מנהגי חודש אלול

רבני בית ההוראה
ז' אלול ה'תשע"ו

 

חודש הרחמים והסליחות

א. חודש אלול נקרא בלשון חכמינו “חודש הרחמים והסליחות”, והם ימי רצון, והטעם לזה משום שבראש חודש זה עלה משה רבינו ע”ה, למרום לבקש את סליחת עם ישראל מאת ה’ יתברך על עשיית העגל, והתפלל עליהם בבקשת רחמים וסליחה עד יום הכיפורים שבו נענה הקב”ה למשה וסלח לעם ישראל ונתן לעם ישראל שוב את הלוחות השניות.

ב. יש לכל אדם לעורר לבו לחזור בתשובה ולכפר את אשר חטא על הנפש במשך ימי חייו, ולמען יזכה בהשפטו כשבת המלך על כסא דין ביום הרת עולם.

ג. ימי חודש אלול הינם מסוגלים לתשובה, והקב”ה קרוב בו לישראל לשמוע בקול בקשתם ותשובתם. אנשי מעשה נוהגין לבדוק בחודש זה תפילין ומזוזות שלהן, וכל אשר ימצא שם בדק בשאר מצוות יתקנו.

תענית ויום כיפור קטן

ד. רבים נהגו להתענות בערב ראש חודש אלול ועורכים בתפילת המנחה ‘סדר יום כיפור קטן’, ואף אלו שלא נוהגים לערוך סדר זה בשאר ראשי חדשים, מכל מקום נהגו ברוב המקומות לערוך סדר זה בערב ראש חודש אלול, להתכונן לימי הרחמים.

ה. המתענים בערב ראש חודש, יקפידו לקבל על עצמם את התענית מבעוד יום בתפילת מנחה בכ”ח באב, ובפרט יש להקפיד על כך כשאינו נוהג להתענות כל ערב ראש חודש.

ו. אם יש עשרה שמתענים נהגו לקרוא בתורה בתפילת מנחה קריאת “ויחל” ככל סדר תענית ציבור.

ז.וכתבו הספרים שאף מי שאינו מתענה מכל מקום יראה לעשות תשובה ביום זה ולתקן את אשר עוות בכל החודש מאחר שהוא יום אחרון של כל החודש כמו ער”ה מכל השנה ואז בודאי יהיה לו יום החודש זמן כפרה לכל תולדותיו.

ח. חל ראש חודש אלול בשבת או ביום ראשון, נהגו לערוך תענית וסדר יום כיפור קטן ביום חמישי שלפניו, ומי שאינו עורך סדר יום כיפור קטן יתענה ביום שישי אך יזהר להתפלל תפילת ערבית מבעוד יום ולקדש עוד קודם לשקיעת החמה ויגמור סעודתו לאחר צאת הכוכבים.

מנהגי חודש אלול

תקיעת שופר

ט. תקנו חכמינו ז”ל לתקוע בשופר בחודש אלול, והמנהג לתקוע כל יום לאחר תפילת שחרית בשופר “תקיעה שברים תרועה תקיעה”. ויש קהילות שנהגו בהן לתקוע תשר”ת תש”ת תר”ת, אך מנהג רוב העולם הוא לתקוע רק תשר”ת.

י. תקיעה זו היא תקנה על הציבור, ולכן יחיד המתפלל בביתו אינו צריך לתקוע.

יא. נהגו להתחיל לתקוע ביום שני של ראש חודש אלול [א’ אלול], ויש מקומות שתוקעים כבר מיום ראשון של ראש חודש.

יב. תוקעים כל החודש עד יום כח באלול, ובערב ראש השנה אסור לתקוע, וכפי שיתבאר בהלכות ראש השנה.

מזמור ‘אורי וישעי’

יג. כל יום בוקר וערב לאחר התפילה, נהגו לומר מזמור כ”ז בתהלים שבו מוזכר ענין ראש השנה יום כפור וסוכות.

יד. מתחילים לומר מיום א’ באלול עד שמיני עצרת, ויש שנהגו בארץ ישראל לאומרו עד יום הושענה רבה, ולא אומרים ביום שמיני עצרת, ויש מקומות שנהגו בחוץ לארץ לאומרו גם בשמחת תורה.

טו. בתפילת שחרית מנהג רוב המקומות לאומרו לאחר ‘עלינו’, ויש שנוהגים לאומרו בין שיר של יום לפיטום הקטורת.

טז. ביום שיש בו מוסף כראש חודש וימים טובים, מנהג נוסח ספרד לאומרו אחר שיר של יום קודם קריאת התורה, ומנהג אשכנז לאומרו לאחר תפילת מוסף.

יז. כשיש אָבֵל שאומר קדיש יתום יש להקפיד לומר קדיש זה בין שיר של יום למזמור לדוד ה’, כדי שלא יטעו לומר שזה חלק מהשיר של יום, אולם בראש חודש שאומרים גם מזמור ‘ברכי נפשי’ אין צריך לומר קדיש בין ברכי נפשי למזמור זה, אולם מנהג העולם לומר קדיש גם אחר שיר של יום וגם אחר ברכי נפשי וגם אחר לדוד ה’ אורי.

יח. אם שכח לומר מזמור זה יכול לאומרו כל היום.

יט. יש שנהגו לומר פרק זה לאחר תפילת מנחה ויש שנהגו לאומרו לאחר תפילת ערבית.

כ.  יש מקומות שנהגו שלא לומר פרק זה, וכן דעת הגר”א.

תהלים

כא. נהגו לומר לאחר תפילת שחרית כל יום מימי חודש אלול, עשרה פרקי תהלים עד שבראש השנה גומרים שתי פעמים את כל ספר התהלים.

כב. ב”יהי רצון” שלפני אמירת התהילים יש לדלג תיבות “בהם שבעים שנה” ויאמרו רק “עד מלאת שנותינו”.

כג. לאחר אמירת התהלים נהגו לומר דברי תחנונים כפי המודפס בספרי התהלים, אך יש להקפיד לומר “בזכות מזמורי תהלים שאמרנו” כיון שלא מסיימים ספר שלם.

כד. לאחר אמירת היהי רצון, אם יש עשרה אנשים שאמרו תהלים יאמר אחד מהם קדיש יתום, ואם לא היו עשרה אנשים, וממתינים על עשירי כדי לומר קדיש, יש לשייר מזמור אחד שיאמרוהו יחד כל העשרה.

כה. נהגו להתחיל לומר את מזמורי התהילים מיום א’ באלול [יום שני של ראש חודש], ואין אומרים את התחנונים [“יהי רצון”] שנהגו לומר אחר אמירתם, מפני שהוא יום ראש חודש ואין אומרים בו דברי תחנונים.

כו. מראש השנה עד יום הכיפורים אומרים כל יום חמשה עשר פרקי תהלים כל יום [כולל יום ראש השנה ויום הכיפורים], כדי לזכות לסיים פעם נוספת את כל ספר התהלים.

כז. נהגו ישראל לאחל אחד לחבירו במכתבים הזמנות לשמחה וכד’ שיזכה להיכתב ולהיחתם לטובה.

כח. נהגו חסידים ואנשי מעשה ללמוד בתיקוני זהר במשך חודש אלול, ומסיימים אותם ביום הכיפורים.

כ”ה אלול

כט. יש שכתב, שמאחר וביום כ”ה באלול התחילה בריאת העולם, מן הראוי לקרוא כל יום את בריאת אותו היום, עד שבראש השנה יקרא את בריאת יום השישי שהוא יום בריאת האדם.

תגובה אחת

  • מאת פנחס קדיש:

    כא. נהגו לומר לאחר תפילת שחרית כל יום מימי חודש אלול, עשרה פרקי תהלים עד שבראש השנה גומרים שתי פעמים את כל ספר התהלים. (כן מובא במשנ”ב בריש סימן תקפא)

    ויש להוסיף, שיש עוד תקנה לומר כל יום בחודש אלול ג’ פרקי תהילים, וביו”כ ט’ פרקים לפני כל נדרי, ט’ פרקים לאחר קריאת שמע שעל המיטה, ט’ פרקים לאחר תפילת מוסף, ט’ פרקים לאחר תפילת נעילה. ובכך מסיימים את התהילים שהתחילו בר”ח אלול.

    וכן מנהג חסידי חב”ד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים