שלום לרב
מדוע השנה ששבת יצאה אחר שביעי של פסח, יכולנו להשתמש בחמץ שמכרנו?
מדוע לא חוששים ל'מיגו דאתקציה לבין השמשות'?
וכן, כידוע לי, החמירו במכירה לגוי מכל הבחינות, הן שלא לשום תנאי, הן סוגי מכירות שונים כולל סיטומתא, והן שלא יהיה ב'על מנת להחזיר', וצריך הגוי למכור בחזרה ליהודי (ובביאור הלכה הביא נראה להחזיר השטר אם זכורני נכון), אם כן, איך פקעה המכירה בשבת זו שאסורה בקנין?
מה חסר לי בהבנת הדברים?
תודה מראש
תשובה:
שלום רב,
א. הסיבה שכתבו הפוסקים שלא חוששים למיגו דאיתקצאי הוא בגלל דברי התוס' בביצה ד,א ד"ה נימא שלא אומרים מיגו דאיתקצאי מחמת יום שעבר, וראה עוד בשו"ת רע"א ח"א סי' ה', וחזו"א או"ח סי' מט ס"ק טו.
ב. במוצאי שביעי של פסח תמיד עושים קנין עם הגוי בחזרה בו הוא מוכר בחזרה את החמץ שהוא קנה ליהודי. יש כאלה שמאחרים את הקנין הזה כדי שלא לקנות בשם היהודים הגרים בחו"ל את החמץ בעוד החג עדיין בעיצומו במקום שהם נמצאים. לכן מה שעושים, מכניסים מראש סעיף בהסכם המכירה שאם יחליט מאן דהוא לקחת משהו באמצע הזמן (כלומר, עוד לפני שעשו מכירה לקנות מהגוי, לא תהיה לו קפידה על כך, ויבואו איתו חשבון בסוף. וסעיף זה מועיל כמובן גם בשבת שחל לאחר שביעי של פסח. ראה בהרחבה בספר משפט המכירה עמוד תשח – תשט.
תודה רבה לכת"ר
השאר תגובה