בס"ד
שלום רב
למה חלק מספרי ההלכה מזכירים רק מים כמאכל שבו שיעור מנימאלי של בישול בשבת חו"ח ולענין עבירה ('בן דרוסאי') הוא 'חום יד סולדת' ('ארחות שבת', פ"א, טז') (מציין 'מים וחלב' (ילקוט יוסף, שיח, יא')) ,
ואילו חלקם מציינים מאכלים לחים בכלל (שש"כ, פ"א, ה')?
מה יש להבין מכך?
ובפרט האם יש להבין שהמינימום לענין עבירה מהתורה חו"ח הוא 'יד סולדת' אמנם רק במים, אך עדיין חז"ל הורונו שלא לחמם כך גם מאכלים נוזליים בכלל, מפני שיש בהם מים?
או שמא יש להבין זאת אחרת? (ונודה לכם אם תציינו אם יש הבדל בתשובתכם משיטת ההולכים לדרך הילקוט יוסף מבני ספרד)
תודה ותבורכו
תשובה:
שלום רב
לגבי איסור בישול בשבת יש הבדל מהותי מאוד בין דבר לח לדבר יבש, בדבר לח עיקר הבישול הוא בעצם חימומו. משום כך סברו אגב רבים מהפוסקים0 שיש בישול אחר בישול בלח, כיון שברגע שהמרק התקרר חסר בו משהו מהותי בעצם הבישול שבו, וממילא מיש מחמם אותו עובר באיסור בישול. בשונה מדבר מוצק בו הבישול הוא בעצם הכנתו למאכל, והחימום הוא רק צ'ופר… משום כך גם לגבי מאכל בן דרוסאי, בבישול מאכל מוצק מדובר בשליש מהכנתו למאכל, לא מספיק חימומו, אבל במים או חלב ושאר דברים לחים, החימום עצמו משמעותי, וחימום גמור הוא בישול גמור, לכן יד סולדת זה כבר מאכל בן דרוסאי.
יום נעים.
