בס״ד, אם בירך על מיץ תפוזים, בורא פרי העץ האם יצא בדיעבד? ( שהרי אחרי הכל זה בא מהעץ) , וכן אם בירך על סוכר בורא פרי האדמה ,האם יחזור לברך או שבדיעבד יצא? אשמח למקורות
תשובה:
שלום רב
א. על עצם הברכה לכתחילה על מיץ תפוזים דנו בה רבים. שכן מעיקר הדין מיץ סחוט ברכתו שהכל נהיה בדברו, וזאת משני טעמים: א. נשתנתה צורתו. ב. לענין כמה דינים מצינו שהמיץ של הפרי נחשב כעין “זיעה בעלמא” ואינו גוף הפרי. המשנה ברורה (סי’ רב ס”ק נג) מביא מדברי הראשונים שהקשו, מדוע מברכים על מיץ פירות שהכל נהיה בדברו, במה שונה הדבר מ”מי שלקות” – מים שהתבשלו בהם פירות שלדעת חלק מהראשונים ברכתם בורא פרי העץ [ובירקות כך הוא הדין לכולי עלמא]. ותירצו: “דיותר נכנס טעם הפרי במים על ידי בישול מאילו סחט הפרי בעצמו כשהוא חי”. והדברים תמוהים לכאורה, שהרי המציאות לכאורה מוכיעחה ההיפך, שמיץ פירות יש בו טעם חזק ממים שהתערב בהם מטעם הפרי. אולם לפי האמור יבואר, שכן הפרי והמיץ הם שני דברים שונים, המיץ הוא רק זיעה ויש בו מטעם הפרי [מלבד טעמו שלו], אבל טעם בשר הפרי נמצא במים בו הוא מתבשל יותר מבמיץ.
אולם, החזון איש (או”ח לג ה) סבר לחדש, שאף שדין זה נכון לגבי מיצי הפירות כולם, לענין תפוזים הדין שונה. שכן, מה שאמרו שהואיל ונשתנית צורתו ברכתו שהכל, כיון שהתפוזים מיועדים בחלקם הגדול לסחיטה לא נאמר בהם דין זה, וכמבואר במשנה ברורה שם ס”ק מד, ומה שאמרו שהמיץ אינו אלא זיעה ואינו עיקר הפרי, זה נכון בפרי קשה שיש בו בשר ומיץ, אבל בסחיטת תפוזים כל הפרי נסחט לתוך הכוס ולא נשאר בקליפה כלום, ואם כן בודאי שהוא מורכב בחלקו הגדול מהפרי עצמו.
להלכה המנהג בזה שלא כדברי החזון איש, ויש שכתבו שבזמנינו גם החזון איש יודה כיון שרוב התפוזים מיועדים לאכילה ולא לסחיטה. וראה וזאת הברכה הערות ומקורות ללוח אות קז בשם הגרח”פ שיינברג ובשם שו”ת אור לציון.
לכן אף שבשער הציון בסי' רב סעיף ח שבשו"ע נסתפק אם בדיעבד יצא ידי חובתו בבורא פרי העץ על מיץ פרי, בנוגע לפ]ירות הדר ההכרעה להקל ראה שבט הלוי ח"ד סעי' יט ועוד.
ב. בנוגע לסוכר יש גם מחלוקת גדולה, ולכן בדיעבד יוצא ידי חובה בבורא פרי העץ או בורא פרי אדמה תלוי ממה זה מופק, ראה משנה ברורה סי' רב ס"ק עו.
