ריבוי ילדים – מתי? איך? מדוע?

רבני בית ההוראה
ג' אב ה'תשע"ו

בס”ד

אשמח לתשובה מהמקורות.
אם כל הכבוד לציווים בתורה שאדם צריך לקיים ללא שום החסר.
אני לא מבין למה יש צדיקים או חסידים שמביאים כל כך הרבה ילדים לעולם? בטענה הידועה שכל ילד מביא איתו גורל ושפע ולא עושים תנאים לקדוש ברוך הוא ואין שום היתר למנוע ילודה ואין היתר לעשות הפלות על חשבון חוסר פרנסה או חוסר יציבות של הזוגות… וכל מיני דוגמאות שמצויות כיום. ( בפועל יש רבנים שכן מתייחסים למצבם של הזוג).
למשאלתי האם באמת אותו חסיד כזה צדיק גדול חייב להביא 8 ילדים לעולם… ובאמת לחיות כפי יכולתו? ולא להזדקק לבריות?
כבוד הרב יענה לי בכנות… לפי מקורות .
כי לפי מה שאני מבין לפי ספרים ושיעורי תורה. אין שום חיוב להביא 8 ילדים לעולם אם לא יותר.
בנוסף ידוע שיש חילול השם. כמו למשל על תלמיד חכם שעוסק בעבודה שאינה ראויה למעמדו ומצטיירת כחילול השם.
ושאדם מלכתחילה מכניס את עצמו למצב כזה…. ובסופו של דבר בפועל הוא יהיה “עני” ( מציאות מדברת בעד עצמה) ויזדקק לבקש מאנשים… או גמ”חים למנהם.
אישית לא אוהב הגישה הזו… גם היא נכונה שאדם משליח את עצמו על הבורא והבורא דואג לסובב העניינים. ( באמת אלוקים מנהיג )
אבל הצדיקות של האדם לדעתי לא תהיה על חשבון אחרים…
בידיוק כמו שנאמר על הסוגייה עושה צדקה משל אחרים….
או העושה התורה קרדום לחפור בה…
בקיצר הגישה של להביא ילדים ולא להתייחס למצבם של בני הזוג.
והתוצאה שאחרייה לעיתים מביאה לחילול השם. ואפילו ביטול תורה.
ולפעמים גם מצערת אחרים שקשורים לאותם הנפשות…
כמו הורים שמשתתפים בצער… ורוצים לעזור אך ידיהם כבולות…
אז למה מלכתחילה לעשות צעדים שמביאים לעוני?
מי ביקש מהאדם להביא ילדים ללא ריסון ?
תודה
אשמח להתייחסות

תשובה:

שלום רב,

שאלתך אכן חשובה וראויה לדיון מעמיק. אבל למה לך לפתוח במילים: “אם כל הכבוד לציווים בתורה שאדם צריך לקיים ללא שום החסר”. כאילו שהצגת השאלה היא האם עדיף לקיים את ציווי התורה למרות העוני הצפוי או לא?? ואם זו השאלה התשובה היא חד משמעית: את ציווי התורה יש לקיים גם בעוני מחפיר!! ואף יותר מזה. וזה ברור לכל ילד קט, באנו לעולם כדי לקיים את רצון הבורא, ולא כדי לחיות בנועם.

אולם אם הצגת השאלה היא, האם אכן אנו מחוייבים ללדת ילדים ללא חשבון כלכלי כלל, או שיש גם לחשב את החישוב הכלכלי הצפוי, זו שאלה במקומה – כלומר, מהו רצון הבורא? ואני מקווה שאתה מבין את ההבדל הגדול…

השאלה של שיקולים כלכליים בנוגע למצוות פרו ורבו, ובפרט למצוות “לערב אל תנח ידך”, נידונה בדברי הפוסקים. יש דעות בראשונים שמצוות ולערב אל תנח ידך היא מצווה של דרך ארץ (ולא מצוות חכמים כשאר מצוות דרבנן), ולשיטתם אנו מוצאים בערוך השולחן שאם יש סיבה שלא להוליד ילדים, מותר להימנע מכך (ערוך השולחן, אה”ע סי’ א’ סעי’ ח’ אך חשוב להדגיש, שהוא לא דן במניעת הריון, אלא רק בשאלת נישואין שניים).
בענין זה אנו מוצאים בדברי האגרות משה (אה”ע ח”ד, סי’ עד) שמזכיר שיקולים כלכליים כעילה למניעת הריון, עיי”ש. מאידך, בשו”ת ציץ אליעזר (ח”ט, סימן נא) כתב שאינו נכון למנוע הריון משיקולים כלכליים בלבד, שכן יש בכך משום חסרון באמונה, ובשו”ת לבוש מרדכי (אה”ע סימן כח) כתב כן בחריפות רבה (ועי’ גם תשובות והנהגות ח”ד, סימן רה-רו).
מאידך, קראנו לפני שבועיים בפרשת השבוע “וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב” (בראשית מא, נ) שם הביא רש”י את דברי חז”ל שמכאן שאסור לשמש בשנת רעבון. הסיבה אמנם היא מפני הצער שיש בעולם כפי שכתבו הראשונים (תענית יא,א) אולם ניתן להבין גם שצריך לדאוג לפרנסת הילדים. כך גם אנו מוצאים ביבמות סה, אמר רבא, יכול אדם לשאת כמה נשים, אבל אך ורק אם יש לו יכולת לפרנסם. נכון, זה נאמר על פרנסת האישה. אבל ניתן להבין שאם אין לו כדי לכלכל את ילדיהם, שלא ישא יותר מאחת, ואגב, בערוך השולחן הנ”ל אכן הביא שצריך לדאוג גם לפרנסת הילדים. כלומר, השיקול הכלכלי בהחלט קיים במקורות. אבל כאן צריך להבחין, ולשקול היטב.
בציבור הכללי, שאינו דתי, בדרך כלל השיקול בהבאת ילדים, הוא כלכלי מול כדאיות. כלומר, ילדים זה כיף, זה עזרה לעת זקנה (ראה יבמות סה,ב חוטרא לידה ומרה לקבורה), בנוסף יש להם גם שיקול “לא נעים להביא הרבה ילדים” שבחברה בה הם חיים זה לא דבר מקובל. אלו הם השיקולים. ומכאן התוצאות- 2-3 ילדים ממוצע למשפחה.
בציבור הדתי-חרדי יש גם את השיקולים הללו. בהחלט כן, אבל יש גם שיקול נוסף, והוא עצם המצווה ועצם המשכיות עם ישראל. ולכן כל אדם וכל משפחה צריכה לקחת את השיקולים שלהם, איך הם מתמודדים עם משפחה מרובת ילדים, ולאו דווקא רק במישור הכלכלי.
העובדה שיש משפחה שבגלל ריבוי ילדים, מחליטה להצטמצם, ראויה לכל שבח! כלומר, הם באו לידי מסקנה שהם יוכלו בעזרת ה’ לעמוד בנטל תוך כדי צימצום הוצאות החיים. אני לא נכנס לכל משפחה ושיקוליה, אבל העובדה שיש אנשים שריבוי הילדים גורם להם וכמה דברים קשים כפי שציינת בשאלה, זה לא סותר את הדיון הרציני בנושא. כלומר, א. לא תמיד ריבוי הילדים הוא לגורם לכך. ב. יתכן שהשקפת עולמם מעט שונה משלך, ולא משנה כעת מדוע. אבל אם אתה רואה כמה כאלה מסביבך, אתה לא יכול להשליך לא על הכלל ולא על הדיון עצמו.
אם שאלתך היא אישית, אתה רוצה לדעת כיצד לנהוג, אני מקווה שנתתי כאן אי אילו מקורות כדי שתוכל להחליט עם עצמך מה ה’ דורש ממך.
שנזכה לעבוד את הבורא בשלמות, בכמה שפחות קשיים. ולקיים את הנאמר בנביא: “הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה’ דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ”. כי זה היעד האמיתי לבואנו לעולם – לעשות את רצון הבורא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים