שלום
אצלנו בבית כנסת בוכרים, בחג שמחת תורה, מכרו מטפחות של ספר תורה (תרומה לבהכ"נ), על מנת שיחזירו אותם במוצאי חג שמחת תורה. אני זוכר שכך גם היו נוהגים בבוכרה. המטפחות האלו היו כסגולה או קמיע, ולא בשביל ליהנות בתשמישי חול. שאלה 1. האם יש התר בדבר? שאלה 2. מהי כוונת הכתוב בש"ע סי' קנ"ג סעיף ו' – "מכרו מטפחת – לוקחין בדמיו ספרים" האם מותר למכור מטפחות של ספרי תורה לחולין? תודה מראש
תשובה:
שלום רב
אכן בשו"ע בסי' הנ"ל מבואר, שכאשר ז' טובי העיר או במקרה שלנו גבאי בית הכנסת מחליטים למכור את המטפחות לצורכי בית הכנסת, הקדושה שבהם עוברת לכסף הניתן בתמורה ולגביו יש את כל הדינים האמורים שם שמעלין בקודש ואין מורידין, והמטפחות יוצאות לחולין. לגבי המנהג שהזכרת לא נראה שהמטפחות יוצאות לחולין כיון שמדובר רק בכעין השאלה ולא במכירה ממש. ומכל מקום אין מניעה להחזיק בהן כקמיע.
