הטיול ונסיעה בסוכות

הרב יהושע פפר
י' תשרי ה'תשע"ז

 

ימי חול-המועד נותנים לנו הזדמנות לבילוי של זמן איכות בחיק המשפחה, ואופציה חביבה היא טיול משפחתי. כמו כן ישנם תנועות נוער שמארגנים טיולים לחניכיהם בימים אלו. האם מותר להביא סנדוויצ’ים לטיול, ולאכלם אפילו מחוץ לסוכה? אם הטיול כולל לינת לילה, האם מותר לישון מחוץ לסוכה?

בהמשך דברינו נתייחס לשאלות אלו, תוך-כדי ליבון שורשי הסוגיה של חובת ‘הולכי דרכים’ במצוות סוכה.

פטור הולכי דרכים

שנינו בברייתא במסכת סוכה (כו, א): “תנו רבנן: הולכי דרכים ביום פטורין מן הסוכה ביום, וחייבין בלילה. הולכי דרכים בלילה פטורין מן הסוכה בלילה, וחייבין ביום. הולכי דרכים ביום ובלילה פטורין מן הסוכה בין ביום ובין בלילה”.

דברי הברייתא נפסקו על-ידי הרי”ף, וכך הובאו ברמב”ם (הלכות סוכה ו, ד), וב’שולחן ערוך’ (אורח חיים תרמ, ח), וברור אפוא שכך הדין למעשה: בזמן משאם, הולכי דרכים פטורים מן הסוכה, ואילו בזמן שאינם במשא, חייבים בסוכה.

היסוד לפטור הולכי דרכים ממצוות סוכה הוא הכלל של “תשבו כעין תדורו”. העיקרון של מצוות סוכה הוא להעתיק את קביעות הדירה מן הבית אל הסוכה, כלשון חז”ל (סוכה ב, א): “כל שבעת ימים צא מדירת קבע ושב בדירת עראי”. כיון שיסוד המצווה הוא לדור בסוכה כאילו היא ביתנו, הרי שאין חובה לדור בסוכה באופן שלא היינו דרים בבית.

מכאן הבינו חז”ל ש”מצטער פטור מן הסוכה” (סוכה כה, ב-כו, א). באופן שהישיבה בסוכה מצערת את האדם, כגון אם יורדים גשמים, אין מצוות סוכה חלה עליו, מפני שאין הדרך לדור בבית בתנאים של אי-נוחות וצער.

כך גם בנוגע להולכי דרכים, ביאר רש”י שהפטור נובע מהדמיון של סוכה לבית הקבע: “כשם שכל השנה אינו נמנע מלכת בדרך בסחורה, כך כל ימות החג שאינו יום טוב לא הצריכו הכתוב למנוע”. כך כתבו גם עוד ראשונים, כמו שהביא ב’בית יוסף’ (תרמ, ח). לפי ביאור זה, אין כאן ‘היתר’ שלא לשבת בסוכה, אלא מצב שבו החיוב כלל אינו נוצר בשל ההגדרה של “תשבו כעין תדורו”.

טיול בסוכות

לפי ביאור זה, לכאורה יש מקום להתיר לצאת לטיול בסוכות, גם במקום שלא יוכל לאכול ולישון בסוכה. הסיבה לכך היא שהרי גם בכל השנה אנשים יוצאים מזמן לזמן לטיולים הכרוכים באכילה ולינה מחוץ לבית הקבע. כיון שכך היא הדרך בנוגע לבית הקבע, הרי שטיול מחוץ לסוכה אינו מפקיע את הדיור בסוכה, שכן גם בבית הקבע יוצא אדם לפעמים לטיול מחוץ לביתו.

רש”י מזכיר אמנם שמדובר בטיול של “דרך סחורה”, וניתן להבין שכוונתו להגביל את הפטור: מי שיוצא מביתו לצורך פרנסתו פטור מן הסוכה, ואילו בטיול לצורך תענוג אין פטור ממצוות סוכה. אך נראה יותר שרש”י מתכוון רק לטיול המצוי, וכמו כן בא להפקיע מטיול של מצווה, שיש לו דין בפני עצמו – ולא בא להפקיע מטיול שאינו לצורך פרנסה. [גם בתוספות ועוד ראשונים שהביאו את דברי רש”י, השמיטו את מה שכתב “לצורך פרנסתו” – אבל מאידך יש ראשונים שהעתיקו את הלשון במלואה.]

אולם, הרב משה פיינשטיין כן מגביל את ההיתר של טיול בימי סוכות, וכותב נגד היציאה לטיולים לצורך תענוג (שו”ת אגרות משה או”ח ח”ג, סימן צג): “ובדבר לצאת לטיול ולתענוג בעלמא למקום שלא יהיה לו סוכה, מסתבר לע”ד שאסור, דהולכי דרכים שאיתא בסוכה… הוא כשהולכין למסחר וכיוצא שהוא צורך ממש, וגם הוא לכל אדם שבשביל זה היה צריך לצאת גם מביתו… אבל לטיול ולתענוג בעלמא שאין לזה שום צורך אינו כלום”.

דברי ה’אגרות משה’ לכאורה צריכים תלמוד: הרי כאמור לעיל, ההיתר של הולכי דרכים הוא מפני דין כללי של “תשבו כעין תדורו”, כמו שביאר ב’משנה ברורה’ (תרמ, לט) על-פי דברי הראשונים: “דתשבו כעין תדורו אמר רחמנא, וידוע כשאדם דר בביתו בשאר ימות השנה אינו נמנע מלנסוע לאיזה ענין, ומניח את ביתו – וכן הוא הדין בסוכה”.

כיון שיסוד הפטור הוא מדין “תשבו כעין תדורו”, הרי שלכאורה אין לחלק בין טיול לצורך כזו או אחר, וכל שהוא דרך בני אדם לצאת מביתם לצורך טיול יחול בו פטור ממצוות סוכה.

ייתכן שאע”פ שהפטור אכן חל, הבסיס לדברי ה’אגרות משה’ הוא שגם במקום שחל הפטור, אוסר לאדם להפקיע את עצמו מן המצווה בלי סיבה מוצדקת (ראה להלן), ולכן החמיר והורה שאסור לצאת לטיול של תענוג במקום שיפקיע את עצמו ממצוות סוכה (ועדיין צ”ב בלשון ה’אגרות משה’).

לפי זה, ייתכן שבמקום שיש תועלת קונקרטית לטיול, כגון צורך חינוכי או צורך משפחתי, יסכים ה’אגרות משה’ שאין מניעה מלקיים את הטיול בחוה”מ סוכות, ואכן יחול עליו הפטור של “תשבו כעין תדורו”.

מביא עצמו לידי צער

אך יש לעיין בהיתר טיול בחוה”מ סוכות מזווית אחרת.

כתב ה’אור זרוע’ (סוף סימן רצט): “דיש בני אדם כשהן מקיזין דם במועד דאוכלין חוץ לסוכה, ואומרין דלא גרע מחש בעיניו או בראשו. וטעות הוא בידם, דאין הניקז חולה, אלא אדרבה הוא שמח ומרבה בסעודה באכילה ושתיה. ותו, דהו”ל שלא להקיז במועד אלא קודם או לאחר כך… אלא ודאי המקיז חייב לאכול בסוכה ולשתות בה ולישן בה ולשמוח בה”. כך הביא ב’הגהות אשרי’ (סוכה ב, ח), וכן פסק הרמ”א (תרמ, ג).

הנה מבואר בדברי ה’אור זרוע’ שמי שמביא את עצמו לידי צער על-ידי שהקיז דם, באופן שהיה יכול להקיז דם קודם או אחר המועד, אינו נפטר בכך ממצוות סוכה, כיון שגרם הוא לעצמו להיות מצטער. לכאורה לפי זה נפל ההיתר לצאת לטיול בחוה”מ: באופן שהיה יכול לצאת לטיול בזמן אחר, הרי שלא יחול עליו הפטור של “תשבו כעין תדורו”, כיון שהביא את עצמו להיות מצטער.

כיסודו של ה’אור זרוע’ פסק ה’מגן אברהם’ (תרמ, ד) בנוגע למי ששתה משקה המשלשל בסוכות: “ולפי טעם זה מי ששותה משקה המשלשל, אע”פ שמצטער הרבה, מ”מ חייב בסוכה דה”ל לעשותו קודם החג או אחריו, ולכן לא יעשנה במועד”. רק במקום שנמצא במצב של סכנה, מודה ה’מגן אברהם’ שבדיעבד פטור מן הסוכה, ואילו שלא במקום סכנה מבואר שחייב בסוכה.

אולם, שאר ראשונים לא הביאו את דברי ה’אור זרוע’, וגם רבים מגדולי הפוסקים לא הביאו את דבריו, ומתוך דבריהם משמע שלא סברו כך להלכה (ראה במיוחד בט”ז ס”ק ג, וב’משנה ברורה’ ס”ק יב). בנוסף לכך, הרי שבמקרים רבים יש קושי לארגן טיול משפחתי (וכדו’) קודם או אחרי החג, ובמקרים אלו גם לדעת האו”ז יחול הפטור של הולכי דרכים על הטיול.

אפשר לקיים שניהם

עדיין יש לדון בנקודה נוספת: מה הדין במקום שיכול לקיים שניהם – לטייל מחד, ולקיים מצוות סוכה מאידך? האם באופן כזה לא תחול עליו מצוות סוכה?

לדעת רובם של ראשונים, במקום שיכול לקיים שניהם בוודאי חלה על מטייל מצוות סוכה. למשל, אם באותו מקום שאליו הגיע בשעת אכילתו יש סוכה, חייב לאכול בה. כך, אם רגיל לדור במלון, ויש במקומו מלון אחד שיש בו סוכה ואחר שאין בו סוכה, חייב לדור במלון שיש בו סוכה, ולקיים את מצוותו.

כמו כן, אם נסע למקום שאינו רחוק מביתו, אינו רשאי להישאר שם בלילה ולישון מחוץ לסוכה, אלא חייב לחזור לביתו ולקיים את מצוות סוכה. הסיבה לכך היא שוב מפני הכלל של “תשבו כעין תדורו”: אדם שנמצא בסמיכות מקום לביתו לא יישן (בדרך כלל) מחוץ לביתו, אלא יקפיד לחזור לביתו ולשהות בו בלילה. כך בנוגע לסוכה: מי שנמצא בסמיכות מקום לסוכתו, חייב לשוב ולדור בה, ואינו רשאי לבטל מצוות סוכה.

בספר המכתם (סוכה כו, א הובאו דבריו ב’אורחות חיים’ וברמ”א) כתב לאור יסוד זה: “יש לומר שההולכים בכפרים לתבוע חובותיהם בחולו של מועד צריכין לשוב לבתיהם בלילה לאכול בסוכה, אם אין סוכה באותה העיר. ואף על פי שיש מקום לבעל דין לחלוק, המחמיר תבא עליו ברכה”.

מבואר אפוא שעם כי יש מקום לפטור ממצוות סוכה מעיקר הדין, הרי שכיון שיכול הנוסע לחזור לביתו מהכפרים הסמוכים, מן הראוי שיעשה כן, ואינו רשאי לפטור עצמו באופן זה ממצוות סוכה.

ברור אם כן שהולך דרכים שמזדמן למקום שיש בו סוכה, חייב לישב בה. השאלה כעת היא: עד היכן חייב אדם לטרוח כדי לקיים מצוות סוכה, ובאיזה מצבים אינו חייב לטרוח ויכול להסתמך על הפטור הכללי של “תשבו כעין תדורו”?

האם יש חיוב לבנות סוכה?

הבאנו בפתח דברינו את דברי הברייתא שהולכי דרכים ביום חייבים בסוכה בלילה. ב’בית יוסף’ הביא את דעת האורחות חיים (הלכות סוכה לג) שהולכי דרכים ביום (שחייבים בסוכה בלילה) חייבים בלילה רק במקום ישוב: שלא במקום יישוב, אין עליהם חובת סוכה.

במאירי (סוכה כו) מביא דעה שבשעת החנייה חלה חובה לבנות סוכה – כלומר, שגם שלא במקום יישוב חלה חובת סוכה על הנוסע, ועליו לבנות לעצמו סוכה – אבל חולק עליה: “אין שם חיוב אלא בשיש שם סוכה במקום חנייתם, לא שיהו חייבים לעשותה מתחלה – וכן המנהג”. לדעת המאירי, אין חובה לבנות סוכה בלילה בעת חנייה – כמו שמי שנוסע לטיול אינו בונה לעצמו בית בליל חנייתו.

נחלקו בהלכה זו גדולי הפוסקים. דעת ה’לבוש’ כדעת המאירי שאינו חובה לבנות סוכה בלילה, ואילו דעת ה’מגן אברהם’ (תרמ, טו) שחייב הנוסע לבנות לעצמו סוכה בלילה. ה’חיי אדם’ (קמז, מב) פוסק כדעת הלבוש, וביאר שאין זו דרכם של הולכי דרכים לבלות את לילותיהם בבניית בתים, וכן פסק ב’משנה ברורה’ (מג).

ב’משנה ברורה’ הוסיף שכך משמע מלשון הרמ”א. ב’שולחן ערוך’ נפסק שהולכי דרכים ביום חייב בסוכה בלילה, והביא הרמ”א את דברי ה’ארחות חיים’ הנ”ל שהלכה זו נאמרה רק במקום יישוב שניתן למצוא בו סוכה, ואילו במקום שאין בו סוכה חל הפטור אפילו בלילה. מכאן משמע שאין חובה על ההולך דרכים לבנות סוכה לעצמו.

יש להוסיף שאפילו לדעת ה’מגן אברהם’, אם אדם נמצא בטיול (כגון לצורך פרנסה) ומגיע זמן סעודה במקום שאין לו סוכה לאכול בה, הרי שמותר לו לאכול את סעודתו. אילו היה מתחיל לבנות סוכה, ברור שזמן הסעודה היה עובר, ובאופן זה אין חובה על האדם להישאר רעב, אלא מותר לו לאכול מחוץ לסוכה.

סיכום: טיולים בסוכות

ראינו שבמקום צורך מותר לצאת לטיולים בסוכות, גם במקום שכרוך בכך ביטול מצוות סוכה (אכילה או לינה מחוץ לסוכה). כך אנו מוצאים בפירוש בנוגע לטיולים לצורך פרנסה, וייתכן שכך הדין אף לצרכים אחרים כגון צורך חינוכי, צורך משפחתי, וכדומה.

במקום שיש סוכה בסביבה, אלא שההגעה אליה כרוכה בטרחה מסוימת – כגון ‘לחזור הביתה’ מן הטיול, או להיכנס לסוכת חבר (ראה רמ”א תרמ, ג) – אזי חובת הדיור בסוכה תהיה תלויה במידת הטרחה. במקום טרחה מרובה, אין חובה לעשות כן, ואילו במקום טרחה מועטת יש להקפיד על הדיור בסוכה.

הכלל, כאמור לעיל, הוא “תשבו כעין תדורו”. על האדם להשקיע לא פחות טרחה לדור בסוכה מאשר הטרחה שהיה משקיע לדור בביתו בימות השנה.[1]

למרות זאת, באופן כללי בוודאי שיש להתנהג לטיולים מאורגנים בימות החג אשר יבטלו את האדם מקיום מצוות סוכה. העובדה שיש פטור פורמאלי ממצוות סוכה אינה קובעת שנכון וצודק לנצל את הפטור, וכיהודים עלינו לרדוף אחר המצוות, ולא לבקש לפטור את עצמנו מהן.

ברוח זו כותב הרב עובדיה יוסף (יחוה דעת ג, מז) שמי שיוצא לטיול לשם תענוג במשך החג דומה למי שמבקש לפטור את עצמו ממצוות ציצית (על-ידי שאינו לובש בגד של ד’ כנפות). אמנם אין בכך איסור, ואין חובה על האדם ללבוש בכל עת בגד של ד’ כנפות, אך ב’עידנא דריתחא’ נפרעים גם ממנו.[2]

לפי זה, גם במקום שיש אפשרות של פטור יש להימנע מטיולים שאין בהם צורך של ממש.




[1] הגדרה זו אינה ברורה כל צרכה. בדרך כלל, אין קפידה מצד רוב בני האדם שלא לשהות בבתי מלון, גם אם בית המלון נמצא בסמיכות מקום לביתם. אמת-המידה של השוואה בין בית מלון לבית הבית אינה אפוא רלוונטית לעניין מצוות סוכה. אלא, הסוכה צריכה להיחשב כבית שאדם רוצה לדור בו, ומעדיף את הדיור בו על-פני כל בית אחר. אמת-המידה לדין “תשבו כעין תדורו” תהיה הטרחה שאדם מוכן לטרוח כדי לשוב אל מקום מגוריו הרצוי ממקום מגורים שאינו רצוי.

[2] אולם, יש מקום לחלק בין ציצית לבין סוכה: בנוגע לציצית, הרי שמי שאינו לבוש בבגד של ד’ כנפות, אינו מקיים כלל מצוות ציצית. בנוגע למצוות סוכה, אפשר לומר שכיון שהעתיק את קביעת דירתו למשך כל החג לסוכה, נמצא שקיים לאורך כל החג את מצוות היום, ואפילו בזמן שאוכל חוץ לסוכה יש לו עדיין ‘קיום כללי’ של מצוות סוכה בכך שקבע דירתו בסוכה לאורך כל החג.

תגובה אחת

  • מאת תומר:

    לגבי החיוב או הפטור להקים לעצמו סוכה במקום חנייתו: יש לציין כי כיום ישנן סוכות כשרות למהדרין שהקמתן קלה ומהירה מאוד, כמעט כמו הקמת אוהל. מי שיש לו סוכה כזו, לא ראוי שיתחייב לקחת אותה איתו ולבנות היכן שהוא חונה? הרי ממילא הוא ככל הנראה יקים אוהל…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים