דיני ומנהגי עשרת ימי תשובה

רבני בית ההוראה
ג' תשרי ה'תשע"ז

סדר ימי עשרת ימי תשובה

א.        עשרת ימי תשובה, שמם מורה עליהם שהם מיוחדים לתשובה. וכל אדם מחוייב אז לשוב בתשובה שלימה לפני ה’ ית”ש קודם בא יום הגדול והנורא יום הכיפורים, שנא’ לפני ה’ תטהרו. ונאמר דרשו ה’ בהמצאו, ודרשו חז”ל אלו עשרה ימים שבין ר”ה ליוהכ”פ.

ב.         לכן צריך האדם בימים אלו לפשפש במעשיו ולשוב ממעשיו הרעים. וספק עבירה צריכה יותר תשובה מעבירה ודאית, כי יותר מתחרט האדם כשהוא יודע שעשה עבירה מאם אינו יודע.

ג.         בפרט יש ללמוד ספרי היראה והתשובה מרבותינו הראשונים כספר “שערי תשובה” לרבינו יונה, וספר “הישר”, וכיוצא בזה מספרי היראה והמוסר שכתבו רבותינו הראשונים והאחרונים.

ד.         בימים אלו ישתדל כל אדם להרבות בלימוד תורה ובעשיית מצוות ובפרט ירבה בצדקה שנאמר ‘וחטאך בצדקה פרוק’, וימעט בעסקיו כדי שיהיה ליבו פנוי לתשובה ומעשים טובים ((כתב הרמ”ק ז”ל שיהיו ימים אלו כמו חול המועד, שלא יעשה בהם אלא מלאכה הכרחית, [הובא בקיצור שו”ע (סי’ קל ס”א)].)).

ה.        ביותר צריך האדם לתקן הדברים שבינו לבין חבירו, אשר עליהם אין כפרה עד שיחזיר את הגזל ואת העושק, ויפייסו שימחול לו.

ו.         ראוי לאדם שיתנהג בימים אלו גם בחומרות שאינו נוהג בהם כל השנה, כי גם אנו מבקשים מאת ה’ ית”ש שיתנהג עמנו בחסידות. ומשום כך אף הנוהג כל השנה לאכול פת פלטר [דהיינו פת שאפאה נכרי, ואין בה חשש אחר מלבד שאת האפיה והדלקת האש עשה הגוי], לא יאכל בימים אלו כי אם פת ישראל. וכדומה לזה.

ז.         בברכת המזון רבים נהגו לומר הרחמן יחדש לנו שנה טובה ומתוקה.

ח.        נוהגים שלא לעשות נשואין בימים אלו.

ט.        במקום שמצוי לקנות אתרוגים לולבים והדסים, נהגו אנשי מעשה להיות זריזין מקדימים לקנות בימים אלו כדי שתצטרף גם המצוה היקרה הזאת לזכויותינו.

י.         רבים נהגו להתעסק בימים אלו במסכת יומא והלכות עבודת יום הכיפורים, ויש בזה גם משום הכנה לתפילות היום, וכן כ”ונשלמה פרים שפתינו”, אך אין לבטל משום כך שיעורים קבועים ((מטה אפרים (תרג ד).)).

יא.       יום חמישי של עשרת ימי תשובה נקרא יום “יג מידות”, שבהם אומרים בסליחות את הפזמון של י”ג מידות, [ורבים נהגו לומר סדר סליחות זה ביום חמישי בשבוע שלפני יום כיפור].

יב.       הנשים נהגו לעשות ביום זה נרות מיוחדים ליום כיפור, ואומרים באותו זמן תחינות המסודרות להם בסידורים, ואין להלעיג על כך, שמנהג זה יסודו בהררי קודש ((מטה אפרים (תרג ז).)), וכיום לא שמענו שנהגו כן.

יג.        כל איש נשוי יש לו להכין נר נשמה ליום הכיפורים (([ואף מי שיש לו אב ואם, שאין זה נר לנשמת המתים אלא לחיים].))., ונקרא בשם “נר הבריאים”, ויהיה נר שדולק מליל יום כיפור עד מוצאי יום כיפור.

יד.       בערב יום כפור לא מאריכים בסליחות, ואין אומרים תחנון בתפילת שחרית.

כפרות

טו.       מנהג עריכת כפרות, הוא מנהג ותיקין ונהגו בו כל ישראל.

טז.      אף על פי שעיקר זמן עשית כפרות הוא באשמורת הבוקר של ערב יום כיפור, לאחר אמירת הסליחות, אך מאחר ומכשולות רבים עלולים לקרוא מחמת כן, נהגו לעשות זאת במהלך עשרת ימי תשובה.

יז.        לוקחים תרנגול לזכר ותרנגולת לנקבה, ועורכים לפי הסדר המופיע בסידורים, יש שנהגו לסמוך ידיהם על התרנגול קודם שחיטתו, ויש שלא נהגו כן, והמנהג כיום שלא לסמוך על ראש התרנגול.

יח.       אם מצוי תרנגול לבן יש להעדיף לקחת אותו, אך אין לחזר דווקא על תרנגול לבן, ובפרט אם עולה ביוקר משאר התרנגולים.

יט.       אשה מעוברת לוקחת תרנגול זכר ושתי תרנגולות נקבה.

כ.         בשעת הצורך, יכולים כמה לקחת אנשים תרנגול אחד, וכמה נשים תרנגולת אחת.

כא.      אם אין מצוי תרנגולים, או שלא מצוי שוחט, יכולים לערוך סדר זה על שאר בעלי חיים שאינם קרבים על גבי המזבח, כגון אווזים, ברווזים, ודגים, אך לא יעשו על יונים.

כב.      רבים קונים התרנגולים ממוסדות צדקה וחסד, ומקיימים בכך מצות צדקה, ומשאירים את התרנגולים למוסד.

כג.       הקונים או מי שיש להם תרנגולים משלהם, פודים את התרנגול במעות, ונותנים את המעות לצדקה, ויש בכך מעלה של מתן בסתר.

כד.      הפודים את שווי התרנגולים לצדקה, לא יפדום במעות מעשר כספים.

כה.      יש שנהגו ללכת לבית הקברות בערב יום כפור ומרבים שם בתפילה ותחנונים ונותנים מעות של פדיון כפרות לעניים.

כו.       נהגו שלא לאכול את בני המעיים [קורקבן וכדו’] של התרנגולים שערכו עליהם מנהג כפרות, וזורקים את בני המעיים על הגגות וכיוצא בזה לעופות שיאכלום.

שבת שובה

כז.       בשבת שובה יש לקרות למפטיר אדם חשוב.

כח.      נהגו שהרב דורש בשבת זו בהלכה ואגדה כדי לעורר את העם לתשובה ומעשים טובים, וחייבים כל אחד להיות נוכח בדרשה זו ((עי’ מטה אפרים (סי’ תרב) שהאריך בענינים אלו.)).

כט.      אומרים ‘אב הרחמים’, קודם תפילת מוסף, וכן ‘צדקתך’ בתפילת מנחה.

ל.         בשבת זו אין אומרים לא פרקי אבות ולא פרק ברכי נפשי ((מטה אפרים (סי’ תרב סעיף מד).)).

לא.      במוצאי שבת, אם חל יום כיפור באחד מימות החול, אין אומרים ‘ויהי נעם’ ו’אתה קדוש’, ואם חל יום כיפור בשבת אומרים ויהי נעם במוצאי שבת שובה.

לב.       רוב העולם נהגו שלא מקדשין את הלבנה עד מוצאי יום הכיפורים שאז שמחים ומקודם היו בדאגה. ויש נהגו לקדשה קודם כדי להוסיף בזכויות, והכל לפי הזמן, שאם חוששים שמא תתכסה הלבנה עד מוצאי יום כיפור, יאמרו מיד כשאפשר לומר.

לג.       ישתדל במוצאי שבת זו לערוך סעודת מלוה מלכה לפחות בכזית פת, ואף מי שכל השנה נוהג לערוך סעודה זו במיני תרגימא, ישתדל יותר בעריכת סעודה בפת ((מט”א (תרב מז).)), ואשרי הנזהר בעריכת סעודה זו כל השנה ובפרט בימים קדושים אלו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים