שלום הרב הגאון,
א.מה הדין לגבי אשה שלשה בצק בשיעור להפרשת חלה, אבל לאחר הלישה היא מקפיאה חצי מהכמות כדי לאפות בעוד שבוע?
תזכו למצוות.
תשובה:
שלום רב
בענין זה נחלקו הדעות, לדעת רוב הפוסקים, כיון שכל הבצק ישמש לאותו אדם והוא גם לא מקפיד שיתערב [עושה מהכל אותו סוג מאפה] יש צירוף ויש להפריש חלה בברכה, וכ"כ בביאור הגר"א סי' שכו ס"ק ז, ובמהר"י קורקוס פ"ו הי"ט כתב שכן היא דעת רוב הראשונים, וכן נראה שם בלבוש וברישה ובש"ך ס"ק ה. אולם ראה מהר"י קורקוס שם שהר"ש חולק, וכ"כ בהגה' מימוניות שם בשם רבינו שמחה, שגם כשדעתו לחלק לעצמו לזמנים נפרדים אין הפרשת חלה, וכ"כ בפתחי תשובה שם בשם מעדני מלך. בחזון איש זרעים ליקוטים סי' ב ס"ק ב, ג הכריע כדעה הראשונה שיש חיוב חלה. לכן המפריש בברכה לא הפסיד, אבל לכתחילה עדיף לאפות הכל יחד ואחר כך להקפיא, או שבכל שבוע יוציא כשיעור חלה.
לדעת המעדני מלך אם מחלק העיסה שלא לאפות עכשיו הכל פטורה מחלה דג"ז בכלל על דעת לחלק. אך, לדעת החזו"א שהזכיר הרב חייב להפריש בברכה, דלדעתו הכל תלוי אם מקפיד על תערובתן לאחר האפיה. ראה שמירת שבת כהלכתה פמ"ב הע' מה בשם הגרש"ז אוירבך שג"כ סובר להלכה שלא לברך כמו שכתבתם לחוש לדעת המעדני מלך, אבל לדעת החזו"א אפשר לברך.
לדעת החזון איש יש להסתפק, שכן עיקר טעמו שם שיש סיכוי שיהיה בסוף צירוף סל, וכאן אין סיכוי כזה, אבל עכ"פ ברור שהמנהג כמו שציינתם לחוש למעדני מלך.
לדעת הרב עובדיה חזון עובדיה שבת א עמודים יד- טז, בדעתה לחלק להם אחר האפיה חייבת בחלה. ואם בדעתה לחלק להם בעודה בצק פטורה מחלה.
ומשמע שם ממנו שאם מחלק אצלו את הבצק בהקפאה בשבילו שיפריש עם ברכה כיוון דחזי לצירוף סל.
עשיית בצק רב ואח״כ אופים מעט מעט. המברך על הפרשת חלה יש ע״מ לסמוך.
מקורות:
ר׳ יחיאל (תוס׳ ברכות לז:-לח.) וז״ל: ור' יחיאל ז"ל היה מסופק אם וירמשיי"ש חייבין בחלה משום עושה עיסתו בצק כדי לחלקה פטורין מן החלה דלית בהו שיעורא הכא גבי וירמשיי"ש נמי פעמים מחלקן שאין משימין שיעור חלה בקדרה אחת אך היה מצריך ליקח חלה בלא ברכה בשביל הספק.עכ״ל.
נמצא שהוא עצמו בספק, ויש מחלוקת מה ספקו.
ולפי ערוך השולחן שכו, אות טז שחלק על פת״ש וכתב שאפילו עיסה שמחלקה לכמה ימים, עיסה אחת מיקרי וחייבת בחלה. ומה שמסתפק ר׳ יחיאל זה דווקא בעשוי לתבשילים וכל תבשיל נחשב לעניין בפנ״ע משא״כ פת.ע״כ. אלמא כל הלחמים נחשב לדבר אחד ועיסה אחת.
עיין חזו״ע שבת א עמ׳ טו, שפסק העיקר כשהאחרונים שפירשו את ר׳ יחיאל (תוס׳ ברכות לז:-לח.) שדווקא לחלקה בבצק לאחרים פטור.ע״כ. אך מחלקה לעצמו חייב. וכך פירשו הלבוש יו״ד שכו,ב והש״ך (סק״ה) את דברי ר׳ יוחנן בירושלמי. שזה מקור הש״ע שכו,ב דעיסה שעשויה לחלק פטורה.
ואם נפרש שהפטור רק כשמחלק לאחרים, א״כ כשמחלקה לעצמו שרי להפריש בברכה.
וזכינו לדין שאפילו שלוקחים מעט בכל שבוע מהעיסה הגדולה ואופים כמות הלחם הדרושה לשבת חייב בחלה. שהרי אין מחלקה לאחרים.
ואת״ל כמעדני מלך שדווקא אם אופה בפעם אחת כל הלחמים שביחד ויש שיעור חלה חייבת, אך אם מחלקת לסעודת היום קצת וסעודה אחרת קצת פטורה. שמא הלכה כהראב״ד שפסק כריש לקיש שעיסה העשויה לחלק חייב בחלה.
ועוד יש לצרף מאירי פ״ג דחלה מ״ב שדוקא אם מחלקת בבצק (ר״ל כההוא שנכנסו לארץ שהיה רק מעורב קמח ומים) אך לאחר שנתגלגל ממש חייבת בחלה אע״פ שמחלקת.
ועיין בצל״ח ברכות לז: שביאר שדוקא לחלק לאנשים הרבה היא כריתות ששוב לא יבואו לצרף, משא״כ המחלק עיסתו לעצמו כיוון ״שאפשר״ שיבואו אח״כ להצטרף יחד אפי׳ הוא מחלקם לאפותם בתנורים הרבה, הלא ״אפשר״ להם גם אחר האפיה לבוא לצירוף סל, משא״כ וירמשייש שסופן סופגנים שפטורים מהחלה לבסוף ולא שייך לצרפם וה״ה בחלק לאחרים שא״א לצרפם לבסוף.ע״כ. ולא הזכיר שצריך ממש לצרפן אלא כיוון שראוים לכך מצטרפים. כדקיי״ל כל שראוי לבילה אין בילה מעכבת בו. מנחות דף קג:
נמצא שגם בנ״ד כיוון שאפשר לה לאפות עוד מאותו עיסה ולצרפם לשיעור, שפיר יכולה להפריש ולברך.
עדיין זה לא מוסכם ויש כאן ספק ברכות. יישר כח על הדברים.
השאר תגובה