כמה שאלות בענין עדות קידושין

רבני בית ההוראה
ז' חשון ה'תשע"ז

השאלה היא בהלכות קידושין!
אני לומד כרגע מסכת קידושין ועלו לי מס’ שאלות לכבוד הרב:
1. הטבעת לשם הקידושין אמורה להיות מקנין כספו של החתן, אך השאלה היא אם הכלה קנתה את הטבעת מכספה שלה כי רצתה היא להשקיע את הסכום הנדרש לכך, ואז בכדי שהטבעת תיהיה קנין כספו של החתן, הוא החתן יקנה את זה ממנה (בשווה פרוטה או 10 אג’ או אפילו בסכום של לדוגמה 1 ש”ח) ולפי שניהם יוסכם שבכך טבעת זו תיהיה קניין גמור שלו של החתן (כאילו קנה מתחילה מכספו שלו). האם בטבעת כזו יוכל החתן לקדש את הכלה כהלכה?
2. לפי ההלכה אסור שתיהיה קרבה משפחתית בין העדים אחד לשני ובין העדים לחתן. האם אחד העדים יכול להיות בעל קרבה משפחתית לכלה או שהכלה והחתן באותו הדין כך שזה פסול?
3. עדים כשרים צריכים להיות שאינם בעלי קרבה משפחתית כפי שיוסבר לעיל, אך אם העדים אכן אינם בעלי קרבה משפחתית לחתן או לכלה, מה הם שאר התנאים לעדים כשרים (כמו מה דינו של אדם שעבר על לא-תעשה שבתורה, או מחלל שבת בפהרסיא, או מגלח זקנו בתער וכו’) ואלו תנאים הינם תנאים מינימליים לשם עדות כשרה (כמו לדוגמה אם הקידושין נעשו בפני אנשים חילוניים שאינך יודע מה מצבם הרוחני ויש מצב שאולי גם עברו על גילוח או לא תעשה אחר האם הזוג מקודש כדת משה וישראל ללא חשש?)
תודה רבה.

תשובה:

שלום רב,

1. זה לא משנה באיזה סכום הוא יקנה את הטבעת. היא יכולה גם לתת לו את זה בחנם. העיקר כמה זה שווה באמת ומאחר שזה שווה יותר פרוטה הוא יכול לקדש אותה שהרי היא נתנה לו את זה במתנה גמורה כדי שיקדש אותה בזה. (ואין בזה בעיה של גמירות דעת).

2. הכלה והחתן הם אותו הדבר לצורך ענין זה. אסור שהם יהיו קרובים של אחד העדים.

3. אדם שעובר עבירה ועבירה זו היא מפורסמת נפסל לעדות כפי שנפסק בשו”ע סי’ לד סעי’ ב’: “איזהו רשע, כל שעבר עבירה שחייבים עליה מלקות ואצ”ל אם חייבים עליה מיתת ב”ד. ל”ש אם עבר לתיאבון, ל”ש אם עבר להכעיס”. אולם כדי שהאיש יפסל לעדות צריכים להעיד עליו שאכן הוא עובר עבירות. ראה בשו”ת רע”א קמא סי’ צו שדן בהרחבה בעד קידושין שהתקבל עדות מדוייקת שהוא מגלח זקנו בתער. ודן שם רע”א כיצד הוא נפסל ומאימתי הוא נפסל. אולם אדם חילוני שידוע באופן כללי שהוא מחלל שבת אין צורך לקבל עדות על כך.

לשאלתך על אדם שאינך יודע את מצבו הרוחני ומעמדו כתב בשו”ע שם סעי’ יז: “מי שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ, הרי זה בחזקת רשע ופסול לעדות מדבריהם. לפיכך אין מוסרים עדות לעם הארץ, ואין מקבלים ממנו עדות, אלא אם כן הוחזק שעוסק במצות ובגמילות חסדים ונוהג בדרכי הישרים ויש בו דרך ארץ, אף על פי שהוא עם הארץ ואינו לא במקרא ולא במשנה. נמצאת אומר: כל ת”ח בחזקת כשר, עד שיפסל. וכל עם הארץ בחזקת שהוא פסול, עד שיחזק שהולך בדרכי הישרים. וכל מי שמקבל עדות ע”ה קודם שתהיה לו חזקה זו, או קודם שיבואו עדים ויעידו שהוא נוהג במצות ובדרך ארץ, הרי זה הדיוט, ועתיד ליתן את הדין, שהרי מאבד ממונן של ישראל על פי רשעים”.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *