שלום רב, שמעתי שנוהגים שהחתן קונה השטר כתובה כיון שהוא המתחיייב, וצריך להיות "בעל השטר". וגם שיש בזה קיום של קידושין ע"י שטר, ורוצים לקיים קידושין בכל האופנים. ושאלתי, במקרה שאבי החתן קנה השטר ושכח להקנותו להחתן קודם חתימת העדים, האם יש מעלה להקנותו לו קודם המסירה להכלה.
תשובה:
שלום רב,
לגבי קנין של קידושין – קידושין ע"י שטר, לא שמעתי מעולם על דבר כזה, נוסח שטר קידושין צריך שיהיה כתוב הרי את מקודשת לי, כלומר, לשון שהבעל עכשיו מקדש אותה בזה. ולא לשון של העדים כפי שכתוב בנוסח הכתובה שהעדים מעידים שהחתן אמר לה והוות לי לאינתו. שזה נוסח של שטר ראיה. בנוסף יש דין לשמה גם בשטר קידושין כמבואר בסי' לב וזה לא מתקיים בשטר כתובה.
לגבי שטר מקנה. אבל בשטרי הקנאה צריך שהנייר יהיה שייך למתחייב, כלומר, במקרה הזה של החתן. כמבואר בחו"מ סי' קצא סעי' א' וראה שם בקצוה"ח ובנתיבות. בסתמא היינו אומרים שמן הסתם אם האבא קנה את השטר הוא מקנה את זה לבנו החתן שהרי זה צריך להיות שלו. אולם אם שניהם אינם יודעים דבר, אפשר שיש כאן הערה, שהרי בגיטין כ,ב אמרו על הזקן שהיה כותב את השטרות עבור בני כפרו שהוא ידע להקנות להם למרות שהשטרות היו שלו. ודעת אחרת מקנה מספיק. אולם אם שניהם לא לאבא ולא החתן יודעים דבר, יתכן שאין כאן סתמא שהוא מקנה לו. אולם ראה בתגובות שהעירו שבכל מקרה מאחר שעושים גם קנין החתן מתחייב ע"י הקנין, והכתובה עצמה אינה אלא שטר ראיה שאין צורך שתהיה שטר מקנה.
החתן מתחייב ע"י קנין סודר והכתובה אינו אלא שטר ראיה.
ראיתי מובא מהחידושי הרי"ם (אבה"ע סי' סו סק"ג) דאף דבשטר התחייבות בעינן שיהא הנייר של הלוה, מ"מ לענין כתובה כיון דאינו אלא לראי' בעלמא לא בעינן "ספר מקנה".
ועי' בקצה"ח (סי' מה סק"ב) שכתב דכתובה נידונית כשטר ראי'.
השאר תגובה