לתרומות לחץ כאן

החזר הוצאות וחיוב כתובה במקרה שנמצא מום חמור בבעל

שלום רב,
במקרה בו האישה תובעת גירושין לאחר כמה חודשים, מפני שאין יחסי אישות כלל, גם לא יחסי חיבה- והבעל הודה שאין לו כח גברא. וידע על כך טרם נישואיו. האם יש זכאות להחזר הוצאות האירוסין והחתונה שהוציאה האישה? כמו"כ, האם האישה זכאית לכתובתה? אודה למקורות. בתודה מראש,

תשובה:

שלום רב,

א. לגבי התביעה להחזר הוצאות. בהחלט יש מקום לתביעה בגין הנזיקין וההוצאות שנגרמו מהרמיה של הבחור. ראה בשו"ע אבה"ע סי' נ' סעי' ג' שפס כשיטת הרמב"ם. וראה שם באוצר הפוסקים ס"ק כו אות ב', שו"ת עין יצחק ח"א אבה"ע סי' סח, וראה עוד בחות יאיר סי' קסו.

ב. לגבי הכתובה. מבואר בכתובות עג,ב שבסתם מומין, צריכה האישה גט מספק, אולם מכתובה הוא פטור מחמת הספק שמא הקידושין בטלו. אולם במקרה שלך של חוסר כח גברא, ככל הנראה הקידושין בטלו לגמרי ללא כל ספק ונמצא שאינו חייב כתובה. (יש מחלוקת גדולה בשאלה האם חוסר כח גברא נחשב למום גדול המשטל את הקידושין לגמרי או לא. דעת השבות יעקב וכן צד אחד בחוות יאיר שהקידושין לא בטלו, ואין זה מום המבטל את הקידושין בגלל הסברא טב למיתב טן דו. אולם רבים חולקים עליו, ראה בבית הלוי ח"ג סי' ג' – ד'. והלכה למעשה כך אנו נוקטים היום, ראה בתשובת הגר"י אברמסקי שנדפסה בסוף כרך א' של אוצר הפוסקים. אגב, בגלל סוגיה זו זכינו לחיבור של הש"ך "גבורות אנשים".

אלא שניתן לשאול האם גם במקרה כזה שהבעל הוא הבעל מום וידע על כך מראש האם יש סברא בכל זאת לחייב אותו בכתובה. יתכן לומר, שמאחר שהוא ידע שהוא בעל מום ויתכן מאד שהיא תקפיד על כך (אפילו סביר להניח שהיא תקפיד על כך). ובכל זאת הוא התחייב בכתובה, זה מחייב אותו.

בתוס' ביבמות (סה,ב) הובא בשם הריצב"א: "מצאתי בתשובה אחת שפסק ריצב"א על אשה שהיתה טוענת על בעלה כי אין לאיש גבורתו והאיש היה טוען כי היה לו גבורת אנשים אך היא בועטת וגורמת שאין יכול לבעול דלא מהימנא מדרב המנונא כיון שהיתה תובעת כתובה והיכא שהודה הבעל שאין יכול לבעול פסק דצריך ליתן גט וכתובה אפילו אינה באה מחמת טענה כיון דאין יכול כלל לקיים לה עונה". כלומר, הוא חייב כתובה.

אלא שהמעיין שם יראה שלא משום סברא זו הוא מחייב אותו בכתובה. שהרי ממשיך שם הריצב"א: "ודוקא מנה ומאתים אבל תוספת לא יתן דהא בנכנסה לחופה ולא נבעלה עמד בתיקו בריש אף על פי (כתובות דף נו. ושם) דשמא לא כתב אלא ע"מ חיבת ביאה". ואם נאמר שהסברא הזו עמדה לעיני הריצב"א מדוע שלא יחייב אותו גם תוספת כתובה, הרי הוא ידע שחיבת ביאה לא יהיה בגינו, ובכל זאת התחייב. אלא אם כן נפרש את כוונתו שלא ידע בדיוק את מצבו. והסיבה שהוא חייב בכתובה אולי יהיה ראיה לדעת השבות יעקב. ועל כך פנים, אני לא רואה כיצד ניתן להוכיח מדברי הריצב"א לעניינו לחייב אותו בכתובה. משום שאנו פוסקים שלא כמו השבות יעקב, ויש כאן טענת מקח טעות.

הלכה למעשה אין לי ראיה לסברא שהבאתי כאן. איך אומרים: שווה לנסות…

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל