עלייה לקבר בכל שנה

האם קיימת חובה לעלות לקבר גם בשנה השנייה, השלישית וכו

תשובה:

שלום רב

המנהג הוא שבכל שנה ביום הפטירה מתכנסים הקרובים לבית העלמין קוראים את פרקי התהילים כפי הסדר הראוי ואומרים א-ל מלא רחמים, ויש בכך עילוי נשמה גדול לנפטר. אותו יום אומרים גם קדיש ונגשים לפני עמוד התפילה בכל שלושת התפילות.

מקורות:

בספר חסידים (סימן תשט – תשיא): “קהל אחד רצו ללכת למקום אחד בא מת לאחד בחלום ואמר אל תעזבו אותנו כי יש לנו הנאה כשתלכו לבית הקברות וכו’ ברזילי הגלעדי אמר (שמואל ב’ יט, לח) אמות בעירי כי הנאה יש למתים שאוהביהם הולכים על קבריהם ומבקשים לנשמתן טובה ומטיבים להם באותו ענין, וגם כשמבקשים עליהם הם מתפללים על החיים. ע”כ. ולכן מעלה גדולה יש בעליה על ציון הנפטר ביום הזכרון וללמוד שם משניות לעילוי נשמתו, ובכך גורם הנאה לנפטר. וכן הביא בשו”ת יבי”א (ח”ד יו”ד סי’ לה אות ז). וע”ע בשו”ת תורה לשמה (סי’ תצג) שכתב לבאר המעלה שיש ללמוד דוקא ליד קבר הנפטר.