לתרומות לחץ כאן

מעשה שבת במלאכת הוצאה

שלום לכבוד הרב,
אני חי בחו"ל כבר הרבה שנים ומנסה לשמור תורה ומצוות ב5-6 השנים האחרונות.
לאחרונה עברתי למקום שבו יש רב של חב"ד (אני ספרדי והולך לפי מנהג אבותיי) ויש לי כמה חילוקי דעות איתו ודברים שאינם מובנים לי כמו שהם לא אוכלים סעודה שלישית ואני מחוייב לה, אצלהם זה מזון לנשמה.
אבל השאלה העיקרית שלי היא כזאת: את רוב השבתות שלי אני מבלה בבית של הרב וישן אצלו כיוון שהבית שלי רחוק מאוד ואני שומר את השבת, לפעמים (לרוב) מגיעים הרבה אנשים יהודים שאינם שומרי שבת. הם מגיעים לבית של הרב כמה שעות אחרי שנכנסה השבת או כמה שעות אחרי שהתחיל יום-טוב והם מביאים איתם מתנות כגון: שתייה חריפה, וודקה, ערק, וויסקי וכו'…
אני הבנתי תמיד שאם בנאדם הביא משהו איתו במהלך השבת או יום טוב זה אסור מכיוון שיהודי עשה את זה. קראתי באתר שלכם כמה שאלות ותשובות בנוגע לאוכל שהובא בשבת וראיתי שלפעמים אם זה בשוגג ולא במזיד (והיום רוב החילונים נחשבים אוטומטית כבשוגג ולא במזיד אני מודע לכך), אז מותר להנות מהאוכל שהובא.
הקטע פה הוא שהרב פה אומר לי שאין עם זה שום בעיה אם הם מביאים שתייה חריפה גם אם זה בשוגג וגם אם זה במזיד. הוא אמר לי שהוא בדק את זה ומבחינת במזיד מותר עדיין כי כדי להגיע אליו לבית כשהם נוסעים באוטו בשבת או ביום טוב הם עוברים תחומין, אז גם אם זה נעשה במזיד זה מותר לפי מה שהוא אמר לי.

שאלתי היא: האם אוכל לקבל הסבר מפורט האם זה באמת מותר לשתות מהשתייה הזאת באותה השבת או יום טוב שבו הובאה השתייה? גם אם זה במזיד וגם אם זה בשוגג?
במקום שבו אנו חיים אין עירוב.

אשמח לתשובה
בתודה מראש,
תשובה:

שלום רב

לגבי איסור הוצאה יש מחלוקת אם יש איסור הנאה, לדעת רוב הראשונים אין הבדל בין המלאכות וגם כאן יש איסור הנאה [תוס' רשב"א רמב"ן ועוד] ולדעת רבינו יונה כיון שאין שינוי בגוף החפץ אין איסור. להלכה כתב החיי אדם שבשוגג בשעת הדחק גדול יש להקל, ראה ביאור הלכה סי' שיח סעי' א. במזיד יש להחמיר כי כך היא גם דעת הרמב"ם ושו"ע ראה סי' תה סעי' ט. בחפץ שהובא על ידי גוי הדין חמור יותר, וגם בשוגג יש לאסור בכל מקרה. לגבי שתייה חריפה לא נראה לי שזו שעת הדחק ויש לאסור גם בשוגג.

בהצלחה רבה.

הצטרף לדיון

3 תגובות

  1. לגבי יהודי שהביא בשבת שתיה חריפה ברכבו. אסור ליהנות מזה בשבת כמו שכתב הרב כאן.

    ולגבי מי שכתב בהערה להתיר מקצות השולחן אין הדברים מדוייקים כלל, וכדלקמן.

    גדר יהודי מומר לענין 'מעשה שבת' הוא כנכרי, ויש לחכות עד מוצ"ש 'בכדי שיעשו', כמ"ש הפמ"ג (סי' רעו מ"ז ס"ק ה, סי' שכה א"א ס"ק כב).
    ונראה לומר דגם דעת שו"ע הרב כן, מדהביא (בסי' שיח סע' א) גם הטעם של "אין אדם חוטא ולא לו" וטעם זה לא שייך ביהודי מחלל שבת.

    ואפי' תימא ש'מעשה שבת' ד'תינוק שנשבה' נחשב כמעשה של יהודי שוגג (ולא כנכרי), הנה ביהודי שעשה מלאכה מה"ת בין בשוגג בין במזיד יש לחכות עד מוצ"ש. והגם שבמשנ"ב כתב להתיר בעת הצורך כהגר"א דפסק כרבי מאיר, הנה זהו דוקא בעת הצורך, וכמו שכתב הרב כאן בתשובה. ובכלל, לדעת שו"ע הרב ליתא להיתר זה אפי' בעת הצורך, משום דפסק כרבי יהודה ולא הזכיר כלל להקל כרבי מאיר כמ"ש הגר"א.

    והנה אולי היה אפשר להתיר עפ"י המבואר במשנ"ב (סי' שיח ס"ק ג) דבאיסור דרבנן בשוגג מותר ליהנות ממנו בשבת, וכ"ה בשו"ע הרב (סי' שלט סע' ז, סי' תה סע' ט; וכ"כ בקצוה"ש סי' קכד בדה"ש ס"ק ג, ודייק גם מלשון שו"ע הרב בסי' שיח סע' א). אך מסתבר לומר שזהו רק בשוגג אמיתי ולא במעשה שעשה תינוק שנשבה במודע אלא שנחשב שוגג לפי ההגדרה ההלכתית.

    וכ"ת להתיר משום ש"לא נשתנה הדבר מכמות שהיה" וכדעת רבינו יונה, וכמו שהביא במשנ"ב (ריש סי' שיח ביה"ל ד"ה אחת) מהחיי"א,
    הנה בשו"ע הרב לא הזכיר דעה זו, וסתם לאסור הנאה מכל מלאכות שבת. ויש שכתבו דמדוייק הדבר שכתב בריש סי' שיח "או שעשה אחת משאר מלאכות" (הגם שהטור כתב זה בדעת ר"מ) דבא לאפוקי דעה זו בראשונים.
    ובשו"ע הרב סי' תה סע' ט כתב שם להתיר באיסור דרבנן שלא הועילו מעשיו, וכגון פירות שהוציאן חוץ לתחום והחזירן; אך זה קיל טפי מ"לא נשתנה הדבר מכמות שהיה", משום דבנדון דפירות "אינו נהנה מן האיסור באכילתו אותם" כמ"ש שם. ונמצא דלדעת שו"ע הרב אדרבה חמיר טפי שאין להתיר איסור הוצאה משום שלא נשתנה הדבר.

    ובקצוה"ש (שם סוף ס"ק ה) הקשה ממ"ש בשו"ע הרב (סי' תנד סע' יב) לגבי מצה שהוציאה לרה"ר בליל ט"ו שחל בשבת והתיר לצאת בה י"ח, וכתב שם בקצוה"ש דאפשר דמיירי באין לו מצה אחרת ולצורך מצוה לא גזרו.

    ונמצא דאדרבה, לדעת שו"ע הרב (וגם לפמ"ש בקצוה"ש) ליתא להיתר "לא נשתנה הדבר מכמות שהיה". וקשה להתיר ליהנות משתיה חריפה שהובאה בשבת. ויש לחכות עד מוצ"ש בכדי שיעשו.

  2. לגבי מה דנתבאר כי ישראל מומר הוא כעכו"ם מתו"ד הפרי מגדים עיין בדבריו שם שכל דינו בספק. ואינו למעשה א"כ למה שנאסור בספק פלוגתא כמו שכתב המשנ"ב להתיר כן כבר בסי' שיח' סעי' א'.
    וגם א"ת שהוא באיסור [דמשמע כך קצת] ואינו בספק יש לומר כי יש לסמוך על דברי הט"ז שלפי"ד אין לחשוש במומר מתוך חומרת איסור שבת ולפני עוור ולהאמור עוד יותר שהוא בספק פלוגתא וכד' המשנ"ב יש להתיר.
    וביחס למה שנאמר בדין מלאכת הוצאה יעויין שוב שלדרכו של השו"ע בסי' תה' סעי' ט' התיר ביצאו וחזרו למקומן אע"פ שנעשו במזיד, והעמיד שם הבאור הלכה את דברי השו"ע ע"פ דברי הריטב"א.
    וסיים השו"ע לאסור במזיד שיצאו חוץ לתחומן ולהתיר אפילו בדאוריתא בשוגג [עיין שם בבאו"ה שדברי השו"ע לגבי תחומין בשבת שהוא איסור דאוריתא] וביאר בזה הגרש"ז בספר מנחת שלמה שסו"ד השו"ע שאוסר אע"פ שיש לשיטתו להתיר כל מלאכה שנעשתה ע"י ישראל ואין בה שינוי בגוף הדבר וכמלאכת הוצאה לפי ששם יש איסור תחומין ואגב שאסור לו בטילטול אסרו עליו לאכול ולהנות מהפירות שהביא חוץ לתחום, ולכן במזיד שיש איסור תחומין אסרו עליו, ובשוגג התירו כיון שאין בו איסור תחחומין ומותר בטילטול.
    ולהאמור אחד מבני ספרד שהביאו לו בשבת ובמזיד בתוך התחום שאין בו איסור טילטול אע"פ שנעשה בו איסור שבת של מלאכת הוצאה מרשות לרשות מותר לו להנות מזה, אבל אם אסור בתחומין יהיה לו אסור שנעשה במזיד ומותר בשוגג שאז אין איסור תחומין.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל