בסד. שלום וברכה צדיקים אשריכים על התשובות הנפלאות. רציתי לשאול.. על להתיר אישה שבגדה בבעלה . כי ראיתי תשובות של רבנים שנשמע שאפילו אם השאשה מודה שבגדה אבל אין עדים היא מותרת לבעלה (אומנם נשמע שמדובר אולי בהיתר בודד ולא בפסק גורף) אם אפשק לקבל מידע על זה כי מהתומנה שנוצרה לי בראש מהמשניות והגמרה זה שכאשר האשה בוגדת בבעלה היא אסורה עליו. (האם האיסור הוא כרת ואז הבנים ממזרים ?)
תשובה:
שלום רב,
התמונה שיש לך בראש, היא התמונה האמיתית.. אכן אישה שבגדה בעלה היא אסורה גם אם לא היו עדים על המעשה. כלומר, יתכן שהאישה לא תהיה נאמנת לומר שהיא בגדה בו (ראה בסגויית הגמרא ובר"ן נדרים צ'). אבל בעצם הענין היא נאסרת כך רואים מכל דברי הפוסקים לדורותיהם, וראה גם בסוגיית הגמרא בכתובות ט',א שם גם עולה שהאישה נאסרת גם אם אין עדים. (אמנם בשו"ת רב פעלים (אבה"ע ח"א סי' א') הביא איזה דעה שהאישה לא נאסרת אם אין עדים, אולם זה נדחה מהסוגיות הנ"ל.
האיסור הוא איסור לאו – סוטה לבעלה. ואין הילדים ממזרים, משום שאנו פוסקים שממזרות יש כאן באיסורי עריות או באיסור כרת.
אבל אני רואה שרבנים מורים לנשים לפעמים לא לספר לבעליהם .. מעניין אותי צד ההיתר
אכן. יש כאלה שמורים כן. אבל מסיבות אחרות וכפי שכתבתי כאן ובעוד תשובות, אני לא ממש מבין זאת.
אם כן היא אסורה עליו עולמית וזה מסוג הדברים של מילתא דעבידי לאיגלויי. האם אין כאן מצב חמור יותר של פירוק הבית, האם לא עדיף להשאיר את המצב כמו שהוא שהרי אי אפשר לאסור אותה עליו למשך כל חייו ומצד שני לקיים יחסי משפחה תקינים? כיצד שני הדברים הללו הולכים ביחד?
לדעת מי שאומר שאינה צריכה לספר, ודאי שהיא ממשיכה לנהל את חייה כרגיל. אבל כאמור, סברא זו קשה ביותר כפי שכבר נכתב שם.
השאר תגובה