פרשת חיי שרה – הלכת ‘פנים חדשות’ ב’שבע ברכות’

הרב יהושע פפר
י"ח חשון ה'תשע"ז

בשעה שלקח אליעזר עבד אברהם את רבקה, נאמר בפסוק (בראשית כד, ס-סא): “וישלחו את רבקה אחותם ואת מנקתה ואת עבד אברהם ואת אנשיו: ויברכו את רבקה ויאמרו לה אחותנו את היי לאלפי רבבה ויירש זרעך את שער שונאיו”.

במסכת כלה (פרק א) נדרש ברכת משפחת רבקה ללמוד דין ברכת חתנים: “מנין לברכת חתנים מן התורה, שנאמר ויברכו את רבקה”. מכאן מקור קדום לעניין ‘ברכת חתנים’, המכונה בפי הכל ‘שבע ברכות’.

במאמר השבוע נתמקד על הלכה מסוימת בדיני ‘שבע ברכות’ – הלכת ‘פנים חדשות’. מהי הגדרתו של דין ‘פנים חדשות’? האם ומתי ניתן לברך ‘שבע ברכות’ גם בלי ‘פנים חדשות’? האם קטנים יכולים להיחשב ‘פנים חדשות’? נשתדל להשיב על שאלות אלו מתוך ליבון הסוגיה.

הגדרה 1: ריבוי שמחת הסעודה

הגמרא בכתובות (ז, ב) מביאה את דברי הברייתא: “מברכים ברכת חתנים בעשרה כל שבעה. אמר רב, והוא שבאו פנים חדשות”. בהמשך הסוגיה (ח, א) מסופר על רב אשי שנקלע לביתו של רב כהנא בעידן שמחת נישואין. ביום הראשון של שבעת ימי הנישואין ברכו שבע ברכות, אבל מכאן ואילך לא ברכו (חוץ מהברכה האחרונה) אלא אם באו פנים חדשות: “אם איכא פנים חדשות בריך כולהו”.

בתוספות (שם) ביארו את העניין היסודי של ‘פנים חדשות’: “פנים חדשות אין קורא אלא בבני אדם שמרבים בשבילם השמחה ביותר”. מבואר בדבריהם שיסוד דין ‘פנים חדשות’ הוא שעל ידם מתרבה השמחה, וכאשר יש ריבוי שמחה מברכים שבע ברכות.

כך גם מבואר בדברי הרא”ש (כתובות פרק א, סימן יג): “ונראה דלא מיקרי ‘פנים חדשות’ אלא בני אדם שמרבים בשבילם שמחה יותר”. הרא”ש מוסיף שאין אדם נחשב ‘פנים חדשות’ אלא באופן “שלא אכלו עד עתה, אפילו היו שם בשעת החופה”. ריבוי השמחה, לפי דברי הרא”ש, תלוי בהשתתפות ה’פנים חדשות’ בסעודה (אם כי לא ברור אם צריכים לאכול בסעודה בפועל, כמבואר בב”ח, אה”ע סימן סב), ולכן כל שלא אכל עדיין בסעודה נקרא ‘פנים חדשות’.

לאור הגדרה זו, אין נקראים ‘פנים חדשות’ אלא “בני אדם חשובים שמרבים בשבילם מאכל ומשתה” (ב”ח, שם; ערוך השולחן, אה”ע סב, כו). כפי שהוסיף הב”ח וה’בית שמואל’ (ס”ק י), אין צורך שיהיה ריבוי בפועל של מאכל ומשתה, אלא שיהיו בני אדם הראויים לריבוי זה.

הגדרה 2: השתתפות בשמחת לבו של חתן

במקום שהתוספות מדגישים את שמחת הסעודה, הרמב”ן והר”ן נותנים דגש על “שמחת לבו של חתן”, כמו שכתב הר”ן (ב, א מדפי הרי”ף) שלכן נתקנה ברכת חתנים.

לדעת ראשונים אלו, אין חובה לברך ברכת חתנים דווקא בשעת סעודה (שיטה שהובאו ברא”ש), אלא ניתן לברך את הברכות קודם הסעודה, כמו שהביאו ממסכת סופרים (פרק יט, הלכה יא). הר”ן מבאר (ג, א): “לפי שהיו רגילים להתאסף בבית החתן בבקר ובערב לשמח החתן וכלה, והיו מברכין אע”פ שאין אוכלין”. הרא”ש, לפי דרכו, כותב בשם רב האי שמנהג זה “אינו יפה”.

כמו כן, לשיטה זו אין צורך בנוכחותו של ‘פנים חדשות’ בשעת הסעודה, וכלשון הר”ן “כל שבא פנים חדשות ועומד שם, אע”פ שאינו אוכל שם, מברכים ז’ ברכות”.

לדעות אלו, מי שכבר השתתף בשמחה שוב אינו יכול לשמש כ’פנים חדשות’, גם אם טרם השתתף בסעודה, כמו שכתב הרשב”א (כתובות, שם) “ולא נכנס שם כל ימי המשתה”.

עוד עולה לפי דרך זו שהקפידה העיקרית בזהותו של ‘פנים חדשות’ היא שיהיה בו תוספת שמחה לחתן, ואין צורך דווקא באדם חשוב שמרבים בשבילו מאכל ומשתה, כמו שכתב ה’בית שמואל’ (שם): “אבל להר”ן שהביא בהג”ה אין צריך להרבות בשבילם, אלא ששמחים בשבילם בני החופה”. עדיף, לשיטה זו, שיהיה ‘פנים חדשות’ שמכיר את החתן באורח אישי, ונוכחותו משמחתו, מאשר אדם חשוב שאינו מביא שמחה לחתן.

דעת הרמב”ם: להוציא ‘פנים חדשות’ ידי חובתם

דעה שלישית שנאמרה בנוגע למהות ‘פנים חדשות’ היא דעת הרמב”ם.

ב’תוספות רי”ד’ (כתובות, שם) הגדיר ‘פנים חדשות’ כ”אדם שלא שמע את הברכות“. נראה בפירוש דבריו שיסוד ‘פנים חדשות’ הוא שכל מי שנוכח בשמחת חתן וכלה חייב לברך את הברכות, ולכן יש לברך רק בנוכחות אדם שעדיין לא שמע את הברכות, כדי להוציאו ידי חובתו.

דרך זו מבוארת היטב בדברי הרמב”ם (הלכות ברכות, פרק ב, הלכה י): “במה דברים אמורים, כשהיו האוכלין הם שעמדו בברכת נישואין ושמעו הברכות, אבל אם היו האוכלין אחרים שלא שמעו ברכת נישואין בשעת נישואין, מברכין בשבילם אחר ברכת מזון שבע ברכות כדרך שמברכין בשעת נישואין”.

בדברי הרמב”ם וה’תוספות רי”ד’ לא נזכר כלל ענין ריבוי השמחה, ונראה שעניין ‘פנים חדשות’ הוא ש”מברכים בשבילם” את הברכות.

ב’ערוך השולחן’ (שם) ביאר על דרך זו שכוונת הרמב”ם היא שיסוד הברכות הוא לברך את הזוג שיצליח בדרכו החדשה, וכל אחד חייב לברכו בכך. לכן, במקום שנוכחים ‘פנים חדשות’ שעדיין לא נוכחו בשעת הברכות, חייבים הם לברך את הזוג, ויכולים הם לשמוע מפי אחר, ולצאת בברכתו.

דין ברכת חתנים בשבת

לפי דרכו, לא הזכיר הרמב”ם שום הבדל בנוגע לברכת חתנים בין שבת לבין ימות החול. לפי שיטתו, מברכים ‘שבע ברכות’ במקום ‘פנים חדשות’ בשביל להוציא את הנוכחים החדשים ידי חובתם. ברי אפוא שיום השבת אינו יכול להיות תחליף לאנשים הצריכים לצאת ידי חובתם.

התוספות, שביארו שמברכים ברכת חתנים בשל ריבוי שמחת הסעודה לכבוד ‘פנים חדשות’, הביאו את דברי המדרש שיום השבת נקרא ‘פנים חדשות’, וביארו: “התם נמי מרבין לכבוד השבת בשמחה ובסעודה”. כך ביאר הרא”ש את סגולת השבת: “ודרך להרבות בשבת שמחה ומנות”.

לפי שיטתם שאין הברכה באה בשל הסעודה אלא בשל שמחת החתן, ביארו הרמב”ן והר”ן את סגולת השבת בדרך אחרת (רמב”ן, כתובות ח, א): “אבל בששי בשבת ובשבת עצמה, לפי שהחתן יוצא מבית הכנסת ומפקין כלתא מחדרה ונכסין לחופה, הם מברכין קודם סעודה, שזו היא שמחה גדולה שמשמחין אותו העם”. לדבריהם, אין מברכים בשל התוספת בשמחה ובסעודה, אלא בשל שמחת החתן שמוציאים אליו את הכלה.

הרמב”ן מוסיף שגם ביום השבת מברכים (ולא רק בליל שבת), “וסומכין להם בכך שאי אפשר שלא יהא בשבת אחד שלא היה שם אתמול”. בדרך אחרת ביאר שעקב ה’פנים חדשות’ נקבע היום לשמחה יתרה, ולכן יש לברך ברכת חתנים לילה ויום.

השלכה מעשית למחלוקת זו תעלה בנוגע לסעודה שלישית. לפי דעת התוספות והרא”ש, כתב בספר ‘עטרת פז’ (על הרא”ש, הובא באוצר הפוסקים עמ’ עג) שאין לברך ברכת חתנים בסעודה שלישית, שכן הברכה באה בשל ריבוי הסעודה של כבוד השבת, ועיקר הריבוי הוא דווקא בסעודות הלילה והיום (בהקשר זה כתב הריטב”א, כתובות ז, ב, שכבוד היום עדיף מכבוד הלילה), ולא בסעודה שלישית. אבל לדעת הר”ן והרמב”ן, מבואר בריטב”א שכיון שנקבע כל היום לשמחה בשל ה’פנים חדשות’, יש לברך ברכת חתנים בכל הסעודות.

להלכה, ראה להלן בסמוך.

פסק ההלכה במחלוקת הנ”ל

כל שלשת השיטות הנ”ל הוזכרו ב’שולחן ערוך’ וברמ”א.

ב’שולחן ערוך’ (אה”ע סימן סב, סעיף ז) מעתיק את לשון הרמב”ם בדעה הראשונים, ושוב מוסיף דעה שנייה, שהיא דעת התוספות: “ויש אומרים שאפילו היו בשעת החופה ושמעו הברכות, אם לא אכלו שם עד עתה, מקרי פנים חדשות ומברכים בשבילם ז’ ברכות אחר ברכת המזון”. ה’שולחן ערוך’ מוסיף ש”כן פשט המנהג”. בהמשך (סעיף ח) מוסיף שמדובר במי שמרבים עבורו בסעודה, והיא שיטת התוספות, ועולה אפוא שדעת ה’שולחן ערוך’ אינה כדעת הרמב”ם.

הרמ”א מוסיף את דעת הרמב”ן והר”ן: “ויש אומרים דאם היו שם פנים חדשות, אע”פ שאין אוכלין שם, מברך בשבילם לילה ויום”.

ההשלכה של ברכת חתנים בסעודה שלישית מובאה בסעיף ח, שם פסק ה’שולחן ערוך’ “ויש אומרים דשבת ויו”ט ראשון ושני הוי כפנים חדשות בסעודת הלילה ושחרית, אבל לא בסעודה שלישית, וכן פשט המנהג”. הלכה זו מתאימה לדעת התוספות והרא”ש, כמו שפסק ה’שולחן ערוך’ בסעיף ז. הרמ”א מוסיף שנהגו לברך אפילו בסעודה שלישית: “ועכשיו נהגו במדינות אלו לברך ז’ ברכות בסעודה ג'”, הלכה שמתאימה, כמו שהעיר ב’ערוך השולחן’ (סעיף כט-ל), לשיטת הרמב”ן והר”ן.

אולם, הרמ”א מציע טעמים אחרים למה מברכים בסעודה שלישית: “ואפשר משום דרגילים לבא פנים חדשות; ויש אומרים מטעם דרגילין לדרוש, והדרשה הוי כפנים חדשות”. ב’ערוך השולחן’ העיר שכיום אין דורשים, ואין מנהג להביא ‘פנים חדשות’, ולמרות זאת נוהגים לברך בסעודה שלישית, וביאר שמברכים בשביל ריבוי המאכלים שמביאים לכבוד סעודה שלישית. במקום שאין מביאים מאכלים מיוחדים, ואין שם ‘פנים חדשות’, יש להקפיד לדרוש בתורה, שכן “משפטי ה’ אמת משמחי לב”.

דין אשה וקטן לצורך ‘פנים חדשות’

לפי דעת הרמב”ם (כפי שפורשה לעיל), ברור שקטן אינו יכול להיחשב ‘פנים חדשות’, שכן שאינו מחויב בברכה, ואין צורך להוציא ידי חובתו.

ייתכן שכך הביאור גם בדברי הריטב”א (כתובות ז, ב) שכתב שאין אשה נחשבת ל’פנים חדשות’, “שאין פנים חדשות אלא למי שראוי להימנות בעשרה של ברכת חתנים”. אולם, כבר נתבאר שדעת הריטב”א אינה בהתאם לרמב”ם, וגם שהרי אין לדמות קטן, שאינו בר חיוב בברכות, לנשים, שלכאורה חייבות בברכות. לכן נראה שכוונת הריטב”א לעניין אחר, ואינו תלוי בשיטת הרמב”ם.

לפי שיטת התוספות, אשה וקטן שיש בהם תוספת וריבוי שמחה ייחשבו ל’פנים חדשות’. ב’קהילת יעקב’ (כתובות סימן ו) עמד על חקירה זו.

להלכה, הובאה שיטת הריטב”א בפתחי תשובה (אה”ע סימן סב, ס”ק יד), בשם ספר ‘זכור לאברהם’, וכן הסכימו דעות נוספות (כמבואר ב’אוצר הפוסקים’). אולם ה’חתם סופר’ (כתובות ז, ב, ד”ה במקהלות) פסק שקטן ואשה יכולים להיחשב ‘פנים חדשות’ (בתנאי שמרבים שמחה עבורם), וכן הורה הרב אלישיב שליט”א (הובא ב’ישמח לב’ אות שלט), ואין חוששים לדעת הריטב”א.

הלכות נוספות בדין ‘פנים חדשות’

  • מי שלא נוכח בסעודה: המנהג הוא שגם מי שהיה נוכח בחופה, אך לא היה נוכח בסעודה, נחשב ל’פנים חדשות’ (שו”ע סעיף ז). יש שכתבו שטוב להחמיר שגם לא יהיה בחופה, אבל בספר ‘עזר מקודש’ (סב, ח) כתב שאין להחמיר בכך, כיון שנהגו כן.
  • חשיבות של ריבוי סעודה: בספר ‘שובע שמחות’ (פרק א, הערה לו) כתב שנוהגים שלא להקפיד שיהיה ה’פנים חדשות’ אדם שרגילים להרבות בסעודה עבורה (ייתכן שסומכים בזה על שיטת הרמב”ן והר”ן הנ”ל שדי בשמחתו הפרטית של החתן). אך הוסיף בשם החזו”א שטוב לדקדק בדבר. בשו”ת תשובות והנהגות (ח”ב, סימן תרמה) כתב להטעים את המנהג להקל בכך שעיקר הצורך ל’פנים חדשות’ נאמר בסעודה שנערכת בבית החתן. כיום, שהסעודות נערכות לכבודו של חתן, יש בכך שמחה גדולה, ומקפידים פחות על חשיבות של ה’פנים חדשות’.
  • איך מוגדר אדם חשוב: בשאלה איך להגדיר ‘אדם חשוב’ שמרבים עבורה בסעודה, ביאר הרב אלישיב שליט”א שאם היה אדם מתארח, והיו מגישים לו אוכל מיוחד ולא אוכל רגיל, אזי נחשב ל’אדם חשוב’ (ישמח לב, אות שמט).
  • האם מלצר או קבצן נחשבים ל’פנים חדשות’: הורה הרב שלמה זלמן אוירבך זצ”ל שאין להושיב מלצר ולצרפו כ’פנים חדשות’, וציין למעשה בתשעה אנשים שסעדו סעודת ‘שבע ברכות’, ובסוף הסעודה ביקר קבצן בבית לקבץ נדבות, והורה החזו”א שאין לצרפו כ’פנים חדשות’ כיון שאין מרבים בסעודה עבורו (ראה ‘שובע שמחות’ פ”א, סימן ז).
  • השתתפות ה’פנים חדשות’ בסעודה: לדעת פוסקים רבים, יש לברך ברכת חתנים גם אם לא השתתפו ה’פנים חדשות’ בסעודה (רמ”א סעיף ז; חלקת מחוקק ס”ק יא; קיצור שולחן ערוך קמט, ה; ועוד). אבל יש שסברו על-פי דעת התוספות והרא”ש שאין לברך ברכת חתנים אלא אם אכל ה’פנים חדשות’ בסעודה (מהריט”ץ סימן עא), וטוב להחמיר בדבר.
  • נוכחות ‘פנים חדשות’ בשעת הברכות: על ה’פנים חדשות’ להיות נוכחים בשעת הברכות עצמם, בוודאי באופן שלא אכלו בסעודה (חלקת מחוקק סימן סב, ס”ק יא). אם יצאו לפני הברכות, אין לברך את הברכות בהעדרם (שנות חיים, סימן קה).

2 תגובות

  • השלום והברכה וישר כח גדול.

    האם יש מי מהפוסקים הספרדים שיתיר לברך שבע ברכות שעורכים לחתן והכלה בבית אחר?

    שמברכים בחופה, ברוך … ע”י חופה בקידושין, בב’ או בו’, ומה ההבדל?

    תודה מראש

  • מאת רבני בית ההוראה:

    הלכה למעשה הפוסקים הספרדים וכך נוהגים רוב קהילות הספרדים שלא לברך שבע ברכות שלא בבית חתנים. אולם בפוסקים הספרדים הקדומים יותר אנו מוצאים גם דעות שכן לברך כמו בכנסת הגדולה סי’ סב ועוד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים