אכילת מצה בליל פסח יחד עם פרי

רבני בית ההוראה
י"ג אייר ה'תשע"ו

מצה מרוחה בפרי
זקן או חולה או בריא שעבר ניתוח הנחת טבעת על הוושט וקשה עליו בליעת המצה ומקפיד שלא לאכול מצה שרויה, ומצה השרויה במיץ טבעי גם קשה לו לבליעה, האם יכול הוא למרוח על המצה מעט פרי טרי כגון תאנה לא מיובשת, אבוקדו, קיווי, או בננה, כדי לבלוע ביתר קלות?

תשובה:

שלום רב

לא הבנתי בדיוק את כוונתך, אם הכוונה היתה לכזית ראשון בליל פסח, אסור לערב שום דבר באכילת המצה, כיון שטעם הפרי מבטל את טעם המצה ואינו יוצא כך ידי חובתו. עדיף לעשות התרת נדרים על ענין השרויה ולשרות במים, מלערב כל טעם אחר. אם כוונתך לחשש שרויה אין בעיה באופנים שהזכרת. אגב תאנים נגועות מאוד בתולעים ולא כדאי לאכול כלל!

מקורות:

ראה פסחים קח א ומכל מקום בטיבול במעט משקה התירו לחולה אף שיש בו טעם, ראה מקור הדברים בס’ הל’ חג בחג עמ’ שכא.

4 תגובות

    מוטי:

    האם, כשם שהתירו בטיבול במעט משקה לחולה אף שיש בו טעם, יהיה מותר מריחת מעט אבוקדו על המצה, אף לכזית ראשון?

    רבני בית ההוראה:

    יש להחמיר.

    מוטי:

    בעניין טיבולו במשקה, כבר נזכר במפורש הדבר מפורש בשו”ע הרב סימן תס”א סעיף י”ג:
    “ומכל מקום אם הזקן או החולה אי אפשר לו לאכול מצה השרויה במים שורין לו ביין או בשאר משקין כדי שלא יתבטל ממצות מצה כי יש אומרים שאף היין ושאר משקין אינן מפיגין טעם המצה כיון שלא נתבשלה בהן אלא שנשרית בהן אבל שאר כל אדם שאכל מצה השרויה בשאר כל המשקין חוץ ממים לא יצא ידי חובתו וצריך לחזור ולאכול מצה אחרת בין מכזית של ברכת מצה בין מכזית של אפיקומן כי מעיקר כסברא הראשונה”.
    וראה במשנ”ב סימן תעה ס”ק לג, לגבי בליעת מצה {בלא לעיסה} הכרוכה במאכל, שהוא יצא ידי חובת אכילה, אף על פי שיש הפסק בין המצה לגרונו, כיון ששניהם מני מאכל – דרך אכילה בכך.
    אם כן חוזרת השאלה למקומה, לעניין מריחת מעט פרי חי על המצה, כדי שתחליק בגרונו בקלות. האם, כשם שהתירו בטיבול במעט משקה לחולה אף שיש בו טעם, יהיה מותר מריחת מעט אבוקדו על המצה, אף לכזית ראשון?

    בעניין התרת נדרים – הנוהג כמנהג בית אביו שלא לאכול בפסח מאכל מסוים על אף שהוא כשר לפסח למהדרין בתכלית הכשרות, וכעת בלית ברירה יש לו לאכלו, כגון אכילת “מצה שרויה” (גֶבְּרוֹקְטְ’ס), או “קטניות” או “מצות מכונה” או “לאכול אצל אחרים”, אין צריך הוא להתרת נדרים. ואדרבה עדיף שלא לעשות התרת נדרים על פי המבואר בדגל מרבבה בגליון השו”ע (יו”ד סימן ריד) שאם צריך לאכול מחמת חולי או אונס לפי שעה אין צריך התרת נדרים, ואדרבה באופן שמצפה לחזור למנהגו אז מוטב שלא להתיר נדרו כדי שכשיעבור הסיבה יצטרך לחזור למנהגו הקודם עיי”ש, ומותר לו כעת לאכול שבמצב זה לעולם לא קיבל עליו החומרא; שו”ת שרגא המאיר סימן קמ; שו”ת שואל ונשאל ח”ה סימן סב, – שכל החומרות, שאין חסידות יתירה ועמא דבר שלא לחשוש להם, אין צריך התרה. (תשובה בכתב שקבלתי בעבר מאת הרה”ג ר’ אשר עקשטיין שליט”א, דיין ומו”צ דקהילת חסידי בעלזא בארצות הברית).

    רבני בית ההוראה:

    1. ציינתי לך לעיין בהל’ חג בחג שמחלק בין שני מאכלים לטיבול במשקה ומוכיח את דבריו. הסברא לא ברורה לי, עיין שם ואולי תחכים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *