שלום רב.
רציתי לשאול- בחג שמחת תורה האחרון, אחד מבני המשפחה שבר את ידו והלכנו לרופא שאמר שחייבים לעלול בדחיפות לבית החולים כי היה חשש לקרע בגיד.
א. האם באמת היה מותר לנסוע לבית החולים? זה נחשב בגדר פיקוח נפש?
ב. אחד מקרובי המשפחה שלקח אותו לבית החולים, לאחר הטיפול שם, ביקש מגוי שיניע לו את הרכב וע"י כך הוא יסע בחזרה לבית?
האם נהג נכון? האם יש לחלק בין שבת ליום טוב משום שהבערה הותרה שלא לצורך משום צורך? הוא טען עוד שיש מקלים בחשמל ביו"ט ואפשר לסמוך עליהם במקום צורך גדול כזה. (היה מדובר ממש בליל החג כך שהוא לא רצה שכל המשפחה יהיו בלחץ כל החג).
בקיצור האם יש חילוק בגדרי פיקוח נפש בין יום טוב לשבת?
תודה רבה ואשמח גם לקבל מקורות בעניין.
תשובה:
שלום רב
באופן כללי כל דבר שיש בו סכנת איבר, מותר לעשות בו מלאכות דאורייתא על ידי גוי אבל לא על ידי ישראל, בשבר פתוח ממש זה ממש סכנה ומותר גם על ידי ישראל, ראה בענין זה בשו"ע סי' שכח סעי' ו. אני מניח שבמקרה שהזכרת מותר רק על ידי גוי.
האמירה כביכול מותר לנסוע ברכב משום דין מתוך היא שטות והבל מכמה סיבות, ראשית יש אינספור הבערות חדשות שאינם העברת אש מאש לאש, שנית, יש הרבה כללים בדין מתוך, צריך הנאה מגוף הדבר, צריך שיהיה שווה לכל נפש [אפילו רחיצה במים חמים לא התירו משום דין מתוך! ראה שמירת שבת כהלכתה בתחילת הפרק העוסק בדיני רחיצה ביום טוב].
מלבד זאת יש כאן אינספור פעולות חשמליות מלבד ההצתות וביום טוב יש איסור גמור בפעולה חשמלית ועל זה אין שום מתוך… הדעות כביכול אין איסור הדלקת חשמל ביום טוב הן טעות, ונכתבו בזמן שלא נודע עדיין בבירור כיצד פועל החשמל, וסבורים היו שיש אש בחוטים… כפי שהאריך הגר"ע יוסף בספריו בכמה מקומות. ראה כאן ובתגובות שהארכתי בענין זה.
להבא לא מחללים שבת במצב כזה בלי לשאול רב!
בס"ד
שלום וברכה
אינני יודע מדוע ההבלתם דעת השואל,
ובדין הבערה נראה ודאי שמשום מתוך שרי מדאורייתא, והולדת אש יש לסמוך על רוב הפוסקים שאינו מן התורה
אך לגבי חשמל יש לחוש לבונה כמרן החזו"א, אך יש לצדד שכיון שאין סברה זו ברורה כלל כידוע ממכתבי הגרשז"א, ובנוסף יש דעת תוס' שיש מתוך בבונה בי"ט (מגבינה), אם כן הוי דרבנן
ומבואר בסי' שכח שבסכנת אבר שרי איסור דרבנן אפילו ע"י ישראל
אך מסופקני שכמדומה דעת התוס' יחידאה היא, וא"כ יש לחוש לאיסור תורה, וכדיבריכם
גם אני חשבתי שיש מקום להקל באיסור דרבנן של מוליד אש במקום סכנת אבר [ושי' התוס' חזי לאיצטרופי לעשות ס"ס להקל כמוש"כ בבאר יצחק הובא במ"ב ושעה"צ ד' סי' תרל"ז] ומה שכתבתם דבעי' שוה לכל נפש צ"ב שהרי כאן הוי שוה לכל נפש. וכל זה ביו"ט ולא בשבת שבזה מדובר מאיסור תורה. ומ"מ שמעתי בשם חברות הצלה בארה"ב שיש לדון שבר כספק פקו"נ אפי' אינו שבר פתוח ובודאי אם יש בקל לשאול למורה הוראה יש לעשות כן אבל כשרב לא נמצא יש לחוש לזה ואשמח לשמוע חוו"ד הרופאים בא"י ע"ז
מה שכתבתי שיש לדון אם זה שווה לכל נפש, הוא לפי דעת רוב פוסקי זמנינו בענין סיגריות, ובגין הכרעתו המענינת של הגרש"ז אויערבך שציינתי לה.
מה שכתבתי לגבי שבר שאינו פתוח כ"כ בס' ארחות שבת, אני מניח שביררו זאת.
אין טעם להתיר מוליד אש כשאפשר על ידי גוי, ומלבד זאת אין זילותא דיו"ט גדול מה, ולא יעלה על הדעת להתיר נסיעה ביום טוב לצורך חולה שאין בו סכנה.
לא הבנתי התשובה: מה זה קשור לסיגריות. וכן מי דיבר כשאפשר ע"י גוי הרי מדובר באופן שדחוף לילך לביה"ח. וכן מי דיבר מחושאב"ס הרי כתבתי להדיא בחשש סכנת אבר. ובפרט שי"א שיש בזה חשש פקו"נ שע"י שבר יוכל לקרות דימום פנימי.
מסיגריות הבאתי דוגמא שגם דבר נפוץ מאוד כמו עישון עשוי להחשב אינו שווה לכל נפש, וגם הנהיגה אינה שווה בכל, ובעיקר הסתמכתי על דברי הגרש"ז אויערבך הנ"ל שחשש לכך אפילו לגבי רחצה במים חמים שהיום מן הסתם שווה לכל נפש ואעפ"כ יש לאסור [אמנם תמה על טעם הדבר אבל כך קבע לדינא]. לגבי החולי, ציינתי למקורותי ואמרתי שבאופן אישי אין לי מידע רפואי אחר.
ברור שבמקרה של השואל אפשר על ידי גוי, הוא לא גר במדבר… יש מוניות עם נהגים ערבים בכל חלקי הארץ [בחו"ל אין מה לדבר…] ובודאי עדיף טלפון מאינספור הבערות וחיבורים חשמליים]. כמו כן לא הבנתי מדוע להתעלם מדעת החזון איש בענין חשמל שציינתי בתחילה.
השאר תגובה