לכבוד הרבנים שלום רב. מרן השו"ע בחלק אורח חיים סימן קלה סעיף יא מביא דין שאם קרא החזן כהן או לוי ואינו שם לא יקרא לכהן או לוי אחרים משום פגמו של ראשון אלא הכהן או הלוי האחרים יעלו מעצמם. ונשאלת השאלה הרי כל הסיבה שהכהן לא עלה מפני שאינו שם אם כן מדוע יש לחוש לפגמו, שהרי אם היה נמצא שם ולא היה עולה הרי יש לחוש לפגמו, אבל הוא לא שם. מה התכוין מרן בזה?
תשובה:
שלום רב
בית הכנסת מלא מפה לפה ולא כולם מבינים למה אותו פלוני לא עלה, שומעים את ההכרזה ורואים שהבן אדם לא עולה, משום כך יש לחוש לפגם.
קצת קשה. ואם בית הכנסת קטן האם כל הבתי כנסיות מלאים מפה לפה? ועוד, הרי טבעם של אנשים זה לבדוק, להסתכל, לדבר , לשאול (ראה ערך הזמנה אנשים לשבע ברכות שתחת החופה שקורים לאדם מסויים וכמעט כולם מסתובבים ומחפשים אותו ואף ממתינים לבואו). גם כאן איני חושבים שבשעה שמכריזים על שמו של כהן לעלות לקרוא בתורה עיני כל האנשים נעוצות בחומשים או בספר ומקבלים את זה שמה שהכהן לא עלה הוא משום שהוא פגום. ועוד, הרי מרן כתב בפירוש שהוא"אינו שם" ולא שהוא שם ואינו עולה שבזה אכן יש לחוש לפגם.
חכמים לא חילקו בתקנתם.
היה לנו בשבוע שעבר מקרה שקראו לכהן בזמן שהוא שהה בחוץ, בנתיים עלה כהן אחר ואז נכנס הכהן הראשון, האם במקרה כזה מן הראוי שיצא הכהן החוצה? או מכיוון שהמתפללים ראו שקוראים לו והוא לא נמצא אין לחשוש לפגם וכן אם בכל זאת יצא מתי יחזור, הרי אם יחזור לתפילה תמיד יש לחשוש שיחשדו שפגום ולכן לא עלה
אודה לתשובתכם
אין חיוב לצאת שוב.
השאר תגובה