שלום וברכה לכבוד הרב.
מה מברכים על מרק גריסים?
שלום רב.
בנוגע לברכה על מרק יש פרטים רבים, ננסה למנותם בקצרה, המקרה של ידון בסעיפים ד' – ה':
א. מרק ירקות שיש בו טעם חזק מהירקות, ולא מתבלינים שונים, ברכתו אדמה כברכת הירק גם כשאוכלים אותו לבד ללא הירקות. כמו כן, גם אם אין עיקר טעמו מהירקות אלא מהתבלינים למיניהם, אם אוכלים אותו יחד עם כמות נכבדה של ירקות הוא טפל להם באכילה וא”צ לברך עליו שהכל בנפרד.
ב. מרק שהירקות שבו התרסקו לגמרי על ידי מעבד מזון – ברכתו שהכל [וכמו כל ירק מרוסק שברכתו שהכל].
ג. מרק עוף, אף שיש בו הרבה ירקות ברכתו שהכל, לפי שהעוף חשוב יותר מהירקות והמרק נגרר בברכתו אחריו. אולם על הירקות עצמם מברכים אדמה. וכן אם יש בו מיני מזונות מברכים עליהם את ברכתם הראויה, כדלהלן.
ד. מרק ירקות שיש בו אטריות או גריסים שנמעכו מהבישול וברכתם מזונות, כיון שהירקות הם רוב לגבי הגריסים או האטריות, יש לברך על הירקות אדמה, על הגריסים או האטריות מזונות, ועל המרק אין מברכים.
ה. מרק שנעשה בלי ירקות בכלל, רק מיני מזונות ומעט תבלינים, יש ספק מה ברכתו [כשהוא נאכל לבד בלא המזונות], ויש לפטור ספק זה על ידי שיקח דבר אחר ויברך עליו שהכל, ויאכל מעט מהאטריות ויברך עליהם מזונות.
דעתו של אדם אינה קובעת את חשיבות המאכל, כל שכוונתו לאכול את שני המינים לשובע.
מקורות:
ראה משנה ברורה סי’ רה ס”ק ז – יא, ובס’ פסקי תשובות שם.
בס"ד
מה שכתבתם בחלוקה ד, שהיא שאלת השואל, נראה שגגה, שכל שיש בו מחמשת המינים ברכתו מזונות אע"פ שהוא מיעוט, ואין השאר טעון ברכה כלל, והוא דין התלמוד, ובש"ע ר"ד סעי' יב
ורק כאשר חמשת המינים מיעוט שאין לו חשיבות דנו כדבריכם
וגם במ"ב הוא כן, ועיין
כתבתי דברי לפי הכרעת הפסקי תשובות עמ' תשסו שסבר שבאופן זה כיון שכל דבר ניכר היטב לעצמו יש לברך שתי ברכות.
בס"ד
שלום,
גם שם אין מזה דבר, רק לענין צירוף לכזית לענין ברכה אחרונה (בסי' רח)
אבל בסי' רה (בעמ' תשל כמדומה) כותב כדברי המ"ב שכתבתי
כמדומה לא עיין כבודו היטב. אדרבה, במקום שציינת הוא כותב כדברי…
בס"ד
מביך אותי לדון על המחלוקת כביכול של הפסקי תשובות עם הש"ס,
ובכן, של שיש בו מחמשת המינים, אפילו הם מיעוט, בין בתערובות קמח בין בתבשיל, מברכין עליו במ"מ ותו לא, כך בש"ס ברכות דף לו והלאה, וברמב"ם ברכות פ"ג (ד, ובסוף הלכה ו) וש"ע ר"ח ס"ב והדברים פשוטים. ולכן על גריסים שהתבשלו עם דברים אחרים מברך מזונות, ולא קם מימי התלמוד שום פוסק שיחלוק על הוראה זו
מה שכן מחלקים, הוא באופן שהמין דגן זניח וטפל אצלו, כמ"ש במ"ב ויסודו ברמב"ם פ"ג הלכה ה-ו
ועוד יש אחד מגדולי האחרונים שחילק שדין הגמ' שמין ה' חשוב גם במיעוט הוא רק אם התבשל עמו ולא אם אחרי נתבשל בנפרד ואח"כ ערבם (אטריות, ובזמננו שקדי מרק), שאז מברך על כל דבר בנפרד, לדעתו (ובפסי תשובות כ' בהערה לחוש שלא לסמוך על זה, ולפטור המרק עם דבר אחר)
עיינתי שוב בפסקי תשובות, ואינני מבין איך הבנת שם, ואולי וכנראה היית סבור שגריסים (שמבושלים עמו) שווין לאטריות (שלא התבשלו עימו) ואינו כן
קצרו של דבר, אינני יודע מי חולק על הש"ס, אותו אחרון שלדבריך הפסקי תשובות מצריך ב' ברכות במרק ירקות שיש בו מיעוט (לא זניח) של גריסין (לא איטריות מבחוץ), כי לדעתי הוא נגד הש"ס, וכדי שלא יהיה בינינו דו יח של חרשים (כתוב או לא כתוב בפסקי תשובות), אנא ציין לי מיהו אותו אחרון, והיכן הוא כותב את דבריו…
לא הבנת את האמור שם, הנוטשא שלנו הוא בדיוק זה שהצגת, האם גריסים הם עיקר המרק או טפל וכו', ועל זה אמורים דברינו, שהם לא עיקריים מספיק במרק כדי שכל הברכה תהיה רק עליהם.
בס"ד
ימחול כבודו לכתוב
(1) מהי ההגדרה מתי הגריסים עיקר ומתי לא (2) ועל פי איזה פוסק נאמרה הגדרה זו?
אם אפשר לענות על 'שתי' השאלות
בברכת התורה
אילו ידעתי מקור חילוק זה הייתי מציינו, הבאתי את דברי הפסקי תשובות כיון שלא מצאתי הגדרה מדוייקת בעצמי.
עיין מגא סק ז (סעיף ד) ע"ד תבשיל עם שיבולת שועל שלמים מברכים על הגרעין אדמה ועל המרק שהכל שחמשת המינים אינו בטל, והמים הם עיקר
שלום יהודה. אין זה מדוייק שבכל מקרה מין המזונות הופך הכל למזונות. כותב כן בספר וזאת הברכה מפורשות (ראה שם ערך מרק, מחילה אך הספר לא לידי כעת). למיטב זכרוני כותב שם שאם מין המזונות בא ללפת, אמנם אין הוא נפטר לחלוטין בברכת המרק ומברכים ג"כ עליו, אך אינו פוטר בברכתו את המרק.
וכמדומה שעל מקרה זה דיברו רבני ההוראה, שאל"כ אכן מזונות גם אם הם מיעוט חשיבי עיקר.
שלום , רציתי לשאול האם בשביל לצאת מהספק אפשר לברך על משהו אחר מהמרק אדמה ועוד דבר שברכתו מזונות וכך לפטור ? במקום הפתרון הנוסף שהוצע בתוך סעודה..
בהחלט.
השאר תגובה