המקרה הוא: שוכר בית רצה להוציא את ספרי המשכיר מהבית, אמר לו המשכיר שהוא לא צריך אותם ולכן יכול לקחתם אם ירצה. אח"כ חזר בו המשכיר ורצה לקחת את הספרים. בינתיים את חלק מהספרים הפריש השוכר מהשאר כדי לקחתם לו, את חלקם לא רצה ולכן השאירם במקומם, ועל חלקם הסתפק ולכן השאירם במקומם. למי שייכים הספרים.
תשובה:
שלום רב,
ספרים שהשוכר הגביה שלושה טפחים על דעת לקחת לעצמו (כגון הספרים שהעביר מהמקום), הרי הם שלו. ספרים שהגביה ללא כוונת קניין (אלא כדי לבדוק אותם), נחלקו הפוסקים אם זכה בהם. ספרים שלא הגביה, אם אמר שהוא רוצה שהבית השכור יזכה עבורו, יש מחלוקת בפוסקים אם זכה. אבל, מאחר וככל הנראה השוכר לא אמר כן, לא זכה בהם מדין קנין חצר לכל הדעות.
מקורות:
לעניין הגבהה ללא כוונת קניין, עיין שו"ע חו"מ סי' ר סעיף ח לעניין הגבהה לשם מדידה.
לעניין אם בית שכור קונה לשוכר, עיין בנתיבות בפתיחה לסי' ר שכתב שאינו קונה רק באופן שהשוכר אמר יזכה לי חצרי, ועיין בש"ך חו"מ סי' רס ס"ק טו שנראה שסובר שאף על ידי אמירה אינו קונה.
