לתרומות מתנות לאביונים לחץ כאן

אחות שגילדה את אחותה הקטנה – האם היא זכאית לתשלום מכספי הירושה?

שלום כב' הרבנים
לאה נפטרה ל"ע בדמי ימיה והשאירה יתומה קטנה בת 10. אביה לא הי' מסוגל לגדלה וגם לא לחוות דעה עקב מצב נפשי ירוד. האחים והאחיות החליטו ברובם. לשלוח את היתומה לאח אביהם ז"א דוד. שהינו אדם מכובד ובעל פרנסה וכ' הוא מצידו היצע זאת ואמר שכל ההוצאות עליו כבשאר ילדיו. בעיני אחות אחת נשואה נקרא לה שרה, לא מצאה חן הרעיון ואמרה שהיא לוקחת את היתומה ז"א אחותה, יתר האחים והאחיות למעט עוד אחות נשואה שנקרא לה רבקה, התנגדו מכיון שלדעתם בית האחות לא מתאים לגידול יתומה, הלכו האחים והאחיות המצדדים בדוד לשאול דע"ת אצל אחד הרבנים הקרובים לחוגם, והוא פסק שתלך לדוד. הלכה רבקה והפכה עולמות בכדי שהיתומה תלך לבית אחותה שרה, ולבסוף הצליח לה והילדה גדלה בבית אחותה שרה, לאחר מות האב ל"ע כשהגיע לחלק את הירושה, טוענת שרה ובעלה, לגדל יתומה מקבלת משפחה אומנת כך ווכך לחודש, סכום זה מגיע לנו עבור כל השנים, האם יש צדק בדבריהם כשכולם רצו שתלך לדוד והוא לא הציב בקשה כספית רק להיפך אמר כל מחסורה עלי, והיא שרה ועוד אחות נלחמו נגד יתר האחים והאחיות, אשמח מאד לתשובתכם הרמה

תשובה:

שלום רב,

נראה שאין בטענתם של שרה ובעלה ממש.

בעצם תביעתם המקורית ודאי אינה כנגד האחים והאחיות שאינם חייבים לכלכל את אחותם (בפרט שי מישהו – קרוב משפחה שעושה זה בחפץ לב). אלא התביעה המקורית היא נגד האב שהוא חייב בכלכלת בתו, ואם בעצם גידלו וכלכלו אותה במקומו.

אני לא יודע מה בדיוק היה מצבו של האב. אבל לכאורה החיוב לכלכל בת בגיל הזה הוא מדין צדקה. ראה בשו"ע אבה"ע סי' עא סעי' ד': "מי שנשתטה, מפרנסים מנכסיו בניו ובנותיו, אפילו הן יתרין על שש, עד שיגדלו". והראשונים חולקים האם הכוונה היא דווקא שהוא אמוד לכך או אפילואם אינו אמוד לכך. ראה בר"ן כתובות יח, ובבית שמואל שם. ובכל אופן, מסתבר שאם יש מישהו שמוכן לפרנס אותה בכבוד ומעצמו, ולא משל האב, ודאי שאין סברא שניתן לגבות מהאב ללא לשאול את דעתו. לכן מסתבר שלא חל כל חיוב על האב קודם פטירתו.

בנוסף ראה ברמ"א חו"מ סי' רמו סעי' יז: "אומר לחבירו אכול עמי, צריך לשלם לו, ולא אמרינן מתנה קא יהיב ליה. ולכן מי שמאכיל לחתנו עם בתו יותר מזמן שקצב לו מזונות, צריך החתן לשלם לו מזונותיו כשיתבע ממנו, אבל לא מזונות אשתו. ודוקא דליכא הוכחה דנתן לו לשם מתנה, אבל היכא דמוכח דנתן לו לשם מתנה, רק אחר כך נפלה קטטה ביניהם ולכן תובע ממנו, פטור". וראה עוד בנתיבות המשפט (סי' קנג סק"ג). ובכל אופן בסיטואציה הזו, נראה שיש אומדנא ברורה שכוונתם אז היתה בחנם.

ראה עוד בבית יוסף חו"מ סי' קכח: "כתב בעל התרומות בשער ס"ה שנשאל הרי"ף (סי' קטז) במי שפרנס יתום בתוך ביתו וכשהגדיל היתום תבע מה שהוציא עליו כי אמר שבתורת הלואה הוציא והיתום טוען לא כי אלא בתורת מתנה והשיב שאין לו על היתום כלום לפי שלא אמר אוציא עליך משלי בתורת הלואה וכיון שלא אמר לו כן לא נתן לו אלא לגמילות חסדים כמו שאמרו במי שהלך למדינת הים ועמד אחד ופרנס את אשתו שהניח מעותיו על קרן צבי עכ"ל….ונראה שאם היתום היה קטן אפילו אין לו בידו משלו כלום חייב לשלם לו דלא שייך למימר היה לו לומר אוציא עליך משלי בתורת הלואה כיון דקטן היה ומיהו הני מילי בשהיו לו נכסים באותה שעה אבל אם לא היו לו אין לו עליו כלום דאם לא היה הוא מפרנסו היו אחרים מפרנסים אותו דחייבים ישראל לפרנס ענייהם". כש"כ שיש כאן אדם שהציע מרצונו לגדלה ולפרנסה בכבוד ובחיק המשפחה.

 

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל