בס"ד
שלום לכבוד רבני בית הוראה שליט"א,
שאלה: בש"ע ח"מ סימן רמ"ג סעיף כד גבי בעיא דלא איפשיטא בזורק ארנק בפתח זה ויצא בפתח אחר ותפס אותה אחר בתוך בית של חבירו, שלדעת הש"ע וסיעתו שבניהם הנה"מ שכתב על זה בכללי תפיסה הבעל הבית זכה בה ותפיסה לא מהני כי זו תפיסה אחר שנולד הספק, שלדעת הנה"מ לידת הספק במקרה זה בעת חתימת הש"ס, וגם זכה בשביל חצרו. אלא לדעת הש"ך וסיעתו שבניהם הקצה"ח ואחיו בקונטרס הספקות דתפיסה טובה, מה הוא אם דיין פוסק דלא כהמחבר וסיעתו אלא כהש"ך וסיעתו?
ומה הדעה שנראה לכם לתפוס לכתחילה? לפע"ד נראה שעיקר כהמחבר וסיעתו, אשמח מאוד לשמוע מכם!
כל טוב, תודה
ברכה והצלחה,
תשובה:
שלום רב,
יש קצת ערבובי דברים בשאלה. לדעת הרא"ש לא מועילה תפיסה בספק שבש"ס ועל כך בא הסבר הנתיבות בכללי תפיסה אות טו שהספק נולד בעת חתימת הש"ס. אנחנו פוסקים כהרא"ש שאין תפיסה מועילה בכל מקום שהרמ"א ציין לדעת הרא"ש. הש"ך תמה למה לא פסק המחבר כהרמב"ם שתפיסה מועילה בכל ספק שבש"ס ועל קושיא זאת אין תירוץ בנתיבות, אלא תירוץ הח"צ שהקצות דחה. אבל, בין כך, אנחנו פוסקים כהרא"ש, במקום שהביאו הרמ"א וכמו שכתב הנתיבות בכללים אות ד.
יש נידון נוסף בדברי הרא"ש למה נחשב בעל הבית למרא קמא כאשר החפץ היה הפקר ועל כך דן הנתיבות בכללים אות יט. ובזה לא מצינו שיש לש"ך איזו השגה על דברי הרא"ש.
