זמן קריאת שנים מקרא ואחד תרגום

הרב יהושע פפר
כ"א תשרי ה'תשע"ז

נאמר במסכת ברכות (ח, ב): אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי, לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותיו עם הציבור, מאריכים לו ימיו ושנותיו”.

בשאלת המועד הראוי לקרוא את הפרשיות שנים מקרא ואחד תרגום, נאמר שם: “ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר”. בפשטות הכוונה היא, שיקרא את הפרשה שמו”ת בשבוע שהפרשה נקראת בתורה בציבור, “כדאמר להו רבי יהושע בן לוי לבניה, אשלימו פרשיותייכו עם הציבור שמו”ת”.

במאמר זה נדון, לקראת גמר התורה עם פרשת וזאת הברכה ותחילת התורה עם פרשת בראשית, בשאלת זמן קריאת התורה שנים מקרא ואחד תרגום.

גדר התקנה

קודם שנבוא לזמן הקריאה, נעמוד בס”ד על עיקר גדר התקנה.

בדברי הרמב”ם (הלכות תפילה פרק יג, הלכה כה) משמע שגדר חיוב קריאת שמו”ת הוא כחובת קריאת התורה בציבור בכל שבת ושבת, כדבריו: “אע”פ שאדם שומע כל התורה כולה בכל שבת בצבור, חייב לקרות לעצמו בכל שבוע ושבוע סדר של אותה שבת שנים מקרא ואחד תרגום”.

כלומר, כמו שיש חובה לקרוא את התורה בציבור מידי שבת ושבת, כך יש חובה לקרוא את התורה ביחידות – שלא כדעת הראשונים הסוברים שנפטר אדם מחובת שנים מקרא ואחד תרגום על ידי הקריאה בציבור, ותקנת חז”ל להשלים פרשיותיו עם הציבור נאמרה רק ליחיד הדר במקום שאין בו קריאת התורה בציבור (דעת הראב”ן, הובא בהגהות מיימוניות (על הרמב”ם, שם) ובבית יוסף (אורח חיים סימן רפה)). לדעת הרמב”ם, אשר דבריו הועתקו בשולחן ערוך (שם, סעיף א), חיוב קריאת שמו”ת הוא כחובת קריאת התורה בציבור בכל שבת ושבת.

בהקדמה לספר החינוך ביאר שיסוד התקנה הוא קיום מצוות תלמוד תורה: “ואחת מן המצוות, והיא עיקר ויסוד שכולן נשענות עליו, היא מצות לימוד התורה… ועל כן קבעו לנו חז”ל לקרות חלק אחד מספר התורה במקום קיבוץ העם, שהוא בית הכנסת, ועוד חייבונו חז”ל לקרותו כל אחד מישראל בביתו בכל שבוע ושבוע כמו שקורין אותו במקום הקיבוץ… כדי שישכיל בדברים יותר בקרותו אותו בביתו”. בכך שקורא אדם שמו”ת בביתו, יכול להשכיל יותר בהבנת הדברים מאשר בקריאה בציבור, והוא מגדר קיום חובת תלמוד תורה.

על דרך זו מבואר בשו”ת תרומת הדשן (סימן כג, ע”פ רבנו שמחה המובא הו”ד בהגהות מיימוניות) “דעיקר החיוב דאצריכו רבנן להשלים פרשיות עם הציבור, היינו שכל אחד מישראל יקרא לעצמו כל התורה מראש ועד סוף בכל שנה, כמו שעושים הציבור”.

ב’תרומת הדשן’ שם מביא שיטה אחרת (רבנו חננאל) לפיה עיקר התקנה נתקנה כדי שיהיה כל אדם רגיל במה שקוראים בציבור (ב’אגרות משה’, אורח חיים ח”ג, סימן מ הדגיש שהוא טעם אחר) – ולפי זה יהיה חובה לקרוא אף את פרשיות יו”ט וד’ פרשיות. אך להלכה נקט שם שאין חובה אלא לקרוא את פרשיות השבוע שמו”ת, וכן נפסק בשו”ע (סימן רפה, סעיף ז).

זמן קיום המצוה: תחילת זמן הקריאה

יסוד המצווה, כאמור, הוא שיחיד ילמד שמו”ת כפי שהציבור קורא באותה שבת. מכאן מובנת הוראת הגמרא שאין להקדים או לאחר את הקריאה, אלא יש לו “להשלים פרשיותיו עם הציבור”. כפי שהורו פוסקים רבים, מי שהקדים לקרוא פרשה לפני שהתחילו הציבור לקרותה, לא יצא ידי חובתו (כך מבואר בכלבו, סימן לז; מהר”י אבוהב על דברי הטור; וכן פסק בשו”ת קנה בושם, ח”א, טו, טז).

אולם, לא נתבאר בגמרא מהו אותו זמן שבו ניתן להשלים את הפרשה עם הציבור. התוספות (שם, ד”ה ישלים) כתבו: “דכל השבוע מכיון דמתחילין לקרות הפרשה, דהיינו ממנחת שבת ואילך עד שבת הבאה, נקראת עם הצבור”. תחילת הזמן, לפי דברי התוספות, היא בשעת מנחה בשבת, שאז מתחילים לקרוא את פרשת השבוע הבא. בדרכי משה (סימן רפה) הביא את שיטת הכלבו (סימן לז), לפיה אין לקרוא בזמן מנחה של שבת, אבל הרדב”ז (סימן רפח) דחה שיטה זו. בפרי מגדים (א”א ס”ק ה) סיים בצ”ע בשאלה זו, אבל ב’משנה ברורה’ (ס”ק ז) פסק שניתן להתחיל מזמן זה – אף שלשון ה’שולחן ערוך’ הוא “מיום ראשון”.

הפוסקים דנים במה נחשב זמן מנחה: האם די בהגעת זמן מנחה, או שמא צריך שהאדם בעצמו יתפלל. בספר שמירת שבת כהלכתה (פרק מב, הע’ ריח) כתב ש”מסתבר דהיינו מזמן מנחה גדולה”, כלומר, אין צורך שהאדם עצמו יתפלל מנחה, אלא כיון שהגיע זמן מנחה יכול לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום של הפרשה החדשה.

אולם, בספר הליכות חיים (ח”א אות רעח) כתב בשם הרב חיים קנייבסקי שליט”א ש”לכאורה צריך שהוא יתפלל” (ב’דרך שיחה’ ח”א עמ’ ג כתב “אפשר שסגי מה שהגיע זמן מנחה”). גם ב’הליכות שלמה’ (תפילה פרק יב, סעיף לה) כתב שרשאי אדם לקרוא שמו”ת של הפרשה הקודמת (אם הפסיד זמן לכתחילה של קודם הסעודה) “עד שיתפלל הוא עצמו מנחה, ולא עד התחלת זמן תפלת מנחה” – ומכאן שההתחלפות מפרשה לפרשה תלויה בתפילת עצמו. על דרך זו מבואר בשו”ת רבבות אפרים (ח”ה, סימן רטז), שמעיד על איך שראה את הרב משה פיינשטיין קורא שנים מקרא ואחד תרגום בשבת אחר הצהריים, קודם תפילת המנחה (אך ייתכן שעשה כן בדיעבד).

סוף זמן הקריאה לכתחילה

התוספות (שם) הביאו את דברי המדרש: “ג’ דברים צוה רבינו הקדוש לבניו בשעה שנפטר, שלא תאכלו לחם בשבת עד שתגמרו כל הפרשה, משמע דקודם אכילה [סעודת השבת ביום] צריך להשלימה. ומיהו אם השלימה לאחר אכילה שפיר דמי, מכל מקום מצוה מן המובחר קודם אכילה”.

מדברי המדרש מבואר שמצווה מן המובחר להשלים את קריאת הפרשה קודם לסעודת שבת, ולאור דבריו נפסק ב’שולחן ערוך’ (סעיף ד) שיש לאדם להשלים את הקריאה קודם שיאכל בשבת. הכוונה, כפי שכתבו הפוסקים (ראה חיי אדם כלל ז, סעיף ט; משנה ברורה ס”ק ט), היא לסעודת שחרית, ואין עניין לסיים שמו”ת לפני סעודת הלילה.

דעה מחודשת מוזכרת בספר דרך שיחה (ח”א עמ’ א, אות א, וכן ארחות רבינו ח”ג עמ’ רלד, אות לז) בשם החזו”א: “מרן החזו”א זצ”ל אמר כי לדעתו מה שכתוב “לא תאכלו לחם בשבת עד שתגמרו כל הפרשה”, יש לומר דקאי על סעודה שלישית של שבת” (בספר ארחות רבנו מבואר שכוונתו אפילו לכתחילה).

מבואר שם שהחזו”א עצמו נהג לגמור לפני סעודת שחרית, אבל סבר שמעיקר הדין יכול לגמור עד סעודה שלישית – כנראה באופן שאוכל סעודה שלישית קודם שמתפלל תפילת המנחה. בספר מעשה איש (ח”ה עמ’ צא) מובא שעיקר הקפידה לסיים הוא עד שעת המנחה, אלא שהחזו”א עצמו סיים לפני תפילת שחרית, וכשלא הספיק עיכב את הסעודה עד שיסיים.

בשאלה אם מותר לקדש לפני שסיים קריאת שמו”ת, כתב ב’קצות השולחן’ (סי’ עב, ס”ק ו) שאין בכך קפידה, ובתנאי שיסיים קודם הסעודה הקבועה. ב’שער הציון’ (ס”ק יד) הוסיף ה’משנה ברורה’ שאין לאדם לעכב את סעודתו כדי לסיים קריאת שמו”ת במקום שיש אורחים בביתו התאבים לאכול.

סוף הזמן לקרוא שמו”ת

כתב בכלבו (שם) בשם ר’ מאיר ש”מי שלא חזר הסדר שנים מקרא ואחד תרגום קודם שבת או בשבת עצמה יכול לחזרה בשבת עד יום ארבע [ולא עד בכלל] ואינו קרוי עבר זמנו”. כמו שבדיני הבדלה, רשאי אדם שלא הבדיל לעשות הבדלה עד יום שלישי של השבוע, כך בדין קריאת שמו”ת, אפשר להשלים את הקריאה עד יום שלישי. גם במנהגי תרומת הדשן (לקט יושר עמ’ נה) כתב שפעם היה בעל תרומת הדשן חלש, “והיה מעביר הסדרא שעברה בליל ג’ אחר שבת”. והוסיף שם שמיום רביעי ואילך שוב אין בכך מצווה יותר מלימוד תורה אחר.

אולם, מי שלא הספיק לקרוא שמו”ת עד הסעודה, וכך לא הספיק לקרוא עד מנחה, כתבו כמה פוסקים (קצות השולחן סימן עב, ס”ק ז; הליכות שלמה, תפילה פרק יב, ס,ק מו) שיש להשלים בשבת אחר המנחה, ועדיף להשלים משבת מאשר לאחר השבת.

מי שלא השלים עד יום שלישי (ועד בכלל), כתב ב’אבודרהם’ שישלים עד עשרת ימי תשובה (סדר תפלת סוכות), דין העולה מדברי הגמרא (ברכות שם), שם נאמר על רב ביבי בר אביי ש”סבר לאשלומינהו לפרשייתא דכולא שתא במעלי יומא דכפורי”. חייא בר רב השיב לו שהרי יש חובת אכילה בערב יוה”כ, ואינו יכול לקרוא שמו”ת כל היום – אבל אלמלא כן, מבואר שהקריאה בערב יוה”כ מקיימת את המצווה. הלכה זו הובאה אף בדרכי משה (ס”ק ג) ובאליה רבה (ס”ק ז).

בדיעבד, אם לא השלים עד המועדים הנ”ל, כתב רבנו שמחה (הגהות מיימוניות הל’ תפילה פרק יג, אות ש) שיש להשלים עד שמחת תורה: “וכתב רבינו שמחה אע”פ שעיקר מצוה כל פרשה בכל שבת עם הציבור, אם לא עשה כן ישלים כולם בשמיני עצרת, שבו גומרים הציבור”.

ב’משנה ברורה’ (ס”ק יב) הדגיש שהשלמה זו היא בדיעבד בלבד, ועיקר התקנה היא להשלים את פרשיותיו באותה שבת.

זמן שמו”ת לפרשת וזאת הברכה ולפרשת בראשית

לפי הכללים הנ”ל, ברור שמעיקר הדין זמן קריאת שמו”ת של פרשת וזאת הברכה מתחיל מזמן מנחה בשבת (או לכל המאוחר, ביום ראשון) שבו מתחילים לקרוא פרשת וזאת הברכה – גם אם זמן זה הוא כשבועיים לפני שמחת תורה, כפי שאירע השנה (שנת תשע”ב, שיוה”כ חל בשבת).

עם זאת, הפוסקים כתבו שיטות שונות מתי ראוי לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום של פרשת וזאת הברכה. ב’פרי מגדים’ (א”א סוף ס”ק ז) כתב שקוראים שמו”ת בליל הושענא רבה, ואילו בברכי יוסף (ס”ק ד) הביא בשם האריז”ל שיש לקרוא דוקא ביום הושענא רבא, אך הוסיף (בשם מהר”ם זכות) “ומ”מ אם קראה ביום שמיני עצרת לא הפסיד”. בשערי תשובה (ס”ק ד) ובבן איש חי (שנה א’ פר’ וזאת הברכה סעי’ טו) כתבו ע”פ האריז”ל שיש לקרוא ביום הושענא רבא, ולא ולא ביום שמיני עצרת.

בניגוד לכך, בשו”ע הרב (סעיף ט) כתב שיש לקרוא בערב שמחת תורה (שהוא ביום שמיני עצרת), וכן כתבו פוסקים אחרים – אך אולי אין הדברים סותרים, כיון שהאריז”ל היה בארץ ישראל, ו’ערב שמחת תורה’ הוא עצמו יום הושענא רבה.

ב’משנה ברורה’ כתב במקום אחר (ס”ק יח) שיש לקרוא ביום הושענא רבה, אבל במקום אחר (סימן תרסט, ס”ק ד) כתב בשם הפוסקים שיש לקרוא בליל שמחת תורה, “שעתה הוא זמנה”. נמצא שנאמרו בעניין זה כמה שיטות, וכל זמן שקורא מיום הושענא רבה ואילך יקיים את קריאת שמו”ת לכתחילה לפי שיטה מסוימת, ויכול גם לקרוא ממנחה של שבת פרשת האזינו.

בנוגע לפרשת בראשית, זמן קריאת שמו”ת מתחיל משעת קריאת פרשת בראשית בשמחת תורה, שאז ‘מתחלפת’ קריאת הציבור מפרשת וזאת הברכה לפרשת בראשית (שמירת שבת כהלכתה פרק מב, הערה ריח, וכן פסק ב’חוט השני’, ח”א סימן פז, אות א). אולם, יש שפסק שזמנה מתחיל ממוצאי שמחת תורה, ולא ביום שמחת תורה עצמה (ראה קובץ אהלי יעקב עמ’ קסט, סעיף לה, בשם הרב דוד טהרני).

השנה (תשע”ב), שחל יום שמחת תורה ביום חמישי, כדאי להזדרז ולהתחיל קריאת שמו”ת כבר בשמחת תורה, בשביל להשלים את הקריאה בזמן.

קריאת שנים מקרא ואחד תרגום בלילה

דיון נוסף הנוגע לזמן קריאת שמו”ת הוא אם רשאי לקרוא בלילה.

ה’משנה ברורה’ (שער הציון, סימן רלח, ס”ק א) כתב בשם ה’באר היטב’ שאין לקרוא מקרא בלילה (זאת לאור דברי המדרש שכשעלה משה למקום, למד אתו הקב”ה תורה שבכתב ביום, ותורה שבעל פה בלילה), אבל הביא שמדברי ה’פרי מגדים’ משמע שיכול לקרוא מקרא. וסיים: “ונראה דאפילו להמחמירין לית בזה אסורא, אלא שלכתחילה יותר טוב ללמוד מקרא ביום. ונובע דבר זה ממה דאיתא במדרש שהיה הקב”ה לומד עם משה מקרא ביום ומשנה בלילה”. פוסקים ספרדים מתייחסים ללימוד מקרא בלילה בחומרה יתרה, ובבן איש חי (שנה ראשונה, פר’ פקודי, אות ז) ביאר טעם הדבר על-פי סוד (מפני שלילה הוא זמן של דינים, וגם המקרא שייך לדין, ואין לעורר דינים בלילה).

אבל בליל שבת, כתב ה’קהילת יעקב’ (ארחות רבנו ח”א עמ’ קכג, אות צז) שמותר לקרוא: “ופעמים קורא מקרא פעם שניה בליל שב”ק”, וכן כתב בשו”ת שיח יצחק (סי’ קטז) על-פי קבלה: כיון שבליל שבת קודש אין חשש של התעוררות דינים (שהוא החשש של קריאת מקרא בלילה רגיל), מותר לקרוא בליל שבת.

יש להעיר שבני ספרד מקפידים יותר שלא לקרוא מקרא בלילה, ובשו”ת יביע אומר (ח”ו, או”ח סימן ל, אות ה) כתב שרק מי שזמנו דחוק יסמוך על דעות האחרונים שמותר לקרוא שמו”ת בליל שבת.

בקריאת התרגום יש פוסקים שהחמירו שלא לקרוא בלילה, כמו קריאת המקרא (כן כתב החיד”א, מחזיק ברכה ס”ק ט, וכן כתב ב’שערי תשובה’ ס”ק א בשם גורי האר”י), אבל יש שהקילו בדבר (שיח התורה, או”ח סימן רלח, בשם הרב חיים קנייבסקי). מי שמקיים קריאת שמו”ת על-ידי לימוד רש”י בוודאי רשאי ללמוד רש”י על הפרשה בלילה (כף החיים ס”ק כג).

6 תגובות

  • מאת שואלת:

    ב”ה
    מוצ”ש.
    שלום וברכה.
    רוצים לברר בבקשה,
    האם פרשת השבוע שהיתה בשבת זו (נח) קשורה לשבוע הקודם? או לשבוע שיבוא?
    ואם לקודם, אז זה אומר שמיום ראשון אפשר כבר ללמוד על הפרשה הבאה?
    נישמח להבהרה.
    תודה רבה.

  • מאת רבני בית ההוראה:

    פרשת נח אינה קשורה לזו שלפניה או לאחריה, אולם בשבת במנחה תמיד מתחילים לקרוא את הפרשה הבאה, וכמו בימים שני וחמישי, ומאותה שעה ניתן כבר לומר שנים מקרא של השבוע הבא.

  • מאת מנחם:

    מותר להפסיק בקריאת שניים מקרא ,
    אני קורא בביהכנ׳ס בין מנחה למעריב בליל שבת
    ומסיים אחרי סעודת שבת ,
    האם כדין אני עושה ?

  • מאת רבני בית ההוראה:

    לכתחילה כתבו המקובלים שאין להפסיק באמצע קריאת שנים מקרא לא בדיבור ולא באכילה, כ”כ המגן אברהם בסי’ רפה ס”ק יא, ומשנה ברורה, ובאליה רבה שם בשם עולת שבת, והטעם בזה שעל ידי קריאת שמו”ת נברא מלאך וכשמפסיק באמצע הוא מערב בו קליפה, ראה כף החיים שם ס”ק לב. בשער הציון הוסיף עוד, שזה הכל להידור מצוה, אבל המפסיק באמצע פרשה פתוחה או סתומה, מאכילין אותו גחלי רתמים. שבת שלום.

  • מאת שרי:

    בס”ד
    נשים גם מצוות לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום ?

  • מאת רבני בית ההוראה:

    לא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים