הדלקת הנרות על-ידי בנות הבית

הרב יהושע פפר
ו' סיון ה'תשע"ו

חובת הדלקת הנרות

כפי שיבואר בהמשך דברינו, חובת הדלקת נר שבת נאמרה על כל אדם – גברים ונשים, נשואים ורווקים. אולם, יש להבדיל בין רווקה שגרה בבית עם משפחתה, לבין רווקה שגרה לבד, או בפנימייה.

בנוגע לרווקה שגרה לבדה, אין ספק שחייבת להדליק נרות שבת בברכה. כך גם בנוגע לבת רווקה הגרה בפנימיית בנות, שמעיקר הדין יש לה להדליק בחדרה (כמו שדנו הפוסקים באריכות בנוגע לבחורים הלומדים בישיבה; עי’ בשולחן ערוך סימן רסג, סעיף ו, ובדברי המפרשים שם).

אולם, עיקר שאלתנו נוגעת לרווקה הגרה בבית, יחד עם משפחתה. האם חייבת או רשאית להדליק נרות שבת (בברכה), או שמא עדיף שלא תדליק, כיון שאמה מדליקה נרות שבת עבור כל המשפחה.

כהקדמה להמשך דברינו יש לציין שכידוע יש מנהגים שונים בישראל בנוגע להדלקת בנות הבית, וכפי שיבואר במסקנת הדברים, לכל המנהגים יש מקום בהלכה, ולכן משפחה שיש לה מנהג קבוע תמשיך לנהוג כפי מנהגה, ותבוא עליה ברכות הנר, כמבאר בגמרא (שבת כג, ב).

עיקר דברינו מיועדים אפוא עבור מי שאין לו מנהג קבוע מדורות קדומים, ועבור מי שמבקש ללבן סוגיה מורכבת זו להלכה ולמעשה.

מי חייב בהדלקת הנרות

כאמור, מצוות הדלקת נרות שייכת לכל ישראל, גברים ונשים, נשואים ורווקים, שכן הכל חייבים לכבד ולענג את השבת. כך נקט בפירוש בשולחן ערוך (סימן רסג, סעיף ב), בשם הרמב”ם (הלכות שבת פ”ה, ה”א): “אחד האנשים ואחד הנשים חייבים להיות בבתיהם נר דלוק בשבת”. יש לציין שמלשון ההלכה מבואר שהחובה היא שיהיה נר דלוק בבית, ולא שיהיה חיוב הדלקה על כל אחד, ולהלן נחזור לדקדוק זה.

הוסיף השולחן ערוך (שם, סעיף ג, על-פי דברי הרמב”ם שם) שנשים מצוות בנרות שבת יותר מאנשים: “הנשים מוזהרות יותר מפני שמצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית”. מתוך בני הבית, האשה קודמת במצווה זו, מפני שהיא בעלת הבית והיא האחראית על ניהולו, ולכן לה הזכות לקיים את המצווה שנועדה ל”שלום בית”. בעלת הבית מקיימת את המצווה עבור הבית, וממילא שאר בני הבית פטורים ממנה.

הטור גם כתב טעם לדבר זה (או”ח סימן רסג סע’ א): “והנשים מוזהרות בו יותר, כדאיתא במדרש (תנחומא, מצורע פ”ח) מפני שכבתה נרו של עולם, פירוש גרמה מיתה לאדם הראשון. והרמב”ם ז”ל נתן טעם לדבר, מפני שמצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית”.

במשנה ברורה (סימן רסב, ס”ק יא) הדגיש שאם האשה מתעכבת מלהדליק, וזמן השקיעה מתקרב ובא, מוטב שבעלה או אחד מילדיה ידליק את נרות השבת, ולא יכנסו לספק חילול שבת בהדלקת הנרות. כך במקום שאין האשה יכולה להדליק, כגון שאינה נוכחת בבית, חובה גמורה על האיש (או על אחד מבני הבית) להדליק את הנרות בברכה, כי מעיקר הדין חיוב כולם שווה בהדלקת הנר.

אך אם כי כולם חייבים במצוות הדלקת הנר, ברור שאין צורך שכל אחד ואחד מבני הבית ידליקו נר שבת, כמו שכתב בשו”ע הרב (או”ח סימן רסג, קונטרס אחרון ס”ק ה) שהוא דבר פשוט. כך מבואר גם במשנה ברורה (ס”ק לג, בשם התוספת שבת ועוד אחרונים), שהוסיף להביא את דברי המגן אברהם בהלכות חנוכה (סימן תרעז, בשם תשובת רש”ל), לפיהם כל מי שסמוך על בעל הבית הרי הוא בכלל בני הבית, ואינו חייב בהדלקה נפרדת. המצווה היא שבתוך הבית יהיה נר דלוק, וכיון שנתקיימה המצווה, נפטרו ממנה שאר בני הבית.

הדלקת בני הבית: דין תוספת אורה

כעת נבוא לעיקר שאלתנו: האם רשאיות בנות הבית להדליק נרות לעצמן, ולברך על הדלקה זו?

לדעת השולחן ערוך (סעיף ח), בוודאי אינו נכון שאחד מבני הבית ידליק במקום האכילה באופן שמדליקה שם גם בעלת הבית, שכן פסק השולחן ערוך שגם במקום ששניים חייבים חיוב גמור, אין להם להדליק באותו מקום: “ב’ או ג’ בעלי בתים אוכלים במקום א’, יש אומרים שכל אחד מברך על מנורה שלו, ויש מגמגם בדבר. ונכון ליזהר בספק ברכות ולא יברך אלא אחד”.

אך דעת הרמ”א שכולם יכולים להדליק ולברך באותו מקום, מפני שמברכים על “תוספת אורה” של כל נר ונר, ולכן הוסיף: “אבל אנו אין נוהגין כן” (כלומר, אנו נוהגים שבמקום שחייבים כמה אנשים להדליק במקום אחד, כולם רשאים להדליק באותו מקום בברכה).

שאלתנו אפוא היא אם רשאיות בנות הבית להדליק ביחד עם אמם לדעת הרמ”א. לדעת השולחן ערוך, יש לחקור אם רשאיות להדליק בחדר אחר, שכן מדין שלום בית יש חיוב הדלקה בכל החדרים, כדי שלא יכשלו אנשי הבית בעצים ובאבנים.

בנוסף, כתב ב’ערוך השולחן’ (סימן רסג, סעיף ו) שכל הדעות מסכימות שאם ידליקו בעלי הבית את נרות השבת יחדיו, באופן שאף אחד מהם לא יקדים את חברו בהדלקת הנר, אזי אין חשש של ברכה לבטלה, ורשאים השניים להדליק במקום אחד. הסיבה לכך היא שחומרת ה’שולחן ערוך’ היא שאין לברך על תוספת אורה בלבד, ורק על הדלקה הנר במקום שאין נרות אחרים דולקים ולכן במקום שמדליקים את הנרות יחדיו, נמצא ששתי ההדלקות הן לצורך עיקר אור החדר, ואין חשש של ברכה לבטלה.

לדעת ה’ערוך השולחן’ יש לחקור אפוא אם רשאיות האם ובתה להדליק נרות שבת יחדיו באותו חדר, או שמא אין זו הנהגה ראויה, ויש לבעלת הבית להדליק לבדה.

הדלקת הבעל בנפרד מהדלקת אשתו

בנוגע להדלקת הבעל באופן שגם אשתו מדליקה, אנו מוצאים דיון מפורט בדברי הפוסקים.

כתב המרדכי (שבת פ”ב סימן רצד): “אבל מי שהוא אצל אשתו אין צריך להדליק בחדרו ולברך עליו, לפי שאשתו מברכת עליו בשבילו”. דבריו אלו נפסקו כלשונם בשולחן ערוך (סעיף ו, בשם מרדכי). מכאן אנו למדים שכל בני הבית נפטרים על-ידי הדלקת אשת הבית, ואינם חייבים בהדלקה נפרדת. יתרה מזו, גם במקום שיש לבעל חדר לעצמו, אין לו להדליק בחדרו בברכה, כיון שיוצא בהדלקת אשתו.

באליהו רבה (שם, ס”ק טו) כתב בשם הכלבו והתשב”ץ שלפי פסק השולחן ערוך, במקום שאשתו מדליקה “אין צריך אפילו להדליק, כיון שהוא אצל אשתו ומדלקת בבית שאוכל, ומה שכתב המרדכי ‘ולברך’, דרצה לומר אף שרוצה להחמיר ולהדליק, לא יברך”. מדבריו משמע שאין על הבעל חובה להדליק בשאר חדרי הבית (כדי שלא יכשל בעצים ובאבנים), ולכן מי שמחמיר ועושה כן לא יברך על ההדלקה.

אבל פוסקים אחרים לא הבינו כן, אלא דייקו (כמו שדייק גם באליהו רבה, שם) את לשון המרדכי וה’שולחן ערוך’ שאין הבעל צריך להדליק בחדרו ולברך עליו, אבל עדיין חייב להדליק בחדרו. כן פסק המגן אברהם (ס”ק יד): “אבל להדליק צריך שלא יכשלו בעץ או באבן” (וכך העתיק במשנה ברורה ס”ק לא), וכן כתב בשולחן ערוך הרב (סעיף ט). לפי פוסקים אלה, אכן חלה חובה על הבעל להדליק בכל חדר שאין בו תאורה, מפני שלום הבית, שלא יכשל בעצים ואבנים. אולם, אין לברך על הדלקה זו, מפני שיוצאים ידי חובת הברכה בברכת אשתו.

בביאור הלכה (סעיף ו, ד”ה בחורים) ביאר שהוא על דרך חובת בדיקת חמץ: מחד, מצווה לבדוק בכל החדרים, וכך בנרות שבת מצווה להדליק נרות בכל חדר שמשתמשים בו. אך מאידך, בדיקת כל הבית מצווה אחת היא, וכך בנרות שבת הדלקת הנר בכל חדר אינה מצווה בפני עצמה, ולכן ברכת האשה פוטרת את בדיקת כל הבית. על דרך זו מבואר גם בשולחן ערוך הרב (קו”א ס”ק ה).

‘ניתוק’ בני הבית מבעלת הבית

מהלכה זו, שאין הבעל מדליק בברכה – כפי שנפסק בשולחן ערוך הרב (שם), במקור חיים (הנדפס מחדש), בחיי אדם (ח”ב, כלל ה, סעיף י, וכן בספר זכרו תורת משה), ובביאור הלכה (שם) – משמע שאין בני הבית רשאים “לנתק את עצמם” מהדלקת בעלת הבית, ולהדליק נרות עצמם בברכה. וכן הורה בפירוש בשולחן עצי שיטים (הובאו דבריו באשל אברהם, רסג, ו), שאין לבעל לברך אפילו על הדלקה בחדרים אחרים, ולכאורה הוא הדין בנוגע לשאר בני הבית (אך ראה להלן, בשם ספר חסד לאלפים, שחילק ביניהם).

אולם, בשו”ת רב פעלים (ח”ב, סימן נ) מבואר שרשאי הבעל להדליק בברכה, וביאר שמה שנפסק בשולחן ערוך שאין לברך היינו רק במקום שמדליק לאחר שהדליקה אשתו, אבל במקום שמדליק קודם הדלקת אשתו (ובחדר אחר), יש לו לברך על ההדלקה. גם באשל אברהם (בוטשאטש, סימן רסג, סעיף ו) מסתפק בכך, וכתב שהיה נוהג בעצמו להדליק בשאר חדרים, קודם אשתו, ולברך על ההדלקה.

לפי דעות אלו, מוצאים אנו לכאורה שרשאים בני הבית “להתנתק” מהדלקת בעלת הבית, ולהדליק לעצמם בברכה, בתנאי שמדליקים קודם להדלקת בעלת הבית. אולם, יש לומר שאפשרות זו נאמרה רק בנוגע לבעל הבית, שעיקר חובת ההדלקה מוטלת עליו, ומה שבעלת הבית מדליקה את הנר הוא רק בשליחותו של בעל הבית.

כך כתב בפירוש הב”ח (סימן רסג), שביאר שמצוות ההדלקה שייכת לאישה, ואין הבעל רשאי להדליק נרות במקום אשתו, למרות רצונו להדר משום “דמצוה בו יותר מבשלוחו”. כך נאמר גם בשולחן ערוך הרב (סימן רסג, קונטרס אחרון, ס”ק ב), שהטעים את הדברים: “ודאי האשה אינה אלא שלוחו של הבעל, כמו שכתב העולת שבת בס”ג. וכן בדין, דעיקר הטלת שלום בבית עליה דידיה רמיא, שהוא הבעל הבית”. לפי זה ייתכן שדין הבעל שונה מדין שאר בני הבית, ולא ברור שניתן ללמוד את דין שאר בני הבית מדין בעל הבית.

בנוסף לכך, בשו”ת רב פעלים הדגיש שמה שרשאי הבעל להדליק בברכה הוא מפני שהוא מחויב בהדלקה בחדר השינה, וכיון שיש שני חיובים נפרדים, חיוב הדלקה בחדר שינה, וחיוב הדלקה בחדר האוכל, הרי שרשאים הבעל ואשתו לחלק את קיום החיובים ביניהם, כשהבעל מדליק בברכה בחדר השינה, והאישה מדליקה בברכה בחדר האוכל (ראה גם בתהילה לדוד, סימן רסג, סעיף ז). לפי זה עדיין לא מצאנו מקור שיוכל הבעל, או אחד מבני הבית, להדליק בברכה במקום הדלקת בעלת הבית.

אך בשו”ת שם אריה (הובאו דבריו במנחה חדשה, קונטרס שיורי המנחה, ס”ק ו) כתב כפשוט שרשאי האיש לברך, אפילו בחדר אחד עם אשתו, כל שאינו רוצה לצאת במה שאשתו מדלקת.

דעות הפוסקים בדין הדלקת בני הבית

מתוך דברי הפוסקים שהובאו לעיל, עולה שהדלקת הנרות בבית אחד נתפסת כמצווה אחת, על דרך מצוות בדיקת חמץ, ולכן לאחר שהדליקה בעלת הבית את הנרות במקום האכילה (שהוא עיקר מקום קיום המצווה), שוב אין לברך הן על הדלקה באותו החדר, ואפילו על הדלקה שבשאר חדרי הבית.

אולם, במקום שיש חיוב הדלקה בשאר חדרי הבית, לכאורה רשאיות בנות הבית להדליק בחדרי הבית קודם להדלקת בעלת הבית, כמו שהבאנו משו”ת רב פעלים. כן פסק בספר נשמת שבת (הארפענעס, ח”א, עמ’ שנו): “מיהו אולי אם בדווקא רוצה להדליק בחדר אחר עם ברכה, יש מקום להתיר לה להדליק בברכה בשליחות הוריה… כשתדליק קודם שתדליק אמה, שאז עדיין לא נפטרו שאר החדרים מן הברכה”. על דרך זו מבואר גם בשו”ת אז נדברו (ח”ו, סימן נו-נח).

עם זאת, בספר מנוחת אהבה (פרק ד, סעיף ח, הערה 21) כתב שאפילו בחדר המיוחד לאחד מבני הבית, אין להדליק נרות בברכה, ונחשבת הברכה ברכה שאינה צריכה, עיי”ש שהביא שכך הורה הגר”ע יוסף שליט”א בשו”ת יחווה דעת (ח”ב, סימן לב), וכך כתב בשו”ת תפילה למשה (ח”א, סימן ח, אותיות ג, ו).

בניגוד לפסק זה, כתב בספר חסד לאלפים (פאפו, סימן רסג, סעיף ו) שייתכן שגם בן הסומך על שולחן אביו, שיש לו חדר בפני עצמו, יברך על ההדלקה בחדרו, וביאר שמה שמבואר שהבעל יוצא בהדלקת אשתו נאמר בבעל הבית בלבד.

גם בשולחן ערוך הרב (קונטרס אחרון, ס”ק ה) הביא מנהג שנהגו לברך על ההדלקה בחדרים אחרים, וכתב שאין למחות ולבטל את המנהג, כיון שיש להם על מי שיסמכו. בתוך דבריו השתית הוראה זו על ביאור חדש בדברי הרא”ש הנ”ל (אות ו) בדין בדיקת חמץ, לפיו יש לבני הבית לשמוע את ברכת בעל הבית מדין “ברוב עם הדרת מלך”, אבל אם לא שמעו את הברכה צריכים לברך בעצמם, אע”פ שבעל הבית בירך על מצווה זו כבר.

דבריו שם באו להצדיק את המנהג, ובמקום שלא נהגו כן, לכאורה אין לנהוג כן לכתחילה, כפי שכתב בשולחן ערוך הרב בעצמו בנוגע לבדיקת חמץ ושאר מצוות.

כל אשה וכל בת ידליקו נרות שבת

ידועה תקנתו של האדמו”ר מליובביטש זצ”ל ש”כל אשה וכל בת ידליקו נרות שבת” (ראה ליקוטי שיחות, כרך טו, עמ’ קסג), והיינו שאפילו בנות קטנות הנמצאות בבית הוריהן, תדלקנה נרות שבת. ואמנם, כך המנהג בקהילות חב”ד, שהן בעלת הבית והן בנותיה מדליקות נרות שבת באותו המקום.

גם בספרים אחרים העידו שכך היה המנהג בזמנים עתיקים. בערוך השולחן (סימן רסג, סעיף ז) כתב שמנהג בנות ישראל להדליק כל אחת לעצמה גם כשהן אצל אמן, וביאר: “אף שהבעל אינו מברך וסומך על ברכת אשתו, כמו שנתבאר בסעיף ה, משום דהחיוב הוא רק על המשפחה, כמו שנתבאר שם. מכל למקום, הבנות, מפני שהן נצטוות יותר, כמו שנתבאר, מברכת כל אחת ואחת. וטוב שכל אחת תברך בחדר בפני עצמו, מיהו על כל פנים לא יברכו שתים במנורה אחת, כמו שנתבאר”.

דבריו לכאורה צריכים ביאור, שכן אם המצווה חלה על המשפחה, כמו שכתב, ולא על כל אחד מבני הבית, איך ייתכן שתקיימנה בנות הבית מצווה במעשה הדלקה, גם כשבעלת הבית מקיימת את “מצוות המשפחה”.

גם בתהילה לדוד (סימן רסג, סעיף ז) העיר שמה שכתב בשולחן ערוך (סעיף ח) שכשכמה בעלי בתים אוכלים במקום אחד, יש לכולם להדליק נר בברכה, היינו רק באופן שכולם סמוכים על שולחן עצמם, אבל באורחים הסמוכים על שולחן בעה”ב, וכן בבנים ובנות הסמוכים על שולחן אביהם, הרי שאין עליהם חובת הדלקה, ולכאורה אינם יכולים לברך במקום שכבר הולדקו נרות. “ובשלמא כשמדליקין במקום שמשתמשין שם, כיון שיש חיוב על הבעה”ב להדליק שם, הם פוטרים הבעה”ב מחיובו, ועל זה מברכין, כמ”ש בקו”א שם. אבל כשמדליקין במקום שאין בו אלא תוספות אורה, הא אין שום חיוב בתוספת אורה, ועל מה קאי הברכה”.

מסיבה זו (שאין שום חיוב הדלקה במקום שכבר הודלקו נרות), וגם מפני שיטת השולחן ערוך שאפילו בעלי בתים לא יברכו על תוספת אורה, סיים שם שנראה שמי שסמוך על שולחן בעה”ב לא יברך על תוספת אורה. אך שוב הוסיף: “אבל גם בזה המנהג לברך. וצ”ע”.

ונמצא שני עדים נאמנים (ה’ערוך השולחן’, וה’תהילה לדוד’) שהיה המנהג במקומם שתדלקנה בנות רווקות נרות שבת בברכה, ואף לא הקפידו להדליק בחדרים אחרים. כשנשאל הרב יוסף דב סולובייצ’יק על מנהג זה (כפי שדרש האדמו”ר מחב”ד), השיב שאינו מבין איזה חידוש יש בדבר זה, שהרי כך נהגו באירופה אף במקומו שלו, וכן הנהיג הוא אצל בנותיו כשהיו פנויות להדליק בברכה אע”פ שאשתו ג”כ הדליקה בברכה (ספר מפניני הרב, עמ’ עה).

שתי משפחות השוהות יחדיו

והנה רוב הציבור כיום אמנם אינו נוהג כמנהג הנ”ל שאף בנות רווקות מדליקות נרות במקום אמם, אך יש לציין שכשבאים זוגות נשואים להתארח אצל אחרים (כגון אצל הורים), רבים נוהגים שהאם והבת הנשואה מדליקות שתיהן באותו מקום (כמו שכתב בשמירת שבת כהלכתה, פרק מג, סעיף ז, שכך המנהג, וכן כתב בספר ‘מנחת שבת’, סימן עה, ס”ק כח), אע”פ שהזוג המתארח נחשב לכאורה כבני הבית (עי’ ב’משנה ברורה’, ס”ק לג).

ביישוב מנהג זה (שכן בדרך כלל מדליקים באותו חדר) צריך לומר שכיון שנהגו כן, נחשב כל זוג כבעל הבית בפני עצמו, וחל על כל אחד חובת הדלקה בברכה, כמבואר בשולחן ערוך (סעיף ח). ועדיין צ”ב.

אך באמת גם בנשים נשואות השוהות אצל הוריהן, עדיף שכל אישה תדליק בחדר המיוחד לה, וכמו שפסק במאמר מרדכי (ס”ק ו), שאז יש חיוב הדלקה בחדר המיוחד משום שלום בית, וכך מבואר בחסד לאלפים הנ”ל, בשו”ת רב פעלים שם, ובספר מנחת שבת (סימן עה, ס”ק כח).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים