שלום רב!
הצעתי לתרגם בהתנדבות ללא תשלום את ממשק הניהול של —- חברת אינטרנט מסונן.
בתחילה רצו שאתרגם בצורה שלא הסכמתי וזה מה ששלחתי להם במייל: "אני לא מוכן לעבוד ככה, התנדבתי לתרגם, לא לחפש מילים וכו', אם תביאו מחרוזות מסודרות בכיף, בתקוה להבנה :)."
בסופו של דבר שלחו לי כפי דרישותיי, אך ראיתי שזו עבודה רבה מידיי בשבילי ולא אוכל לעשות אותו אך כיוון שהתנדבתי לכך כבר כתבתי להם חזרה: "שלום! מכיון שחשבתי שהעבודה קלה יותר, מה גם שלא נראה לי שאתפנה לזה בימים הקרובים, אני מוכן לתרום את עלות התרגום (של שלושת הדפים הראשונים – ללא הסכם הרשיון), דבר עם המתרגמת של —- קח מחיר ותן לי את פרטי החשבון שלה ואכניס לה, בברכה"
קיבלתי חזרה לאחר מספר ימים: "שלום רב. תודה רבה על הצעתך. מסרתי את המסמך לתרגום ובוצע על הצד הטוב ביותר אך רק היום קיבלתי את פרטי הבנק לתשלום. להלן הפרטים: סכום: 500 ש"ח פרטי חשבון…".
לא עלה בדעתי לרגע שזה יגיע לסכום של 500 ש"ח, חשבתי שזה יהיה באיזור ה150-200 ש"ח מקסימום, שאלתי היא האם אני חייב לתרום את הסכום הנ"ל?
בברכה,
שלום רב,
השאלה איננה שאלה של נדר בלבד (שהיה אפשר לפתור באמצעות התרת נדרים), אלא שאלה ממונית. שהרי על בסיס הבטחתך הם שכרו את שירותי המתרגמת.
מנוסח המייל ששלחת נראה שהיה מנוי וגמור אצלך לשלם עלות התרגום, מבלי לבדוק תחילה את המחיר. אם מדובר במחיר יקרני באופן מוגזם, בהתאם למחירי השוק, יש מקום לטעון שעל דעת כן לא התחייבת ושיש בקביעת המחיר שינוי מרצונך. אבל, מאחר ונראה שלא מדובר במחיר יקרני מדי, אינך יכול לטעון שלא חשבת שהמחיר יגיע עד כדי כך, מאחר ולא הגבלת מראש את המחיר והסכמת לשלם את המחיר שהמתרגמת תבקש. ולכן עליך לשלם 500 ש"ח וכפי שהחברה קבעה עם המתרגמת.
מקורות:
נציגי החברה שכרו את שירותי המתרגמת בשליחותו של התורם. ולכן גם אם החברה לא הפסידה מההבטחה, וכגון שבין כך היו שוכרים את שירותי המתרגמת במוקדם או במאוחר, על התורם לקיים את הבטחתו. דיני שכירות פועלים בשליחות בשו"ע חו"מ סי' שלב.
שלום לרב הדיין.
החיוב כאן אינו מדין שכירות פועלים אלא מדין ערב, ובערב לא משתעבד בדבר שאינו קצוב כדאיתא בסמ"ע סימן קל"א ס"ק כ"ה. ולכן בעיני לא ברור להוציא ממון.
ג' תשובות בדבר.
א. אדם שמתחייב לממן עבודה בכדי להרבות טהרה בישראל, אינו מוגדר כערב, וזאת משום שהוא לא מתחייב לצורך הנאת חבירו. שהרי למה השני יהיה מחויב יותר ממנו.
ב. דברי הסמ"ע אמורים בערב רגיל שיש בו צד אסמכתא שהוא סבור שהלווה ישלם. אבל, אחד שמתחייב להיות המשלם הבלעדי ואף אחד אחר אינו אמור לשלם במקומו, איזו צד אסמכתא יש?
ג. יש קצבה למחירי תרגום בשוק והתחייבות לממן תרגום היא התחייבות שיש לה קצבה. הרמב"ם לא אמר שהמתחייב לזון חמש שנים פטור מחשש שהמזונות יתייקרו, כל שכן שהמתחייב לזון יום אחד אינו יכול לטעון שלא ידע כמה ההוא אוכל ומה מחירי המזונות.
לכבוד הרב הדיין,
האם החברה יכולה להוציא ממון מהתורם במידה והוא מסרב לתת או שמא נאמר שהנדון הינו מתנה ובעניין מתנה, ידוע שיכול בעל המתנה לחזור בו?
בענין של לעמוד בדיבורו, נראה שיש כאן עניין של מחוסר אמנה, הלא כן?
כפי שנכתב בתשובה, המבטיח חייב לשלם מן הדין וניתן להוציא ממנו את הכסף בבית דין של מטה.
השאר תגובה