראות סרטי מדע ? או סרטי אבולוציה ? (על נסתרות הבריאה, או על אטומים ותמונות מקרוסקופיות)
תשובה:
שלום רב
כוונת המשנה היא שאסור לאדם לעסוק במעשה מרכבה מעבר לדרגתו הרוחנית. בנוגע לסרטי מדע למיניהם, מה שמראה את נפלאות הבריאה מותר בהחלט, ואדרבה אפשר להתחזק מזה באמונה בה' יתברך שברא עולם כל כך מופלא, אבל מה מציג תיאוריות כפרניות אסור בהחלט.
מקורות:
בספר מנורת המאור כתב: “וגדולה דבר המינות שאדם צריך לרחקה מלבו, שלא יכנס כלל אפילו במחשבתו, והזהירה בו תורה יותר מכל העבירות, שנאמר “ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם”, ודרשו רז”ל אחרי לבבכם זו מינות, ואחרי עיניכם זו זנות, כי כל מחשבה רעה שבעולם או כפירה נכללת במינות, וכל שאר העבירות הבאות מהתאוות נכללות בזנות, נמצא כי כל האזהרות נכללות במינות וזנות, ובחומרת המינות הקדימה לזנות, וכן כתיב הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה (משלי ה’ ח’), ודרשו בו בפרקא קמא דעבודה זרה י”ז א’, הרחק מעליה דרכך זו מינות, ואל תקרב אל פתח ביתה זו זנות… (נר ב כלל י חלק א פרק ב(.
וכן פסק הרמב”ם (ע”ז פ”ב ה”ב וג) וז”ל: ספרים רבים חברו עובדי כוכבים בעבודתה היאך עיקר עבודתה ומה מעשיה ומשפטיה, צונו הקב”ה שלא לקרות באותן הספרים כלל ולא נהרהר בה ולא בדבר מדבריה, וכו’ אע”פ שאין אתה עובדה, שדבר זה גורם להפנות אחריה ולעשות כמה שהן עושין שנאמר ואעשה כן גם אני, וכו’, ולא עבודת כוכבים בלבד הוא שאסור להפנות אחריה במחשבה אלא כל מחשבה שהוא גורם לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה מוזהרין אנו שלא להעלותה על לבנו ולא נסיח דעתנו לכך ונחשוב ונמשך אחר הרהורי הלב, מפני שדעתו של אדם קצרה ולא כל הדעות יכולין להשיג האמת על בוריו, ואם ימשך כל אדם אחר מחשבות לבו נמצא מחריב את העולם לפי קוצר דעתו, כיצד פעמים יתור אחר עבודת כוכבים ופעמים יחשוב ביחוד הבורא שמא הוא שמא אינו, מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור, ופעמים בנבואה שמא היא אמת שמא היא אינה, ופעמים בתורה שמא היא מן השמים שמא אינה, ואינו יודע המדות שידין בהן עד שידע האמת על בוריו ונמצא יוצא לידי מינות, ועל ענין זה הזהירה תורה ונאמר בה ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים, כלומר לא ימשך כל אחד מכם אחר דעתו הקצרה וידמה שמחשבתו משגת האמת, כך אמרו חכמים אחרי לבבכם זו מינות ואחרי עיניכם זו זנות, ולאו זה אע”פ שהוא גורם לאדם לטרדו מן העולם הבא אין בו מלקות.
[אולם ברמב”ם לא מוזכר שאין לו חלק לעולם הבא, וראה בזה בבאר שבע (סנהדרין ק, ב) ובקובץ שיעורים ח”ב סי’ מז אות יב].
בתשובות הריב”ש (סי’ מה) כתב, שאף ספרי הטבע שיש בהם דברי כפירה נגד אמונה בו יתברך ובהשגחתו וכו’ יש בזה משום ספרים חיצוניים, ואף הקריאה בלבד אסורה אף אם אינו מאמין בדבריהם, פן יטו את לבבו להאמין בדבריהם, כמו שקרה לאלישע אחר, וכמבואר בפ”ב דחגיגה.
